זה נראה באמת רע וכמעט ללא פתרון. אבל זה רק למראית עין. באמת ניתן ליישב את הסיכסוכים במשק באורח שפוי וטוב לכולם. אנו צריכים להבין שאם אנו רוצים, לדוגמא, מדינה נקיה מליכלוך, כדאי שאני ואתה ניקח אחריות אישית ונמנע לזרוק את הליכלוך שלנו ברבים. ניתן להאיץ את התהליך אם כל אחד מאיתנו גם יאסוף מעט ליכלוך לשקיות זבל שהבאנו עימנו למקומות שאנו מטיילים בהם (אני עושה זאת כבר כמה שנים בלי לחשוב שאני פראייר).
שביתה - אם ממשילים אותה לגופינו: דומה מאוד לחוסר יכולת של גופנו לעבוד ולתפקד - או אי רצון או חוסר מוטיבציה פנימיים. ראשינו - ההגיון והמחשבות מסרבים לקבל ונזעקים מרות ע"י מחשבות קשות על חוסר התיפקוד שלנו עם המון ביקורת עצמית וכעס פנימי עצום, לעיתים עד כדי גרימת התפרצות מחלה קשה או שיתוק. או אז עלולה להופיע חרדה, ואנו עלולים למצוא עצמינו בבית חולים באישפוז. או כל תרחיש אחר.
זה מה שקורה היום בחברה. קיימים: קושי, עייפות, צורך בשינוי הרגלים, ואין אנו מוכנים לעשות זאת. איו אנו מוכנים לקחת אחריות ולשפר את עצמינו.
אם המדינה (אנחנו) רוצה לשפר את מצבה (להרגיש יותר טוב), הממשלה (ההגיון והמחשבות) צריכה להציע להסתדרות ולעם כולו(גופינו) תכנית הבראה (שינוי משמעותי בהרגלי חיים). נכון שזה יצריך מאנשים רבים לשנות את דרך פרנסתם ומקום עבודתם (לימוד ותירגול וכתוצאה מכך תיפקוד משופר של כל מערכות הגוף), אבל זה רק לטובה לטווח ארוך. לכן ישנן קרנות ביטוח ורזרבות שעוזרות למשק בתקופת המעבר.
אסור למדינה להיתקע לאורך זמן בצורת תיפקוד קבועה (אדם צריך לשנות ולהחליף הרגלים במרוצת השנים ולהתאימם ליכולתו וכישוריו המשתנים כל הזמן), אירגונים ומפעלים צריכים לעבור שינויים עמוקים כדי להמשיך לתפקד. יש צורך מתמיד וניצחי בשינוי ושיפור, וכל המדינה צריכה לתמוך ולהבין את החשיבות הרבה בתהליך טיבעי ומתקדם זה של החיים.
כמובן שניתן להרחיב ולהעמיק באופן מדוייק והגיוני את ההקבלה הזאת בין החברה והאדם, מכל ההיבטים ומזוויות הסתכלות רבות.
והעיקר שניתן לפתור ולשפר אותה ע"י ההבנה והיישום האישי של כל אדם, ורק ע"י מתן דוגמא אישית בלי חשבונות!: אני בעצמי עברתי לפני כ 4 שנים, עם הפיטורים הנרחבים בעולם ההיי-טק מתחום ההיי-טק לתחום הטיפולי וההדרכתי, אמנם עם הרבה פחד וקשיים ובלי ללקק דבש, אבל עם המון סיפוק והגשמה אישית ובריאות גופנית ונפשית משופרת.