כיצד מזהה הארבה את הים ויודע להימנע מלעוף מעליו? - שאלה זאת העסיקה חוקרים מהמחלקה לאס"א של האוניברסיטה העברית ומהמכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת.
ידוע כי ארבה המדבר או בשמו הלטיני Schistocerca gregaria יכול לנדוד למרחקים ארוכים בנחילים הכוללים מיליוני פריטים. במהלך התקפת הארבה שאירעה בישראל בנובמבר 2004 נראה כי נחילי הארבה הגיעו מסיני בתעופה נמוכה מזרחה אל שפת ים סוף, אך פנו צפונה ולא חצו אותו. רק לאחר שעברו את מפרץ אילת פנה חלק מהנחיל לכיוון עקבה וירדן.
בעלי יכולת הבחנה באור מקוטב
המחקר התמקד ביכולת החגבים להבחין באור מקוּטב. זוהי יכולת שבני אדם חסרים אותה אך היא קיימת בין השאר אצל דגים, חרקים ודיונונים. כמו כן ידוע כי ישנם חרקים כגון שטגבים וחיפושיות מים המשתמשים ביכולת זו לזהות גופי מים.
במחקר שנערך נבדקה תגובותיהם של החגבים לאור מקוטב. "באמצעות חשיפת הארבה למשטחים שונים בעלי החזרי קיטוב שונה הוכחנו כי פרטי ארבה בודדים נמנעים מלעוף מעל משטחים המחזירים אור מקוטב (כדוגמת מראות ופלסטיק) ופונים לעוף לכיוון אחר", הסביר ד"ר נדב ששר, הנחשב לאחד החוקרים המובילים בעולם בתחום ראייה מקוטבת.
"הים כידוע מחזיר אור מקוטב הרבה יותר מאשר היבשה וכך ניתן להפריד בין השניים. כאשר ניתנה לפרטי הארבה האפשרות לבחור בין משטח המחזיר אור מפוזר לבין משטח המחזיר אור מקוטב, הם הראו העדפה ברורה לעוף מעל משטח המחזיר אור מפוזר", הוסיף ששר.
תוצאות אלו מרמזות על יכולתו של ארבה המדבר להבחין באור מקוטב המוחזר ממקווי מים, לכל הפחות, כאשר הוא עף בגובה נמוך ועל-ידי כך להימנע מלחלוף מעל אזורים מסוכנים אלו שבהם אינו יכול לנחות ולנוח.