מה מבדיל רקדנים משאר האוכלוסיה? התשובה: הגנים! כך קובע מחקר חדש שנערך באחרונה באוניברסיטה העברית.
במחקר שמתפרסם בכתב העת המדעי Public Library of Science Genetics, מוכיחים הפסיכולוג פרופ' ריצ'רד אבשטיין מהאוניברסיטה העברית ועמיתיו למחקר, כי בבדיקת DNA אצל רקדנים, אפשר להבחין, כי אצל רקדנים שני גנים מרכזיים שונים באופן עקבי מאצל יתר האוכלוסיה.
פרופ' אבשטיין, העומד בראש מרכז שיינפלד לגנטיקה אנושית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, אינו מופתע מן הממצאים, בין היתר, "לאור מחקרים אחרים שנעשו על מוזיקאים וספורטאים, אשר הראו כי קיים שוני גנטי".
פרופ' אבשטיין ועמיתיו למחקר בדקו 85 רקדנים וסטודנטים מתקדמים לריקוד בישראל, ומצאו משתנים של שני גנים שמספקים את הקוד למוביל הסרוטונין ולקולטן a1 ארגינין-וזופרסין.
שני גנים אלו מעורבים בהעברת מידע בין תאי העָצָב. מוביל הסרוטונין מווסת את רמת הסרוטונין, שהוא מַשְדֵר מוחי שתורם לחוויות רוחניות, כמו גם לעוד מאפיינים התנהגותיים. מחקרים רבים שנעשו בבעלי חיים הראו, כי קולטן הווזופרסין שולט בתקשורת חברתית ובהתנהגות חברותית ומחברת. חוויות רוחניות והתנהגות חברותית הם שני יסודות המעורבים בסוג ההבעה החברתית העתיק - ריקוד.
ההוכחה הגנטית אומתה בידי החוקרים באמצעות שני שאלונים שחולקו לרקדנים. הראשון הוא TAS (מדד הספיגה של טלג'ן) שמקשר בין היבטים של רוחניות ומצבי תודעה משתנים, והשני הוא TPQ (שאלון הערכת אישיות תלת-ממדי) המשמש מדד לצורך בקשר חברתי ולפתיחות בתקשורת.
תוצאות הבדיקה הגנטית וממצאי השאלונים שנערכו לרקדנים הושוו עם בדיקות דומות שנעשו בשתי קבוצות אחרות - ספורטאים, ואלו שאינם ספורטאים ואינם רקדנים (הספורטאים נבחרו להשוואה, מאחר שבדומה לרקדנים הם נדרשים לרמה גבוהה של סיבולת פיזית).
כשהתוצאות שולבו ונותחו, אפשר היה לראות בבירור שלרקדנים מאפיינים גנטיים ומאפייני אישיות ייחודיים שלא נמצאו אצל שתי הקבוצות האחרות שנבדקו.
ל"טיפוס" הרקדן יש מאפיינים אישיותיים שחסרים אצל מי שאינם רקדנים, או שאינם באים אצלם לידי ביטוי בצורה כה חזקה. המאפיינים הם: רגישות גבוהה לתקשורת, לרוב בעלת אופי סמלי או טקסי, ונטייה חזקה לרוחניות.
עמיתיו למחקר של פרופ' אבשטיין הם רחל בכנר-מלמן, דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה, וחוקרים נוספים מישראל ומצרפת.