קברניטי המשק עסוקים מאד בהצעות "מהפכניות" לרפורמה בשוק ההון, שנועדה לשכלל תחרות ע"י צימצומה... (כשל לוגי??), עיקרי הרפורמה המוצעת: מניעה מהבנקים לנהל קופות גמל וקרנות נאמנות וכפיצוי לאפשר להם לעסוק במכירת פוליסות ביטוח.
תוכנית בכר כוללת הנחות והשערות שתקפותן בהחלט שנויה במחלוקת, מטעמים הגיוניים ולא רק אינטרסנטיים של בעלי הבנקים (שניים משלושת הבנקים הגדולים במדינה הם עדיין בבעלות הממשלה שמובילה את הרפורמה... ). אם הרפורמה תיושם, תוצאה ודאית אחת שתושג - שאלפי סוכני ביטוח, שמצליחים להתפרנס בכבוד, יצטרפו לפועלי הטקסטיל - לקבוצת המובטלים במשק.
במקביל לעיסוק ברפורמה, דנים כבר למעלה משנה בעמלות המופרזות שגובים הבנקים ולא מצליחים לאכוף עליהם שינוי שיטה וצימצום העמלות (בוועדת הכלכלה בכנסת גיבשו הצעה שאם תמומש בעלי הכנסות נמוכות ופעילות מועטה עוד ישלמו יותר...).
במסגרת הדיונים השונים לא היתה כל התייחסות לאופן שבו מחושבים פערי הרבית בבנקים ולשיטת חישוב העמלות על פעולות בבורסה. רפורמה בתחום זה שיכולה להתבצע באופן מיידי, יכולה לחסוך ללקוחות הבנקים (פרטיים ועסקיים) מאות מיליוני ואף מליארדי שקלים:
כאשר רבית בנק ישראל היתה בגובה 10% ורבית הפריים בבנקים היתה 11.5%, ההפרש של 1.5% נשמר לאורך שנים כמרווח קבוע "מקודש", במקום שיקבע באופן יחסי. באופן דומה מחושבים מרווחי הרבית שהבנקים מחייבים ומזכים כמרווח קבוע של +/- אחוזים שלמים מרבית הפריים, במקום שיחשבו במרווחים יחסיים. כך לדוגמא, אם המרווח בין ריבית בנק ישראל לרבית הפריים יקבע כשעור יחסי, לצורך הדוגמא, נניח 10%, רבית הפריים היום היתה עומדת היום על 4.51% במקום 5.6% (הפרש של כ-25%!!). באופן דומה, הריביות הנגזרות לחובה ולזכות יקובעו במרווחים יחסיים במקום אבסולוטיים.
בעוד שהריבית בבנקים נקבעת במרווחים קבועים מרבית הפריים, העמלות על פעולות בבורסה (קניה, מכירה ודמי שמירה), נקבעות בבנקים, באופן יחסי עם ריצפה של עמלת מינימום - במקום עמלת מקסימום! (בבורסות ארה"ב העמלות נגבות בסכום קבוע ולא יחסי עפ"י סכום העיסקה!).
ע"י התערבות בקביעת שיטת הריבית והעמלות, תימנע ריבית הנשך והעושק (פערים של מאות אחוזים בין ריבית החובה הנגבית לרבית הזכות המשולמת) ושוק ההון יוכל לפרוח, גם ללא אימוץ רפורמות "מהפכניות", שמתבססות על הנחות יסוד מפוקפקות למדי ואשר ליישומן (אם בכלל...) נדרשות שנים ארוכות.