189. כאמור, לצורך הוכחת הרכיב של הפרת אמונים הפוגעת בציבור, די במקרים מסוימים, בהוכחת קיומו של
ניגוד עניינים בעוצמה גבוהה, ללא צורך בהוכחת קיומה של סטייה מן השורה או פגיעה מוחשית - חיצונית אחרת באינטרס הציבורי .
190. נדמה כי אין מחלוקת שאולמרט היה נתון בניגוד עניינים מול הקבוצה ומיצגיה בעת ניהול הליך המכירה. בנסיבות אלה, נדבך מרכזי בבחינת משמעויות התנהלותו של אולמרט בפרשה זו, יהיה בחינת עוצמת ניגוד העניינים האמור, על מאפייניו השונים. זאת על-מנת לבחון, האם ניגוד העניינים בו פעל אולמרט, כשלעצמו, מהווה ניגוד עניינים בעל גוון מיוחד ופן מחמיר שהוא מעשה של הפרת אמונים הפוגע בציבור, ובהמשך האם בהצטרף למכלול הנסיבות יש באלה משום ביצוע עבירה פלילית.
כאמור, ניגוד העניינים של אולמרט מתבסס על שלשה מעגלים – יחסי החברות עם המשקיעים, יחסיו עם בן דוד מייצגת הקבוצה, וכן קשריו המשפחתיים עם משפחת גרוס. נדון עתה בכל מרכיב ומרכיב בנפרד, ולאחר מכן נבקש לבחון את סוגיית ניגוד העניינים גם במבט כולל, מתוך גישה לפיה אפשר ולביטויים הנפרדים של ניגודי העניינים גם משמעות מצטברת לענייננו (ראו עניין אטיאס הנ"ל).
קשריו של אולמרט עם המשקיעים
191. אתחיל במערכת היחסים עם המשקיעים בקבוצה, ובעיקר עם פרנק לואי. כזכור, החשד העיקרי בחקירה – בו התמקדו חשדותיו של זליכה - היה, כי חברותו של אולמרט עם פרנק לואי היא שהובילה ליחס המיוחד שלו זכתה הקבוצה.
192. לצד לואי היה שותף לקבוצה גם צוקרמן, שאף הוא ידידו של אולמרט, וכנראה אף ידיד טוב מלואי.
193. אלא שממצאי החקירה העלו, כי מערכת יחסי הידידות של אולמרט עם לואי וצוקרמן לא הייתה מערכת יחסים חברית הדוקה. בהתאם לממצאי החקירה, לא אפיינו את הידידות היבטים כלכליים, ולא ליוו אותה תרומות או סיוע אחר.
194. מחומר הראיות עולה, כי מערכת היחסים עם צוקרמן ולואי אינה שונה ממערכות יחסים רבות אחרות שאולמרט התמיד לפתח עם מנהיגים וגבירים בעולם היהודי, כולל משתתפים אחרים בהליך כמו ביל דוידסון ודנקנר.
195. נדמה כי אין מדובר בחברות עמוקה אלא בקשרים בעלי אופי ידידותי, שמקורם בפעילות רבת שנים שקיים אולמרט בתחום הציבורי. מדובר, אם כן, במערכות יחסים שונות לחלוטין מאלה שעמדו במוקד פרשת שבס.
196. אופי טובת ההנאה שאמורים היו להפיק חברי הקבוצה יכול ללמד גם הוא על עוצמת ניגוד העניינים ועל משמעות הפעולה בניגוד עניינים. פעולתו של אולמרט לא כוונה להועיל ולהקל על חברי הקבוצה בלבד, אם כי היא הייתה ממוקדת בעיקר בדרישות, כפי שקבוצה זו אומנם הציגה, אך שממנה היו נהנים גם אחרים. בסה"כ נועדו פעולותיו של אולמרט לתמוך בעמדה כלכלית עקרונית ולגיטימית ממנה היו כל המשקיעים האסטרטגיים הפוטנציאליים עשויים להפיק תועלת, אם כי במידת שונות שתאמה את עניינם הפרטני, כאשר מצעה של הקבוצה לקביעת תנאי ההליך, הוא ששימש את אולמרט, כאמור. בכך שונה המקרה שלפנינו ממקרה שבס, שבו פעולתו של שבס כוונה ישירות להועיל לחבריו ולמיטיביו. על משמעות דברים אחרונים אלה נפרט בהרחבה להלן.
קשריו המשפחתיים של אולמרט - עו"ד יוסף גרוס וכלתו ורדית גרוס
197. מערכת היחסים השנייה נוגעת למערכת יחסיו המשפחתית של אולמרט עם מחותנו וכלתו. משרד גרוס-חודק היה המשרד שייצג את לואי ואת הקבוצה בישראל. גם לאחר פרישתו, המשיך גרוס, כאמור, ליהנות מתשלומים שנגזרו מרווחי המשרד, והמשרד ממשיך להיקרא על שמו עד עצם היום הזה.
