נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס, מזהיר את ארה"ב מפני "100 שנות מלחמה" אם זו תיפלוש למדינות דרום-מרכז אמריקה. התבטאותו של צ'אווס, אשר צוטטה ע"י סוכנות הידיעות הונצולאנית ABN, משקפת את המשך הקו הלוחמני שמציגה ונצואלה נגד מדינות ארה"ב בעירק.
"אני מנצל את היותי בלב בירתה של צרפת, פעם נוספת, בכדי לפנות לממשל האמריקני ולבקש ממנו כי יוריד ידיו מעירק, וכך יאפשר לעם העירקי לקבוע בעצמו את גורל אנשיו", אמר צ'אווס. "אנחנו שואפים לשלום, אך אל לאמריקנים להתבלבל בכוונותינו הטובות כפי שהתבלבלו בטיפולם בסוגיה העירקית", הוסיף השליט הונצולאני.
הוגו צ'אווס חזר והזהיר כי כל תקיפה צבאית נגד אזרחי ונצואלה "תוביל גופים חמושים לפעילות-נגד בכל רחבי אמריקה הלטינית"; "נשתלט על כל הר, על כך גיבעה ועל כל נשק פנוי", הוא התריע. לדבריו, על ארה"ב אף להיות מודעות להשלכות של פעולותיה על מחירי הנפט, שכן ונצואלה מהווה גורם מרכזי בתחום. בין היתר, מחזיקה ונצואלה ביותר מ- 14,000 תחנות דלק בכל רחבי ארה"ב. "מחירי החבית יוכלו להגיע אף ל- 150 דולר כל אחד", אמר צ'אווס בחצי חיוך.
בהתייחסו ליחסיה של ונצואלה עם קובה, אמר צ'אווס, כי הוא ופידל קסטרו "שותפי אמת - אך שותפים למלחמות בעוני, בחולי ובתמותה שמרחפת על אמריקה הלטינית". לדבריו, שיתוף הפעולה הרפואי בין שתי המדינות יימשך.
הוגו צ'אווס - האיש והאגדה
בשנת 1992 עמד הוגו צ'אווס בראש הפיכה צבאית שנכשלה, וישב בכלא למשך שנתיים עד שקיבל חנינה מהנשיא רפאל קלדרה. אחרי שחרורו הפך צ'אווס לפוליטיקאי וייסד את "המפלגה למען הרפובליקה החמישית". ב-6 בדצמבר 1998 זכה בבחירות לנשיאות, ונכנס לתפקיד ב-2 בפברואר 1999.
כנשיא, התבלט צ'אווס בהתנהגותו העממית והשנויה במחלוקת. מידי יום ראשון הוא מופיע בתוכנית בת 5 שעות בה הוא עונה לפניות האזרחים, ובחלקה אף עורך חיקויים. צ'אווס עוין את ארצות הברית, ועם השנים רקם קשרים חמים עם פידל קסטרו וקובה - יריבתו הגדולה של הממשל האמריקני. ב-11 באוגוסט 2000 ביקר נשיא ונצואלה את סדאם חוסיין בעירק, ובשנה שעברה, בביקור באירן, הוא אף עודד את ראשי אירן להמשיך בתוכנית הגרעין.
צ'אווס ותומכיו מאשימים את ארצות הברית, שמעולם לא הסתירה את עוינותה לנשיא האנטי-אמריקני, כי עמדה מאחורי ניסיונות ההפיכה נגד משטרו בשנת 2002. צ'אווס אף אמר בראיון לרשת אל-ג'זירה, כי המוסד הישראלי הוא שעמד מאחורי ההפיכה. ארצות הברית מכחישה טענות אלה, אם כי, בניגוד לשאר מדינות אמריקה הלטינית, ארצות הברית סירבה בתחילה לגנות את ההפיכה, והטילה את אחריות האירועים על צ'אווס עצמו.