בית הדין האירופי לזכויות האדם בשטראסבורג דחה (ד',14.12.05) את עתירתה של אזרחית ישראל אשר התנגדה להחזרת בתה ארצה.
האם, אזרחית ישראל, החליטה "לחטוף" את בתה לטורקיה בעקבות משבר נישואים עם בעלה. היא סירבה לחזור ארצה בטענה כי בתי הדין הרבניים יפגעו בזכויותיה במסגרת הדיון על משמורת הבת.
המחלקה לעניינים בינלאומיים החלה לטפל בפרשה מיד לאחר פנייה שהתקבלה בחודש מאי 2004 מאבי הילדה, אזרח ותושב ישראל, שהתלונן על כך שבחודש אפריל 2004 נסעה אשתו עם בתם בת ה-4 לביקור משפחתי בטורקיה, ובאופן בלתי-צפוי סירבה לחזור עם הילדה לישראל במועד המוסכם.
בחודש יוני 2004 העבירה המחלקה לעניינים בינלאומיים לרשות המרכזית בטורקיה בקשה להחזרת הילדה בהתאם לאמנת האג. הרשות הטורקית פנתה לבית המשפט המוסמך בטורקיה והחלה בהליך המשפטי המתאים. במקביל, הגיש האב תביעת גירושין ובקשה למשמורת לבית דין רבני אזורי של ישראל.
"הסמכות היא של בתי הדין הרבניים"
ביום 25.10.2005 התקבל פסק הדין בבית המשפט בטורקיה, אשר קבע כי על האם להחזיר את הילדה לישראל. על החלטה זו הגישה האם ערעור שבסופו של דבר נדחה. גם בקשתה לרשות ערעור על ההחלטה האחרונה - נדחתה על הסף.
כמוצא אחרון, פנתה האם לבית הדין האירופי לזכויות האדם בעתירה נגד טורקיה. בעתירתה תקפה האם את החלטתו של בית המשפט הטורקי להחזיר את הילדה לישראל, החלטה שמשמעותה היתה כי הדיונים בעניין המשמורת על הילדה יתקיימו בפני בית הדין הרבני.
החלטת בית הדין האירופי הדירה שינה מעיני המשפטנים בארץ. אילו היה בית הדין מקבל את טענות האם, עלול היה הדבר לפגוע בסיכוי להחזרתם של עשרות ילדים אחרים במקרי חטיפה דומים. בית הדין האירופי דחה את טענותיה של האם וקבע כי לא הוכח בפניו שההליכים שיתקיימו בבית הדין הרבני לא יעלו בקנה אחד עם סעיף 6 לאמנה האירופית בדבר זכויות אדם.