198. ניגוד עניינים משפחתי הוא לרוב בעל הפוטנציאל החמור ביותר מבין כל סוגי ניגודי העניינים. עם זאת, ולצורך הערכת הדברים בהקשר הפלילי, במקרה שלפנינו יחסי המחותנים שבין גרוס לאולמרט אינם יחסי משפחה במעגל הראשון. הם אינם מוגדרים גם כקרבה משפחתית היוצרת ניגוד עניינים בחקיקה הישראלית, בהקשרים שונים שבהם המחוקק או מחוקק המשנה הגדיר את קשרי המשפחה היוצרים ניגוד עניינים אסור, כגון זו של כללי שירות המדינה (מינויים) (סייגים בקרבה משפחתית), התשס"ח-2007. גם בכללי ועדת אשר האוסרים על פעולה בניגוד עניינים של שרים, מחותן אינו מוגדר כ"קרוב" שעניינו מעורר על פניו חשש לניגוד עניינים. ראו לעניין זה הודעה בדבר כללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים, התשס"ג- 2003.
199. אגב, חשוב לזכור כי לא נמצאה כל ראיה למעורבות של גרוס בהליך המכירה.
200. אולמרט הכחיש שידע על טובות ההנאה הכלכליות שהותירו לגרוס לאחר פרישתו מן המשרד. כאמור, טענה זו מעוררת קושי מסוים, ולפיכך שקלתי את האפשרות לייחס לאולמרט מודעות לאמור, על יסוד האפשרות כי עצם עיניו ונמנע מלברר עובדות אלה. אלא שבנסיבות המקרה, ועל-רקע מערכת יחסים אפשרית בין מחותנים, שאינם נוהגים בהכרח לשתף זה את זה במידע אודות הכנסותיהם או פרנסתם, ועוד פחות מכך אודות הסדרי פרישה מפירמה אותה עזבו, לא מצאתי בסיס איתן דיו לשימוש בדוקטרינה זו של עצימת עיניים.
201. מכל מקום, כשהנטל על התביעה הוא להציג עובדות מבוססות מעבר לספק סביר, לא ניתן ליחס לאולמרט מודעות לאינטרסים החומריים שעוד נותרו לגרוס בפירמה לאחר עזיבתו, החיוניים "להכתמה הפלילית" של מערכת היחסים דנן בניגוד עניינים. על כן לא נתמלאו לדעתי התנאים לקיומו של היסוד הנפשי לביצועה של העבירה בנוגע למערכת יחסים זו, כעומדת בפני עצמה.
202. אכן, היועצת המשפטית של משרד האוצר באותה עת, עו"ד ימימה מזוז, מסרה בחקירתה במשטרה, כי לו היה אולמרט חושף בפניה את קשריו המשפחתיים עם גרוס היא הייתה פוסלת אותו מלנהל את ההליך. נתון זה הוא בעל משקל, גם כיוון שאם קשריו המשפחתיים של אולמרט היו נחשפים מלכתחילה ניתן היה לברר את מעמדו של גרוס במשרד בשלב מוקדם. יחד עם זאת, כיוון שלא ניתן להפריך ברמה הנדרשת את טענתו של אולמרט, שלא ידע על הסדרי הפרישה של גרוס, לא ניתן לייחס לעמדה זו של עו"ד מזוז נפקות פלילית מבוססת דיה.
203. מכל מקום, גם אם היה מקום לקבוע, בהתאם לכללי המשפט המנהלי, כי ראוי שאולמרט יימנע מלטפל בעניין לנוכח קשרי המשפחה עם גרוס, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי העובדה שלא משך ידו מהטיפול, די בה כדי לבסס אישום פלילי, וזאת בין השאר משום שקשרי מחותנים אינם קשרי משפחה במעגל הראשון.
204. גם באשר לקשר המשפחתי הנוסף בין משרד גרוס-חודק לאולמרט, הוא הקשר עם ורדית גרוס, כלתו, לא ניתן ליתן משמעות מכתימה בניגוד עניינים פלילי. ורדית גרוס, כלל לא עבדה במשרד באותה עת וגם לא תפקדה בישראל כעורכת דין. ממילא מובן כי גם לא הייתה מעורבת בהליך.
205. בנוסף, גם כאן לא ניתן לקבוע ברמה הנדרשת להליך פלילי, כי אולמרט ידע על הזכויות שנשמרו לכלתו לגבי שותפות בפירמה בעתיד, היה ותחזור לעריכת דין במשרד. בכל מקרה, ספק אם תנאי השותפות העתידיים רלוונטיים עבור מי שכלל לא עסקה בעריכת דין באותה עת. אולמרט ידע, כמובן, שבנו וכלתו אינם נמצאים בארץ, ומן הסתם ידע שכלתו אינה עוסקת בעריכת דין.
