המאבק המתנהל על גבו של האזרח בין האוצר להסתדרות, כאשר ההסתדרות מקפידה, לפגוע בנו "לטובתנו", "לטובת הפנסיה שלנו" ו"לטובת זכויותינו", בה בשעה שהשכר הממוצע בשרות המדינה עלה בחודשים האחרונים ב-11,800 ש"ח, לאנשים שאין להם סיכון למעשה, מאחר והמדינה אינה סובלת מסיכונים עסקיים ותמיד תשלם לעובדיה הישירים את משכורתם, נהנים מזכויות והגנות שעובדים בסקטור העסקי אף לא מעזים לחלום עליהם ובוודאי שלא עוסקים עצמאיים שזמן העבודה שלהם יותר מכפול מזמנו של עובד מדינה (300 שעות אפקטיביות בממוצע לעצמאי לחודש, לעומת 140 שעות אפקטיביות לעובד מדינה) ובסופו של יום, יוצאים לשביתה על כל תירוץ סרק, שאילו היינו שומעים תירוצים כאלה מילדים, היינו מנידים ראש בהבנה, ככלות הכל הרי מדובר בילדים.
העיצומים האלה יצרו הפרטה זוטא. עיתון גלובס יודע לספר לנו כי ההפרטה בטאבו כבר יצאה לדרך. בעקבות העיצומים התפתחה תעשייה של אישורים, כאשר התעריף להוצאת נסח רגיל הוא 500 ש"ח ופעולה מיוחדת, כזו שנדרש להוציא עבורה את התיק מהמינהל, עולה 3000 ש"ח. בפדיון מתחלקים המאכערים עם הפקידים. שוק חופשי לכל דבר, הלכה למעשה.
אילו, למשל, היו קובעים תקנות כאלה ברישוי רכב, מן הסתם היינו מקבלים תופעות דומות ותעריפים שאינם רחוקים מכך. למזלנו, אי אז בעבר הרחוק, מאן-דהוא החליט להפריט את הרישוי של כלי רכב ומאז ניתן להעביר טסטס בעשר דקות לרכב תקין ובעלות של עשרות שקלים.
פעם היינו ממתינים בבזק לקו טלפון במשך שבע שנים. כאן די היה במחצית הדרך על-מנת שהתורים התקצרו. חברה עסקית שינתה את מפת התקשורת. אבל כאשר הדברים הגיעו לשיחות חוץ ולסלולר הרי, נדרשה משכנתא על-מנת לקנות טלפון סלולרי ונדרשה הלוואה מסחרית בבנק על-מנת לשלם את החשבון החודשי.
הכנסת התחרות הביאה לכך שכך זאטוט זב חוטם מסתובב עם סלולר ונתון להשגחה מרחוק של אימו, וכל זאת במחירים שווים לכל נפש. ההפרטה בתחום שיחות החוץ גרמה ששוב איננו צריכים להצטופף באישון ליל ליד הטלפון ולהמתין לשיחה של דודה גניה בלוס אנג'לס. אנחנו מטלפנים למי שנחפוץ ובכל שעה במחירים נוחים.
מה מפריע אם כן להפריט את שירותי משרד הפנים, הטאבו, המכס, רשות הנמלים, רשות שדות התעופה וכו' למעשה לא מפריע כלום, למעט העובדה הפעוטה, שכל הגורמים האלה כבר נמצאים בידיים פרטיות - בידיהם של עובדיהם, שאפילו תקנות הרשות להגבלים עסקיים לא חלות עליהם, כמו על מונופולים רגילים?
מדובר במאבק כוחני פשוט שבו קבוצה מסוימת (ואני נמנע מלקרוא לה קבוצת עובדים, כי בינינו, לתואר הזה הם זכאים פחות מכולם, כמה כבר הם עובדים?) משתמשת במונופול שהמדינה נתנה בידיה ומפעילה כח ברוטאלי גס על-מנת להגדיל את חלקם בעוגה הכוללת ועל-מנת להשיג נתח זה, לא רק שהם ייקחו אותו למעשה מאיתנו, בעתיד, הם גם פוגעים בנו בהווה.
הדרך היחידה היא להפריט את הכל. חברת קסלמן את קסלמן תזכה במכרז להפעלת המכס לחמש שנים, ועלות הגבייה שלה תהיה נמוכה מזו של עובדי המדינה, חברת סווארי ושות' תזכה במכרז להפעלת משרד הפנים ועוד כהנה וכהנה. ואנחנו, מן הסתם נשלם בסך הכל פחות, הן באגרות והן במיסים, ולא נקום בבוקר ונשאל את עצמנו מי שובת היום והאם הבן יוכל במהלך חופשתו הקצרה לקבל רישיון נהיגה, או שמא יחכה לחופשה הרגילה הבאה בעוד 4 חודשים של שרות בשטחים.
___________________
הכותב מנהל חברת ייעוץ כלכלי ומלמד כלכלה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב