המדינות שנסקרו במסמך זה מציגות מגוון רחב למדי של הסדרים חוקיים בכל הנוגע לחובת ההתייצבות לחקירה. בחלקן (בדנמרק ובניו-זילנד) חובת התייצבות לחקירה במשטרה כלל אינה קיימת. בדומה להן, גם בבריטניה ובאוסטרליה לא ניתן לחייב אדם להתייצב לחקירה כל עוד לא נעצר, אלא במקרים חריגים ובפני רשויות חקירה ספציפיות. לעומת זאת, בשבדיה כל אדם חייב להתייצב לחקירה במשטרה אם נדרש לעשות זאת. על אדם שזומן לחקירה ואינו מציית לזימון ניתן להטיל קנס ואף ניתן לעצרו לצורך חקירתו. בנסיבות חריגות מסוימות המשטרה אף רשאית לעצור אדם לצורך חקירה מבלי למסור לו קודם לכן צו זימון. הוראות דומות קיימות גם בפינלנד, שבה כל אדם שזומן לחקירה חייב להתייצב במשטרה. בצרפת חלה חובת התייצבות לחקירה על כל אדם שזומן להיחקר, בין אם על-ידי משטרת החקירות ובין אם על-ידי שופט חוקר. בגרמניה לעומת זאת לא ניתן לחייב אדם להתייצב לחקירה במשטרה, אך ניתן לחייבו להתייצב לחקירה על-ידי התביעה, אם זומן כדין.
באשר לסוגיית החיפוש על גופו של הנחקר, לפני החקירה ובמהלכה, יצוין, שבכל המדינות הנסקרות במסמך אין הוראות חוק המתייחסות באופן ישיר וספציפי לסיטואציה שכזו. תחת זאת במדינות שונות ישנן הוראות כלליות יותר המסמיכות את המשטרה לבצע חיפוש על גופו של אדם בנסיבות מסוימות, שחלקן יכולות להיות רלוונטיות גם לסיטואציה של חקירה משטרתית. כך לדוגמא, ניתן לערוך חיפוש על גופו של אדם אגב מעצרו (בבריטניה, למשל, וכפי שנהוג גם בישראל ), כאשר יש יסוד סביר לחשוד שהוא נושא על גופו דבר מה בלתי-חוקי או מסוכן (בניו-זילנד, למשל) או כאשר החיפוש דרוש לצורך חקירת העבירה שבוצעה (בשבדיה ובפינלנד, למשל) אבל, כאמור, הוראות מסוג אלה אינן חלות בהכרח בהקשר הקונקרטי של היות אדם נתון בחקירה משטרתית.