עד היום נחשבה גרמניה כמופת לחינוך טוב ומוקפד, שהעניק לתלמידיו נימוסים ודרך-ארץ. ברלין, בירת גרמניה, מעולם לא נודעה כעיר אלימה במיוחד. לעומת פריז או ניו-יורק, יכלו תושביה של ברלין ליהנות מעיר גדולה ומתקדמת עם אחוז נמוך של אלימות. כל זה נכון, במידה שאינך מורה בבית הספר רוטלי בברלין.
המורים בתיכון רוטלי מסרבים להיכנס לכיתות ללא מכשיר סלולרי זמין לעת צרה, זאת לאחר מקרי אלימות מזעזעים שאירעו בתיכון לפני כשבועיים. מורה בתיכון אף התבטא בראיון לעיתון הגרמני 'דר שפיגל', כי הוא "מעדיף שבית הספר יעלה באש - ובלבד שלא אאלץ לסבול יום נוסף של תופת במהלך יום הלימודים".
העובדה, כי 83% מתלמידי תיכון רוטלי הם בני מהגרים, עוררה סערה תקשורתית בגרמניה. בטורים השבועיים היו שטענו, כי מקרה זה מהווה הוכחה ניצחת לעובדה, כי גרמניה לא השכילה להתמודד נכונה עם תופעת המהגרים. לדבריהם, כל עוד יתגוררו מהגרים בריכוזים גדולים, ללא יכולת להתערות בחברה הכללית - נראה יותר ויותר מקרים דוגמת 'מקרה רוטלי', חוזרים על עצמם בגרמניה.
ראש רובע ניוקולן, הרובע בו ממוקם תיכון רוטלי, הוא הנץ בושקובסקי. כ-33% מתושבי הרובע מוגדרים מהגרים. "אנו בגרמניה שכחנו לחלוטין כי השתלבותם של מהגרים בחברה הכללית היא תהליך הדדי בין המהגרים לבין הממשל והחברה", אמר הנץ. "הנחנו תמיד, כי הדור השני והשלישי של המהגרים יהיו כבר 'גרמנים לכל דבר', אך לא נכון היה לצפות מאזרח זר לנטוש את תרבותו".
מאיין הכל התחיל? בשנות החמישים, לאחר מלחמת העולם השנייה, החלה גרמניה (אז, המערבית) בתהליך שיקום כלכלי ותעשייתי שזכה לכינוי "הנס הכלכלי". במהלך אותה השתקמות זינקה כלכלת גרמניה וחלה דרישה משמעותית לידיים עובדות בתעשיה. גרמניה מצאה את הפתרון במה שכונה אז 'הפועלים האורחים', תחילה באיטליה, ולאחר מכן בגלי הגירה גדולים מטורקיה.
"כאן התחילה הטעות", טוען מריליוס בק, יושב-ראש הוועדה לענייני הגירה בממשלת גרמניה. "סברנו כי אותם 'פועלים אורחים', לא יתבססו בגרמניה, ולכן לא דאגנו לשילובם בחברה הכללית הגרמנית".
'הפועלים האורחים' למעשה, 'הפועלים האורחים' מעולם לא עזבו. ילדיהם של אותם 'פועלים אורחים' היגרו מטורקיה לגרמניה, ומשפחות שלמות התבססו בה. שכונות מהגרים הוקמו והתבססו, בזהות עצמית שונה מהחברה הכללית הגרמנית. מה שלא השתנה הוא יחסם של הגרמנים אל אותם מהגרים, שראו בהם כל העת 'פועלים אורחים' בלבד.
השאלה הגדולה שצריכה להישאל היום במסדרונות הממשל הגרמני, היא 'האם גרמניה היא מדינת מהגרים אם לאו?'. ההתמודדות מול תופעת המהגרים חייבת להיות התמודדות של ממשלת גרמניה, של השלטון כולו, ולא התמודדות מוניציפלית בערים מסוימות, מוכות אחוזי הגירה גבוהים.
הבעיה היא, ככל הנראה, בעצם התפיסה כי השתלבותם של המהגרים בחברה הכללית היא משימה המוטלת על כתפי המהגרים עצמם. כל עוד יימשך הלך הרוח הזה במסדרונות הממשל הגרמני, גרמניה לא תקבל לעולם את המהגרים כחלק מהחברה הכללית, ומקרים דוגמת תיכון רוטלי יגברו ויימשכו.
האם תשכיל גרמניה למצוא פתרון אמיתי-מוחשי, למצוקת המהגרים בארצה? ימים יגידו.