עתירת יו"ר הכנסת בדימוס, דן תיכון כנגד פרקליטת המדינה עדנה ארבל

בבית המשפט העליון בירושלים בג"צ /01______ בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בענין שבין: העותר: דן תיכון ע"י ב"כ עוה"ד יאיר גרין ו/או אילת נוי-ריינהורן ו/או אביטל קרטר ו/או שרון שפיגל ו/או ניצן שמואליו/או אמיר גרין ו/או אופיר שרמן מרחוב רמב"ן 24, ירושלים 92422 טלפון: 02-5618820 פקס: 02-5666665 נ ג ד המשיבה: פרקליטת המדינה, גברת עדנה ארבל ע"י פרקליטות המדינה - מחלקת הבג"צים רחוב צלאח א-דין 39 ירושלים עתירה למתן צו על תנאי בית המשפט הנכבד מתבקש לצוות על המשיבה לבוא וליתן טעם: 1. מדוע לא יקבע כי אין כל תוקף לדין וחשבוןשהוציאה המשיבה בתאריך 22.1.01 (להלן:"הדו"ח"), ובה מסקנות בדיקה שנערכה על-ידה לגבי מספר נושאים המתייחסים לעותר. לחלופין, מדוע לא יקבע כי אין כל תוקף לכל ההמלצות ו/או המסקנות שבדו"ח. ככל שבית המשפט הנכבד לא יורה כמבוקש בסעיף 1 לעיל,יתבקש בית המשפט הנכבד, לצוות על המשיבה לבוא וליתן טעם: 2. מדוע לא תינתן לעותר זכות עיון בכל המסמכים שבידי המשיבה, ואשר שימשו יסוד לדו"ח ו/או נוגעים מישרין ו/או בעקיפין לעריכתו. 3. מדוע לא תנתן לעותר זכות הטיעון בפני המשיבה, בכל הנושאים בהם נוגע הדו"ח. 4. מדוע לא יותלה תוקפו של הדו"ח ו/או כל המסקנות שבו, עד לאחר השלמת ביצועם של הסעדים המבוקשים בסעיפים 2 ו- 3 לעיל. ...העתק הדו"ח (ללא נספחיו) מצורף לעתירה ומסומן "א". ואלה נימוקי העתירה: רקע עובדתי 5. העותר, יליד 1937, כלכלן בהשכלתו, שימש כעובד מדינה בכיר וכמנהל חברות ציבוריות משך שנים רבות ולאחר מכן כאיש ציבור במסגרת המפלגה הליברלית והליכוד. משך 18 שנים כיהן העותר כחבר כנסת, עד שפרש מיוזמתו מפעילות פוליטית. העותר מילא תפקידים שונים, כיהן כחבר בכיר בועדות הכנסת השונות כמו ועדת הכנסת וועדת הכלכלה, והותיר חותמו במיוחד כחבר ועדת הכספים וכיו"ר הועדה לביקורת המדינה. בין השנים 1992-1984 כיהן העותר כסגן יו"ר הכנסת וממלא מקומו, ובתקופת כהונתו האחרונה, בכנסת ה-14, בין השנים 1996 - 1999, הגיע העותר למעמד הבכיר ביותר מדינה, לאחר הנשיא, וכיהן בתפקיד יושב ראש הכנסת. 6. לאחר פרישתו של העותר מהכנסת, בחודש יוני ,1999 התגלע סכסוך חריף בינו ובין מנגנון הכנסת באשר לעניינים שונים הנוגעים לתנאי פרישתו ולגמלתו. הסכסוך תלוי ועומד בפני בית המשפט הנכבד, בפני כבוד המשנה לנשיא השופט שלמה לוין, במסגרת הליך על-פי חוק הגמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, התשכ"ט - 1969, ענמ"ש 1844/00. הכנסת מיוצגת על-ידי פרקליטות המדינה. במסגרת הליך זה הודתה פרקליטות המדינה, בניגוד לעמדת הכנסת, בצדקת טענתו העיקרית של העותר, לפיה הוא זכאי למימון שירותי מזכירות ללא הגבלה בסכום, תוך הקבלה לתנאים להם זכאי ראש ממשלה פורש. בכך יש, לשיטתו של העותר, ראיה לנכונות טענותיו, לפיהן גורמים שונים במנגנון הכנסת, אשר העותר לא נכנע לתכתיביהם בתקופת כהונתו, וכן גורמים פוליטים ינטרסנטים, חברו על-מנת לנסות לנשלו מזכויותיו ועל-מנת להתישו ולגרום לו לטרחה, עגמת נפש והוצאות. מגמה זו של אותם גורמים באה לידי ביטוי גם בהדלפות מידע חסר שחר לעיתונות, במטרה לפגוע בשמו הטוב, כפי שנעשה למשל בסדרת כתבות שפורסמה בגלי צה"ל, שהיא נשוא הליך אחר שמנהל העותר בתביעת לשון הרע נגד גלי צה"ל (ת.