זה לא אמור להפתיע. עיתון הילדים של החמאס, "אל-פאתח", הפך למוכר מאוד בקרב הצעירים הפלשתינים. מאז היווסדו, מתחנכים ילדי הגיל הרך על סיפוריו הייחודיים, אשר מעודדים ביצוע של פעולות טרור, לרבות פיגועי התאבדות. הפעם, היה זה תורה של הילדה "סועאד" להיות גיבורת העלילה.
וכך זה מתחיל: הסיפור מתאר יום בחייה של נערה פלשתינית אשר הקריבה עצמה למען "דרכו של אללה". הילדה, העונה לשם סועאד, התהלכה לה בשדות הסמוכים לביתה. "היא לא יכלה שלא להיזכר במה שעוללו הציוניים לאביה ואימה, אשר מתו מאש האויב". בעוד היא הולכת לה בסמוך לעצים ופרחי היער, "ראתה סועאד שלושה זרים מניחים מטעני חבלה בסמוך לכביש הראשי, אשר מוביל למחנה הצבאי של הציונים".
"סועאד הנבונה, פנתה מייד לרכבו של הקצין הציוני אשר חנה בסמוך". "אמסור לכם מידע על מקום הימצאם של הלוחמים אם רק תשביעו את רבעוני", אמרה סועאד. החיילים נענו לבקשתה, והעבירוה לחדרי המחנה כדי לברר את אמיתות דבריה.
הסוף: בדרך לארוחתה האחרונה, כבר תכננה סועאד בראשה את הדרך לביצוע התוכנית. לאחר שאכלה, נכנסה לרכבם של החיילים, והורתה להם באיזו דרך עליהם לנסוע. סואעד, שישבה ליד הנהג, זכרה במדויק את מקום הטמנתו של מטען החבלה, והובילה את הנהג דרך מקום המוקשים, שם התפוצץ הרכב והרג את כל יושביו. וכך מסתיים לו סיפור הלילה החינוכי: "סועאד הפכה ל'שהידה', בעוד גופתה שרועה על הדשא וחיוך בפיה. היא ידעה כי נפלה חלל בדרכו של אללה למען שחרור כל אדמות פלשתין".
קומיקס של טרור
בשני גיליונותיו האחרונים, פרסם עיתון הילדים, סיפור קומיקס על גבורתו של ילד פלשתיני, רך בשנים, אך אמיץ באופיו ונחוש להיות לוחם ג'יהאד כאחיו הבוגרים. גם כאן בחרנו להביא את תמצית הסיפור בתרגום חופשי, על-מנת לתת קצת מטעמו של החינוך אליו נחשפים הילדים הפלשתינים בבתי הספר של החמאס.
העלילה מתחילה כאשר מיודענו הילד באסל (שמשמעותו בערבית "האמיץ") נחשף לפעולות הג'יהאד בטלוויזיה, בעיתון ובמפגשים של אחיו עם חבריו המתכננים פעולות "פידאיות" (הקרבה עצמית למען אללה) ותקיפת סיור של הצבא הישראלי. חשקה נפשו של באסל לבצע פעולת הקרבה למען אללה נגד "הציונים הרשעים". "אני כל כך רוצה לבצע פעולת הקרבה עצמית נגד הציונים הרשעים שגזלו את אדמתנו היקרה", אמר לעצמו.
אביו, שידע על שאיפותיו של בנו הקטן, ניסה לצנן את התלהבותו ואמר לו: "אתה עדיין צעיר. אחיך הגדולים מבצעים פעולות כאלה. כאשר תגדל אלמד אותך כיצד לבצע פעולות פידאיות". האב לחץ את ידו הקטנה של הילד כאות להתחייבותו לעמוד בדיבורו לכשיגדל.
"מתי אני אבצע פעולת הקרבה למען אללה? מתי?"
באסל הלך לישון במיטתו, אך לא יכול היה להירדם. מחשבות טורדניות הטרידו אותו. "מתי אני אבצע פעולת הקרבה למען אללה? מתי?", הרהר. ואז עלה בראשו רעיון שחשב ליישם מיד למחרת. בבית הספר ציפה באסל בקוצר רוח לסיום הלימודים. הוא הגיע הביתה במהירות, אכל את ארוחת הצהריים וסיים להכין את שיעורי הבית. הוא ניגש לאחד הארונות, לקח משקפת ויצא לתצפת על עמדה של צה"ל. "אמשיך לתצפת על הציונים עד אשר יגיע זמן הפעולה", אמר באסל בנחישות. לאחר מספר ימים שבהם תצפת על העמדה, קבע באסל שאסף די מידע לצורך ביצוע הפעולה, וכל שנותר לו היה להמתין בסבלנות לעיתוי המתאים.
בשעות הלילה יצא באסל מביתו בשקט כשהוא נושא על גבו תרמיל. הוא התקרב בזהירות רבה לעמדת צה"ל והתגנב לתוך המתחם מבלי שייחשף ע"י החיילים. בתוך זמן קצר ביצע את הפעולה והצליח לחזור לביתו בשלום. הוא חזר לישון במיטתו, חושב לעצמו כיצד יראה פרצופם של החיילים הישראלים כאשר יבינו מה עשה בבסיס שלהם.
למחרת מגיע אחד החיילים מפוחד כולו למפקד הבסיס בדרגת סא"ל. "מדוע אתה רועד?, שואל המפקד, "האם ראית לוחמים פלשתינים? "הרבה יותר חמור מכך", משיב לו החייל. קבוצה של חיילים חמושים יוצאים למקום ומגלים דגל פלשתיני שהונף בבסיס. פניו של המפקד הישראלי מאדימות ועליהן ניכרת הבעה של בעתה.