הקונצנזוס המקובל על מרבית הציבור בנוגע לאופן ההתמודדות עם הפלשתינים לא נסדק, ולא נוצרו במישרין לפחות, דפוסים חדשים של חשיבה ושל התייחסות בקרב הציבור הישראלי לנושאים העומדים ביסוד הסכסוך עם הפלשתינים.
כך עולה ממחקר חדש שערך מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, באוניברסיטת תל אביב. המחקר בחן את השפעותיהם העיקריות של פיגועי הטרור הקשים בארבע שנות האינתיפאדה הפלשתינית השניה על החברה הישראלית.
כמו כן, עולה מהמחקר כי, לחברה בישראל יש כושר הישרדות וכוח עמידה ניכרים. המחקר מצביע על שלושה מאפיינים בולטים בנוגע לחוסנה של החברה הישראלית: יציבות, גמישות ואופטימיות.
1)
יציבות: אם היתה האנתיפיאדה אמורה לקעקע את אושיות החברה הישראלית, להכניסה לסחרור ללא כיוון, ולהוציאה משיווי משקל, היא נכשלה בכך. החוקרים טוענים, כי יציבות המערכת החברתית עוברת כחוט השני במרבית האינדיקטורים האובייקטיביים והסובייקטיביים שנבחנו.
2)
גמישות: הציבור הישראלי הוכיח רגישות מובנת בתגובות המידיות למעשי הטרור הקשים. תגובות אלה התאפיינו במתן ביטוי חד ומיידי לפחד ולחרדות, להסתגרות ולזעם כלפי הטרור הפלשתיני ומחולליו.
לדברי החוקרים, זעם זה התבטא גם בתפיסות הפוליטיות כלפי הפלשתינים וגם בתמיכה במהלכים ישראלים חריפים נגדם. עם זאת, בדרך כלל, זמן קצר לאחר תקופות קשות של שיא במעשי הטרור, וכאשר ירד היקף הפיגועים, הסתמנה השתחררות מהירה מהמתח ויציאה מהמערכת המוגנת והלחוצה, חזרה ברורה לדפוסי התנהלות של שגרה.
בכך בא אולי לידי ביטוי החוסן של החברה הישראלית: הגמישות בתגובותיה מצביעה על יכולת גבוהה של הסתגלות, ועל כושר התמודדות עם האיוּם המתעתע, להיערך מולו ולהשתחרר ממנו זמן קצר לאחר שהוסר או צומצם, וחוזר חלילה.
3)
אופטימיות: גם בתקופות הקשות ביותר האמין הציבור הישראלי, ככלל, כי יש לו היכולת לעמוד בפני מתקפת הטרור הקשה. במרבית המקרים שנבחנו הביע רובו של הציבור אופטימיות ואמונה כי העתיד יהיה טוב יותר, הן לפרט והן לכלל.
לדברי החוקרים, בבחינת המאזן האסטרטגי הכולל במזרח התיכון יש מקום, יותר מבעבר, לכלול ולנתח גם מרכיבים "רכים", מסוג החוסן הלאומי, או היכולות הכלכליות, החברתיות, התרבותיות של הצדדים המעורבים.
מדדים אלה, גם אם הם קשים למדידה ולהערכה, יכולים לשקף במידה רבה ונכונה יותר את סבך התמונה המזרח תיכונית, ולהסביר תופעות חשובות המאפיינות את ההתגוששות בין היריבים.