נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, מתקפל. משרד החוץ הסורי הודיע (25.11.05), כי סוריה מסכימה לאפשר לנציגי וועדת החקירה הבינלאומית של רצח רפיק אל-חרירי, לחקור חמישה מתוך שישה קצינים סורים החשודים, במטה האו"ם בווינה.
ועדת החקירה אמורה להגיש למזכ"ל האו"ם את הדוח הסופי ביום 15.12.05. על-כן נדרשת חקירת הקצינים הסורים. אם אכן יתיקבע ועדת החקירה כי ממשלו של אסד אחראי, במישרין, לרצח, עלול אסד לאבד את שלטונו.
הדרישה לחקור את השישה הועלתה על-ידי החוקר המיוחד, מהליס, שכבר הפנה אצבע מאשימה כלפי השלטון הסורי, והאשימו במעורבות ישירה ברצח. כאמור, הממשל הסורי הסכים בשלב זה לאפשר חקירת חמישה מהם. כפי שכבר פורסם, אחד החשודים הוא עאטף שאוכאת, גיסו של אסד ומי שמשמש כיום ראש המודיעין הצבאי בסוריה. הוא האיש, כנראה, שחקירתו לא תתאפשר.
ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, מברך על הסכמתו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, לחקור בווינה את חמשת הקצינים הבכירים. במודעה שפרסם הבוקר נאמר כי "חשובה הסכמתה של סוריה לחקירה, ולא היכן תתבצע".
"סכנת הסנקציות - לא נעלמה"
לדברי שר החוץ הסורי, ממשלו קיבל את ההכרעה רק לאחר שגורמים בינלאומיים הבטיחו כי ישמרו על זכויות הנחקרים. יחד עם זאת, גורמים במסדרונות האו"ם אמרו כי ראש ועדת החקירה, השופט הגרמני דטלף מיליס, עשוי להכריז על סוריה כמי שאינה משתפת פעולה עם החוקרים.
חרף התבטאויותיהם של בכירים בממשל אסד, לפיהם אין סוריה חוששת מהסנקציות הבינלאומיות, נראה כי החלטתו של אסד לאפשר את יציאת הנחקרים, משקפת את סימני דאגה שעלו על פניו של אסד, מהמשך הבידוד הבינלאומי.
"ישבור את לבנון על הראש של חרירי"
הדוח שהגיש מהליס למזכ"ל האו"ם קופי ענאן, ב- 21 באוקטובר, מחזיק כ- 60 עמודים, המסכמים ארבעה חודשים של חקירה אינטנסיבית במהלכה תושאלו 400 איש והוצגו 60 אלף מסמכים. לפי עיקרי הדוח, נקודת המוצא להבנת המניע לחיסול ראש הממשלה הלבנוני מצויה בפגישה שהתקיימה באוגוסט 2004, במהלכה הודיע הנשיא אסד לחרירי כי "החליט" על הארכת כהונתו של נשיא לבנון, אמיל לחוד. אסד הבהיר כי אם חרירי יתנגד להארכת כהונת נשיאו, הוא "ישבור את לבנון על הראש של חרירי".
הדוח כולל תמליל שיחה מוקלטת עם חרירי מפברואר 2005, בו הוא מתאר את הפגישה עם אסד בצבעים פסימיים ומאיימים, ולדבריו אסד אמר לו: "זה מה שהחלטתי (בעניין לחוד), עכשיו תוכיח אם אתה בעד סוריה או נגד סוריה".
דפוסי פעולת החיסול של חרירי ועיתויה חשפו את העובדה, כי בשאר אסד אינו מצליח להיכנס לנעליו הגדולות של אביו חאפז אסד. ניסיונו לחקות את דרכו של אביו, באמצעות חיסול יריבים פוליטיים ושליטה באמצעות איומים והפעלת כוח צבאי, כשלה לחלוטין בלבנון. המדיניות שהייתה נכונה בשנות השמונים והתשעים הסתברה כלא מתאימה לעידן החדש במערכת הבינלאומית.
סוריה נעדרת כיום משענת של מעצמה, והיא איננה משמשת עוד גורם כבימי המלחמה הקרה, ואינה נחשבת נכס אסטרטגי במאבק לחלוקת השפעה במזרח התיכון. הגם שרוסיה ממשיכה לקיים קשרים הדוקים עם המשטר העלאווי ואף מעוניינת למכור לצבא הסורי אמצעי לחימה חדישים, אין מדובר עוד בתמיכה מדינית רוסית בלתי מסויגת במהלכיה של דמשק או בנכונות להתעמת עם ארה"ב עבורה.
רוסיה, שאיבדה את עיקר כוחה לאחר פרוק ברית המועצות, מתמודדת בעצמה עם איום הטרור האיסלאמי בצ'צ'ניה והיא מגלה נכונות רבה יותר לשתף פעולה עם ארה"ב במאבק נגד הטרור הגלובלי.