דוח מכון אדווה לשנת 2005, המתפרסם הבוקר (ייום ג', 12.12.05), נותן שוב ביטוי למגמות המדאיגות בישראל. הבשורות אינן טובות. הדוח מציג נתונים הקושרים בין הגידול באי-שוויון, לעובדה כי המשק הישראלי צומח באופן שאינו מאוזן. ובמילים פשוטות: הדוח מצביע על גידול ניכר בפערים.
הדוח מתייחס בעיקר לשנים האחרונות, בהן כיהן ח"כ בנימין נתניהו כשר האוצר; ועתה מכהן ח"כ אהוד אולמרט בתפקיד זה. הדוח נכתב על-ידי ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס.
אחד הנתונים החמורים העולים מן הדוח, הוא הפערים, ברמות השכר, בין השכנזים למזרחים: אשכנזים מרווחים 36% יותר מהשכר הממוצע במשק, בעוד שמזרחים מרוויחים שכר בגובה הממוצע במשק; שכירים ערבים מרוויחים שכר נמוך יותר הנמוך ב- 25% מתחת לשכר הממוצע במשק.
לטענת מחברי הדוח, "ההשקעות, הייצור והשכר הגבוה - מתרכזים בענפים מעטים, המעסיקים חלק קטן של כוח העבודה והממוקמים במרכז הארץ". ענפים רבים אחרים, טוענים המחברים, "סובלים מהשקעה נמוכה, מגידול נמוך ומשכר נמוך".
בעוד שראשי המדינה ובכירי הפוליטיקאים מציגים את הצמיחה כיעד עיקרי של המדיניות הכלכלית, מרכז אדוה טוען כי צמיחה כשלעצמה "אינה מבטיחה פתרון לשלל הבעיות המציקות כיום לחברה הישראלית: זינוק חד באי-שוויון, הצטמקות המעמד הבינוני, גידול במספר העניים, התעשרות מסנוורת-עיניים של מעטים".
אז מה מציעים מחברי הדוח? כדי להתמודד עם כל אלה, הם טוענים, על הצמיחה להיות מונחית על-ידי מדיניות של פיזור ההשקעות בין כל חלקי החברה ובין כל אזורי הארץ. "יש להעניק לכלל האזרחים את הכלים הדרושים בכדי להשתתף בפעילות הכלכלית" טוענים המחברים.
דוח "תמונת המצב 2005", אשר מתפרסם בחסות מרכז אדוה, מעלה נתונים המדגימים כי הצמיחה הכלכלית ממשיכה לפרוס את ידיה רק בכיס העשירים. בין 1980 ל-2003 גדל התמ"ג לנפש בישראל, מ-5,612 דולר ל-16,452 דולר. עם זאת, נטען בדוח, "הצמיחה התרכזה רק בחלק קטן מן המשק".
העשירים גדלו - על חשבון העניים
דוגמה נוספת העולה מן הדוח נוגעת לשאלת התוצרים של בתי העסק. "בתעשיית ההיי-טק, בעשור 1995-2000, גדל התוצר ב-100%; בפיננסים ושירותים עסקיים, גדל התוצר ב-50%; ועם זאת, קובעים באדוה, "בתעשיות המסורתיות, התוצר גדל ב-4% בלבד".
"בענפים עתירי ההשקעות ורבי הצמיחה, משלמים שכר גבוה יותר", קובע הדוח. "בתעשיות הטכנולוגיה העילית, עלות השכר השנתית הממוצעת עמדה בשנת 2004 על 220 אלף ש"ח - גבוה פי 1.3 מאשר בתעשיית הטכנולוגיה המעורבת עילית, פי 2 מאשר בתעשיית הטכנולוגיה המעורבת מסורתית ופי 2.3 מאשר בתעשיית הטכנולוגיה המסורתית".
בהציגם את הנתונים טוענים המחברים, כי אין פלא, על כן, שהכנסות העשירון העליון גדלו בקצב הצמיחה של התמ"ג, בעוד שההכנסות של מרבית העשירונים האחרים נותרו בלא שינוי משמעותי. לטענתם, "ב-2004, שני העשירונים העליונים קיבלו ביחד 44% מכלל ההכנסות בישראל"; בולט במיוחד היה שכר מנהלים בכירים בחברות בורסאיות: ב-2004, עלות השכר של מנהל בכיר הייתה גבוהה פי 43 משכר המינימום ופי 19 מהשכר הממוצע במשק.
תמונת המצב החברתית לשנת 2005, כפי שמציגים אנשי מרכז אדוה, מתפרסמת כיממה אחת בלבד לאחר פרסום הדוח השנתי של האגודה לזכויות האזרח. גם במסגרת זו נמתחה ביקורת נוקבת על הנהלות המדיניות הכלכלית בישראל.
לדברי מחברי הדוח, "המדיניות הכלכלית של הממשלה פוגעת בזכויות האדם ובראש וראשונה בזכות לקיום בכבוד". קשישים, נאלצים לוותר על מזון ותרופות בשל מצבם הכלכלי; אידיאולוגיית ההפרטה של הממשלה לא מסתפקת בהפרטת חברות כלכליות, ועוברת גם לתחום של סמכויות שלטוניות בתחומים של שירותים חברתיים כגון בריאות, חינוך, רווחה, תעסוקה ובתי סוהר.