חובות האזרח כתנאי לזכויותיו

כידוע, קיימות במשטרים דמוקרטים רבים שתי אסכולות המנסות להגדיר את הענקת זכויות לאזרח מול נתינת חובותיו: - הראשונה, טוענת כי זכויות האזרח הינם אבסולוטיות מעצם היותו אזרח וכי לא ניתן לשלול זכויות אלו על-פי השוואתם או קיזוזם אל מול חובותיו; - השניה, טוענת כי זכויותיו של האזרח מותנות בעצם קיום חובותיו, וללא אותו קיום חובות אין האזרח רשאי להינות מן ההטבות/זכויות המעונקות לו מן הריבון. במדינת ישראל כמוכח, אין יישום לדעת האחרונה, אלא מוענקות זכויות אזרח לפרט רק מעצם היותו אזרח פורמלי של המדינה. כאשר אני מתבונן בגישה זו, אין באפשרותי אלא לשאול: האם יש היגיון לדבר? האם הדבר תועלתני בצורה כלשהי? האם הדבר מוסרי? או שמא יצור קיפוח? האם ייתכן כי אזרח אשר אינו ממלא את חובותיו יהנה מעיקרון השיווין מול אותו אזרח אשר כן פועל כך? לצערי הרב, במדינת היהודים הגישה "הנאורה" כביכול הינה הגישה המכריעה, למרות חוסר ההיגיון, חוסר התועלתנות וחוסר המוסריות שיש בה. אותם אנשים טוענים כי עצם אזרחותו הפורמלית של האזרח היא כשלעצמה מעניקה לו את זכויותיו ואילו לא יהיה המצב כך, יווצר חוסר שיוויוניות וקיפוח. טענה זו מגוחכת למדי. הרי עצם הענקת זכויות לאזרח מבלי להתנותם בחובותיו, היא זו היוצרת את הקיפוח - קיפוח של אותו ציבור, אשר כן ממלא אחר חובותיו ומעניק את תרומתו למדינה ולמוסדותיה. יש להבהיר כאשר מדובר על חובות, אין הכוונה רק לגיוס לצה"ל או ל"שרות לאומי". מדובר על חובת נאמנות מהותית של האזרח ורצונו לתרום ולתת למדינה בכל דרך אפשרית, על קיום מלא של חוקיה, על ההרגשה והנכונות להכיר במדינה כבית שיש לשמור ולגונן עליו. כאשר הגישה הנוכחית שבה הגישה של מתן זכויות אזרח ניתנות אוטומטית היא זו המיושמת במדינת ישראל, מה הפלא כי אחוז המשתמטים מצה"ל הולך וגובר, מה הפלא שבקרב ערביי ישראל הולכת וגוברת השינאה למדינת ישראל, מה הפלא כי חשיבתם של אזרחים רבים הינה "איך לקבל כמה שיותר מן המדינה מבלי הדדיות מינימלית", וכי נשרפים דגלי ישראל הן במגזר הערבי והן במאחזי "נתורי קרתא". במדינת רבות בעולם מיושמת דווקא הגישה ההפוכה: על-מנת לקבל אזרחות בארה"ב יש לעבור מבחני בקיאות רבים ושבועת אמונים, שאם לא כן - חוסר נאמנות למדינה מאידך תגרור אחריה סנקציה קשה מאוד. כך גם הדבר במדינות אירופה המעניקות הטבות לאותם אזרחים נאמנים ומנגד שוללות אזרחות לפועלים נגדה. מדינות אלו, שהינן דמוקרטיות רבות שנים, פועלות על-פי ההיגיון הבא: כאשר יינתנו הזכויות באופן אבסולוטי לאזרח, יתפוגג התמריץ למילוי חובותיו, ולאורך זמן יגרום לשינוי משמעותי. כמו כן, אותו היגיון עומד בקנה אחד עם השיקול המוסרי, שכן הפרט שיתן יהיה רשאי לקבל, ואילו אותו פרט אשר לא יתן - לא יהיה רשאי לקבל. להמחיש עוד יותר את המדיניות האמורה יש להיזכר בדברי הנשיא האמריקני לשעבר, ג'ון פ. קנדי: ”Ask not what your country can do for you, but what you can do for your country". ויש להפנימם, כנעשה הן על-ידי המדינות והן על-ידי הממשל הפדרלי. המסקנה מן האמור הינה פשוטה ואינה מסובכת: יש לשנות, בחקיקה, את נתינת זכויות האזרח במדינת ישראל. השינוי כאמור יתבצע על-פי הנוסחה הבאה שאינה בהכרח מורכבת: - אזרח הממלא את חובותיו למדינת ישראל - יהנה משלל ההטבות מן השלטון מעבר למקובל; - אזרח אשר אינו ממלא אחר חובותיו - לא יהיה רשאי להטבות מן השלטון הכוללות גם את זכות ההצבעה לכנסת והזכות להיבחר אליה; - אזרח אשר פועל נגד קיום המדינה במישרין או בעקיפין - יש לשלול את זכויותיו בכללותם, והמדובר גם על זכות נוכחותו במדינת ישראל. להערכתי, כאשר תיושם נוסחה זו הן כנורמה והן בחקיקה, יוגשמו בכללותם שיקולי ומאזני הצדק הטבעיים. דבר זה יעודד אזרחים רבים למלא אחר חובותיהם. לבסוף, יש לזכור כי נוסחה זו הינה מן המוסריות שיש, שהרי "הענקת שיוויון לשניים אשר אינם שווים, מהווה את חוסר השיוויון כשלעצמו".