אפתח בכך שמאד אהבתי את הסרט 'בחברה טובה'. לא רק בגלל שמדובר בשעתיים מבדרות ומהנות, אלא גם בגלל הנגיעה האקטואלית של הסרט לחיינו אנו. הסרט מדבר על התופעה העולמית החדשה: השתלטות של חברות ענק על עולם העסקים.
כיום כבר לא מדובר בפוליטיקה בין מדינות אלא במאבקי כוח ואינטרסים בין חברות כלכליות. ולא מדובר בתופעה אמריקנית פרופר. גם בארץ אנחנו נחשפים לכך יותר ויותר - מגיע מנהל חדש למקום עבודה (מערכת עיתון למשל), הוא מיד מעיף את כל העובדים הקודמים שעבדו ביעילות ובמסירות ומנחית את אנשיו שלו. כל זה נמשך עד האיש הכוחני הבא שנוחת על כס המנכ"ל, מעיף את הקליקה הקודמת ומנחית את הקליקה שלו.
לכן כל כך אהבתי את 'בחברה טובה'. מלבד היותו קומדיה רומנטית מבדרת הוא שופע ניואנסים סוציאליים ואנושיים ונוגע בעצבים חשופים. כשאתה רואה על המסך את המנהל הכוחני החדש, ילד בן 26, עם חלב על השפתיים, מעיף הביתה אנשים בני חמישים פלוס שאין סיכוי שימצאו עבודה במקום אחר - לבך נחמץ.
אבל כמו תמיד בקומדיות רומנטיות הסוף הוא טוב - האוהבים מתנשקים, הגיבור הרע חוטף בעיטה והערכים הטובים כמו חמלה, אמפתיה, אנושיות, משפחה וחום - מנצחים. כיף של סרט ויופי של ליהוק. דן אקרויד, בדמות הפרסומאי בן החמישים שאשתו מגלה שהיא בהריון ושמנהל בן 26 מדיח אותו מתפקידו, סקרלט ג'ונסון כבתו היפה והחכמה וטופר גרייס בדמות 'הנקניק' הצעיר שמרוכז בעצמו ובקריירה שלו ומגלה כמה חשובים משפחה וקשרים אנושיים - נותנים יופי של הופעה.
ואכן מסתבר שהסרט היה מועמד לפרס 'דב הזהב' בפסטיבל ברלין וטופר גרייס נבחר לתגלית השנה בחוג המבקרים הלאומי בארצות הברית.