א. 1624/99 בבית המשפט המחוזי בירושלים). בהקשר זה חשוב לציין שהמדינה בחרה לייצג, באמצעות פרקליטות מחוז תל-אביב, את גלי צה"ל ושדרניו. 7. עוד יצויין כי בראשית ספטמבר 1999 סוכם בין העותר לבין יושב ראש הכנסת, מר אברהם בורג, כי כל הנושאים הנוגעים לתלונות הדדיות של הצדדים יועברו לבדיקת מבקר המדינה, אשר הביע הסכמתו לערוך בדיקה זו. אלא, שבחודש אוקטובר 1999, מסר מבקר המדינה לעותר כי בשל התנגדות הכנסת, לא יוכל המבקר לפתוח בבדיקת הנושאים, כפי שסוכם כאמור. 8. חשיבותו של הרקע המתואר לעיל, שהיווה גם מסגרת לפעולת פרקליטת המדינה, תתבהר עם פירוט נימוקי העתירה. 9. במהלך סוף השבוע האחרון בחודש יולי שנה זו (החל מיום ה', ה-26.7.01) פורסמו בכלי התקשורת השונים ידיעות וכתבות המתייחסות לדו"ח אשר הוכן בעניינו של העותר על-ידי פרקליטת המדינה, מספר חודשים קודם לכן, בחודש ינואר 2001 (בעיתונות מכונה הדו"ח "דו"ח פרקליטת המדינה"). דו"ח אשר לא הובא כלל לידיעתו של העותר. בהתאם לפרסום בעתונות כלל הדו"ח בנוסף לממצאים, גם מסקנות של המשיבה בדבר "אשמתו הציבורית" של העותר, שנטל לעצמו כספים מהקופה הציבורית, וכן בדבר אחריותו האזרחית להשיבם. כך, בעתון "הארץ" מיום 27.7.01, נכתב בכותרת הכתבה:"ארבל: תיכון השתמש בכספי ציבור לצרכיו האישיים" ובעתון "ידיעות אחרונות" מאותו יום, נכתב: "הפרקליטות תגיש כתב אישום נגד דן תיכוןפרקליטות המדינה תגיש תביעה אזרחית נגד יו"ר הכנסת לשעבר, דןתיכון,בדרישה שיחזיר לקופת המדינה כספים, שלפי דו"ח של פרקליטת מדינה, עדנה ארבל, הוא נטל לכאורה לצרכיו האישיים." ...העתק הכתבות מצורף לעתירה ומסומן "ב" ו-"ג". ידיעות אלה הפתיעו את העותר, אשר כאמור, לא ידע על הכנת דו"ח בעניינו ולא התבקש כלל לתת את תגובתו האשמות הכלולות בדו"ח, לא טרם כתיבתו ולא לאחריו. למותר לציין שהעותר לא קיבל את העתק הדו"ח לא עם השלמתו ולא עד למועד הגשת העתירה. 01. בתאריך 29.7.01, בעקבות הפרסומים שמהם למד על קיומו של הדו"ח, פנה העותר, באמצעות בא כוחו, לפרקליטת המדינה בדרישה לקבל לידיו את עותק הדו"ח וכן את כל החומר והמסמכים עליהם הסתמכה בהכנתו. במכתב, העלה בא כוח העותר את תמיהתו מדוע לא מצאה פרקליטת המדינה ליתן לעותר זכות טיעון לפני שהוכתם שמו, במיוחד מקום שמדובר באיש ציבור, שכיהן בתפקיד רם מעלה: "חריצת דינו הציבורי של שולחי בלא שתנתן לו אפשרות טיעון מהווה נוהל בלתי תקין. במיוחד תמוהה התנהגותכם לאור העובדה שהנכם מייצגים את הכנסת בהליך שמנהל נגדה שולחי באשר לזכויות הגמלה שלו - הליך במסגרתו הכרתם בצדקת החלק הארי של טענותיו - בנוגע ]לקבלת שירותי המזכירות - נושא שיש לו השלכה ישירה על הממצאים הכלולים בדו"ח. הדין וכן ההגינות מחייבים, למזער, כי עותק הדו"ח וכן החומר עליו הסתמכת בהכנתו יועבר מיידית לשולחי על מנת שיוכל לתקן, ולו במעט, את העוול שנעשה לו." ...העתק מכתב ב"כ העותר מתאריך 29.7.01 מצורף לעתירה ומסומן "ד". 