אדישות הסטודנטים בישראל היא מן המפורסמות, ולא לחיוב. לעיתים רחוקות יצאו הסטודנטים בישראל למאבק למען קידום מטרות ציבוריות-חברתיות, שאינן קשורות לשכר לימוד או נושא הנוגע למגזר הסטודנטים בלבד.
מוסכם על דעת כל המפלגות וכלל הציבור, כי המצב הנוכחי איננו משביע רצון, ובמרבית התחומים אנו צועדים לעבר מדינות העולם השלישי על-פי המדדים המקובלים בעולם המערבי. נשאלת השאלה: מדוע, במצב כה חמור שהולך ומתדרדר, הסטודנטים נותרים אדישים?
המאבק כעת הוא על פניה של החברה הישראלית. ללא מעורבות של הסטודנטים, ישנה סכנה כי הכוחות הפועלים כיום יוסיפו להטיל את צלם על המערכת הפוליטית.
ישנה ציפייה למעורבות של אותם אלה האמורים להיות מנהיגי העתיד. זו השעה לצאת ולהזרים למערכת הקיימת כוחות מחודשים, הן בעשייה היום יומית והן בהצפת סוגיות ונורמות חדשות אשר יאירו את הכיוון לעבר חלופות למצב הקיים, בכל התחומים.
מעורבות מוגברת של הסטודנטים היא ללא ספק צו השעה! אך מנגד, ראוי לה למערכת הפוליטית הקיימת, שתגלה גמישות ונכונות על-מנת לקלוט לשורותיה הן את החידושים והשינויים המוצעים והן את האנשים החדשים.