מזה זמן אני מחפש במה להביע דעתי בעניין האחדות ובתקווה שתשפיע או תאמר בפורומים הנכונים.
לגופו של עניין :
לכולם ברור כי ערפאת מיצה את כל הכלים שבחר בהם מול ממשלות ישראל בעבר ובהווה.
נראה על פניו, שקיימת תמימות דעים בנוגע ל"אי הרלוונטיות" של האיש בהתקדמות בתחום המדיני ביננו ובין הפלשתינים. אני באופן אישי מאמין בדרך המדינית כפתרון סופי לסכסוך המתמשך, אך קצה נפשי מההתעמרות של ערפאת וממדיניות הטרור בה הוא נוקט כאסטרטגיה.
תפיסת הספינה "קארין A" היוותה מבחינתי נקודת מפנה משמעותית בהבנה, כי אין סיכוי בשלב זה להגיע להסדר מדיני ללא החלפת השלטון "ורענון השורות" בקרב צמרת השלטון ברש"פ באנשים כדוגמתו של ד"ר סרי נוסיבה.
ומסתבר כי העולם המערבי והערבי מאס בערפאת, ורק האופוזיציה "הנאורה" במדינת ישראל רואה צורך לנגח את מדיניות הממשלה בכל הקשור לטיפול בערפאת.
אופזיציה בשלטון דמוקרטי היא גוף חשוב בפני עצמו, המאזן ומבקר את פעולות הממשלה אל מול האינטרסים הפוליטיים הפנימיים שלהם. אך לא יעלה על הדעת שבנושאים כה חשובים הנוגעים לביטחון ילדינו ירשו לעצמם האופוזיציונרים לצאת נגד הממשלה, ולא זו בלבד, אלא אף להשתמש בפעולות אותן נוקטת הממשלה כטרור ו"טיהור אתני".
אני קורא לנציגנו בכנסת ובממשלה לאחד שורות במסר החשוב של מדינת ישראל מול העולם כולו, בחשיבות הטיפול בטרור בדיוק כפי שעושה ארה"ב בימים אלה באפגניסאן.
לא שמעתי על אף חבר קונגרס שיצא נגד מתקפת ארה"ב באפגינסטן.
להם ברור שהאינטרס הביטחוני הלאומי הוא מעל לכל אינטרס פוליטי זול של חבר אופזיציה זה או אחר, ויהיה הבכיר אשר יהיה, ודי לחכימה ברמיזה.