שר האוצר, אהוד אולמרט, הגיש היום (ד', 7.12.05) לוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק להקמת הרשות הלאומית לתקשורת. על-פי הצעת ההחלטה יבוצעו תיקוני החקיקה הנדרשים ליישומה על בסיס תזכיר חוק הרשות הלאומית לתקשורת, התשס"ד-2004, כך שהרשות הלאומית לתקשורת, תחל לפעול לא יאוחר מיום 1 ביולי 2006 בסמוך למועד כינונה של הממשלה.
בעולם התקשורת מצפים כבר זמן רב לאיחוד הרשויות והגוף הלאומי שכולם מצפים להקמתו כבר זכה לשם הציורי - "ברית המועצות" (על שם מועצת הרשות השנייה, המועצה לשידורי כבלים ולויין וכו' שיהיו חברות בו). אנשי אקדמיה רבים העוסקים בתחום התקשורת מלינים כבר מספר שנים על העובדה כי ישראל מפגרת בתחום זה אחר מדינות מערביות רבות.
השר אולמרט אמר היום, כי הקמת הרשות תביא לשינוי משמעותי בגופי ההסדרה - סגירת משרד ממשלתי, רשות סטטוטורית ושתי מועצות ציבוריות, ובמקומם כינונה של רשות חדשה - במטרה שהשינוי המבני ישמש מנוף לקידום ענף התקשורת, לרווחת הציבור בישראל. הרשות תפעל באופן עצמאי לטובת יצירת ראיה כוללת ואחידה וריכוז תחומי התקשורת השונים לרבות מדיניות, תחום השידורים וההסדרה תחת קורת גג אחת.
הצעת ההחלטה צפויה לידון במסגרת ועדת השרים המיוחדת בראשות שרת המשפטים, ציפי לבני.
הצעת השר הוגשה בהמשך להחלטת הממשלה מיום 5 בינואר 2003 והחלטת הממשלה מיום 9 לאוגוסט 2005 שהתקבלה במסגרת המדיניות הכלכלית לשנת 2006 ושקבעו כי תוקם רשות תקשורת מאוחדת, אשר תהא אחראית על תחום הבזק ועל תחום השידורים.
הרשות תוקם כרשות פנים-ממשלתית, אך תוקנה לה עצמאות לצורך מילוי תפקידיה והפעלת סמכויותיה. בהחלטה פורטו מבנה הרשות, דרכי מינוי מועצותיה וסמכויות הגוף החדש ושולבו בנושאים שונים החלטות שהתקבלו על-ידי צוות ההקמה הבין-משרדי שכלל נציגים ממשרד התקשורת, משרד המשפטים, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, מועצת הכבלים והלוויין, משרד התרבות ומשרד האוצר.
הקמת הרשות הישראלית לתקשורת נועדה ליצור גוף רגולטורי מקצועי ועצמאי שירכז את סמכויות ההסדרה שכיום מצויות בידי שר התקשורת ומשרד התקשורת, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ומועצת הרשות, והמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין.
הרשות תהיה מופקדת על מערך ההסדרה הן של תחום הבזק (טלקומוניקציה) והן של תחום השידורים (למעט השידור הציבורי). במסגרת הרשות תפעלנה שתי מועצות: מועצת התקשורת - שתופקד על עיצוב המדיניות בתחום התקשורת ועל התווית קווי הפעולה של הרשות, ומועצת תכני השידור - שתעסוק בגיבוש מדיניות ההסדרה בנושא תכני השידור בטלוויזיה וברדיו המסחריים לרבות עידוד תחום הפקות המקור והיצירה הישראלית.
כיום - ריבוי רשויות
כיום, תחום התקשורת, הכולל בתוכו הן את תחום הבזק (טלקומוניקציה) והן את תחום השידורים, מאופיין בריבוי רשויות הסדרה: משרד התקשורת, ושר התקשורת בראשו, מסדיר את תחום הבזק; המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין, בסיועה של מינהלת הסדרת השידורים לציבור במשרד התקשורת, מסדירה את תחום שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית למנויים (שידורי הכבלים ושידורי הלווין);
הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו ומועצת הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (להלן - הרשות השניה ומועצת הרשות השניה, בהתאמה) מסדירות את תחום שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים לציבור. בנוסף, פועלים רשות השידור ומוסדותיה כגוף מבצע ומסדיר בתחום שידורי הטלוויזיה והרדיו הממלכתיים.
במהלך העשור האחרון נדונה - הן בשורה של ועדות ציבוריות והן בשורה של החלטות ממשלה - הסוגיה של הקמת רשות עצמאית להסדרת הפעילות בתחום התקשורת בישראל.
ככלל, שאלת המערך הארגוני הראוי להסדרת תחום התקשורת התעוררה על-רקע מספר מגמות ושינויים שהתרחשו בתחום, הן בארץ והן בעולם, וביניהם: התפתחות מואצת של טכנולוגיות אשר הובילה לתהליך התלכדות של תשתיות ושירותים; ההכרה בצורך לקבוע מדיניות הסדרה ארוכת טווח, המבוססת על ראייה כוללת של מגזרי הפעילות השונים בענף והמאפשרת אופק תכנון לגורמים עסקיים הפועלים בו;
המעבר משוק מונופוליסטי לשוק תחרותי אשר העמיד בפני הגוף המסדיר שאלות חיוניות להתפתחות התחרות, כגון: חובת השירות האוניברסלי והיקפה וקישור-גומלין בין רשתות; ההכרה בצורך לחזק ולבצר את עצמאותו המקצועית של הגורם המסדיר - וזאת בהתייחס לפעילות רישוי, פיקוח ואכיפה בתחום התקשורת, וכיוצ"ב - באמצעות הפרדתו מהמערכת הפוליטית ומהמדינה כבעלים של מפעיל תקשורת, כמקובל במדינות המערב.