206. עוד נזכיר כי משרד גרוס-חודק השלים כתיבת פסק בורר שאולמרט לא הצליח להשלים לבדו. אלא שהמשרד קיבל תשלום מלא תמורת שירותיו ישירות מהצדדים לבוררות, ולכן לא ניתן לראות בכך מתן הענקת הטבה כלכלית לאולמרט או משום קיום מערכת יחסים כלכלית המצביעה על ניגוד עניינים של ממש, אם בכלל. אכן, הפנייה דווקא למשרד גרוס-חודק, מעידה על יחס, וככל הנראה גם על הערכה, מיוחדים של אולמרט למשרד, ייתכן על-רקע קשרי החיתון עם גרוס, אך אין מדובר בקשר היוצר את אותו פן מחמיר בקשר בין השניים.
207. בסופו של דבר, מדובר באירוע שהתרחש שנתיים לפני הליך המכירה, כאשר המשרד קיבל שכר טירחתו מהצדדים. אירוע זה היה חד פעמי ואינו יכול לבסס ניגוד עניינים בעל משמעות.
מערכת הקשרים עם בן דוד
208. מערכת היחסים השלישית נוגעת לקשרים של אולמרט עם בן דוד. כאמור, בן דוד היא ידידה אישית של משפחת אולמרט ונהנית מאמונו האישי. בתוך כך, ייתכן, כי בין השאר בעטיה של מערכת יחסים זו, היא מונתה על ידו בעת כהונתו כשר התמ"ת וכראש ה
ממשלה לועדות ציבוריות שונות וקיימה עימו קשרים מקצועיים נוספים. מכל מקום, מערכת קשרים זו מלמדת, וודאי, גם על הערכתו המקצועית של אולמרט אליה.
209. אולמרט ובן דוד טענו שאין מדובר בחברות אישית עמוקה, אם כי ברור שלא מדובר בהיכרות שטחית גרידא. החברות לא כללה קשרים כלכליים. בנוסף, מהראיות עולה כי בן דוד השתכרה תשלום שנתי קבוע תמורת שירותי הייעוץ שלה במשרד גרוס-חודק, ולכן אין כל ראיה שהיא אמורה הייתה לקבל טובת הנאה ישירה, אם העסקה עם לקוחותיה הייתה משתכללת ומושלמת. זאת הגם שאפשר להניח שאילו הובילו פעולותיה לטובת הקבוצה לזכייתה בהליך המכירה, אפשר והיה ניתן לכך ביטוי חיובי בשידרוג מעמדה במשרד.
210. עוד נזכיר כי גם כאן, אין מדובר בניגוד עניינים מול משקיע אלא בקשר מול מייצג ויועץ, ועוצמת ניגוד העניינים בעניינו צריכה להיבחן, כאמור, מתוך פרספקטיבה זו. אכן, כפי שעולה מעניין אטיאס הנ"ל, גם קשרים מול מייצג יכולים לעלות לעיתים לכדי עבירה פלילית, אולם בעניין אטיאס, מדובר היה באב שסייע ללקוחותיו של בנו סיוע הדוק ופסול, בעוד שהמקרה שלפנינו נעדר את אותו פן מחמיר הנדרש לביסוס יסודות העבירה הפלילית.
211. לא ניתן לבחון את קשריו של אולמרט עם בן דוד במהלך ההליך מבלי להעמידם גם אל מול קשריו עם עורכי הדין האחרים באותו הקשר. פרטים על אלה כללנו בפרק העובדתי בדבר מערכות היחסים עם עורכי דין שונים, שייצגו לקוחות בהליכי המכירה דנן.
212. כתבנו, כי במהלך התקופה הרלוונטית קיים אולמרט קשרים עם ידידים נוספים - עו"ד
רם כספי למשל - שייצגו קבוצות מתחרות בהליך. לגבי חלקם, עוצמת ניגוד העניינים אפשר והייתה גבוהה מזו שבין אולמרט לבן דוד, הגם שעל-פי חומר החקירה הקשר עם בן דוד באשר להליך המכירה היה האינטנסיבי ביותר; חלקו - ממש בביתו. מכל מקום, קשריו של אולמרט עם נציגים של קבוצות מתחרות צובעים באור מתון יותר את עוצמת ניגוד העניינים בו היה שרוי אולמרט בנוגע לעו"ד בן דוד בפרשה זו, שכן יש באלה למתן את היתרון היחסי שהיה לה (לפחות על פני אותם עורכי דין שהכיר ויזמו בפועל פנייה אליו בהקשר להליך המכירה) וכן כדי ליצור את הרושם, שאולמרט ראה עצמו כמי שפועל לטובת כלל המשקיעים האסטרטגיים, ולאו דווקא לטובת הקבוצה, או לטובת בן דוד.