11. בתגובה הודיעה פרקליטת המדינה, במכתבה מיום 30.7.01, כי לשיטתה, "לא הכנתי כל דו"ח" אלא "מכתבים שכתבתי בעניינו של מרשך"! לטענתה, מדובר ב"החלפת תכתובת בין רשויות ציבוריות" אשר "לא היתה מיועדת כלל לפרסום" ובכלל "הטיפול בנושאים אלה טרם הושלם". עוד הוסיפה פרקליטת המדינה לגבי זכות הטיעון של העותר כי: "לא סברנו אז, ואיננו סבורים גם היום, כי במסגרת בדיקת החומר שהועבר אלינו והעברת התיחסותנו לכנסת, היה באותו שלב מקום לבקש את תגובתו של מרשך, או לערוך לו שימוע." ובהקשר זה, פוטרת עצמה בטענה כי: "עוד אעיר, כי ככל שנמסר לי, במסגרת טיפול הכנסת בנושאים שהועלו בבדיקת מבקר הכנסת, נתבקש מרשך להעביר התיחסותו לנושאים שהועלו בדו"ח." לגבי בקשת העותר לקבל לידיו העתק מהדו"ח ולעיין במסמכים כתבה: "כן מובן, כי לא נוכל להעביר אליך מסמכים בנושא, בודאי לא בשלב זה שבו הבדיקה טרם הסתיימה, הן בכנסת והן במשרד מבקר המדינה." ...העתק מכתב פרקליטת המדינה מתאריך 30.7.01 מצורף לעתירה ומסומן "ה". 12. במאמר מוסגר, בטרם נמשיך בתיאור הנסיבות, ראוי להביא בפני בית המשפט הנכבד, מדברי המשיבה עצמה בהתייחס לזכות הטיעון. אלו צוטטו בדו"ח מבקר המדינה 50 (ב), במסגרתו בחן המבקר את תנאי פרישתה של המשיבה עם מינויה כשופטת מחוזית, מבלי שנמצא להם עיגון ראוי. בדו"ח הוזכרו מספר חוות דעת, שבהן נכתב כי: "לא מצאתי כל הצדקה לדרך זו בה נהג נציב שירות המדינה ביחס לשופטת ארבל.." וכן "חריג אחד אינו יכול להכשיר דבר שאינו תקין.." (בעמוד 145 לדו"ח מבקר המדינה). וכותב בקשר לזה מבקר המדינה (עמודים 145 - 146): "בתשובתה למשרד מבקר המדינה מיולי 1999 ציינה גב' ארבל כי חוות הדעת והמכתבים שהוזכרו לעיל התבקשו ונכתבו בעניינן של שופטות אחרות, והם מתייחסים להחלטה בעניינה מבלי שהובאו לידיעתה או להתייחסותה בשום שלב. גב' ארבל הוסיפה כי "מן הראוי היה כי תשומת ליבי תופנה לעובדת העיסוק בנושא בהקשר זה, כי יתאפשר לי להגיב, וכן כי תתקבל עמדת הנציב מקבל ההחלטה, דבר שלא נעשה."" ...העתקי העמודים הרלוונטיים מדו"ח מבקר המדינה מצורפים ומסומנים "ו". אכן, לו היתה המשיבה נוהגת בעניינו של העותר כשם שדרשה שינהגו בעניינה, ניתן היה להמנע מהגשת עתירה זו. אלא, שלא כך נהגה המשיבה. 13. בתאריך 31.7.01 השיב בא-כוח העותר למכתבה של פרקליטת המדינה ושב ודרש את כל המסמכים הרלוונטיים. נוסף לכך, ציין בא-כוח העותר, כי העותר לא התייחס לטענות מבקר הכנסת, היות שכל פניותיו הרבות, לקבל לעיונו את המסמכים שעמדו בבסיס דוחו"ת הביקורת וכן את מסמכיו האישיים שנותרו בתיקיו ובמחשביו שבמשכן הכנסת, לא נענו. ובכך סוכלה למעשה אפשרות העותר להתייחס לדו"חות אלו לגופם. במכתבו הסב בא-כוח העותר את תשומת לב המשיבה לכך שבנסיבות אלה, הדו"ח מבוסס על חומר מגמתי וחד-צדדי, שהועבר אך ורק על-ידי הכנסת. עובדה שיש בה, כשלעצמה, כדי לעורר חשש לעיוות הקביעות וההמלצות שבדו"ח. ...העתק מכתב בא-כוח העותר מתאריך 31.7.01 מצורף לעתירה ומסומן "ז". 14. בתאריך 12.8.01 ענתה המשיבה למכתב העותר, וחזרה על עמדתה לפיה לא תעביר לעותר מסמכים כלשהם, "כל עוד לא נסתיים הטיפול בנושא". ...העתק מכתב המשיבה מתאריך 12.8.01 מצורף לעתירה ומסומן "ח". 15. ביני לביני, הגיע לידי העותר העתק של הדו"ח, ללא נספחיו, מעיתונאים שביקשו את התייחסותו לאמור בה. אלו קיבלו את הדו"ח ישירות מעובד בכיר בלשכת יו"ר הכנסת, יריבו הפוליטי של העותר. 16. בתאריך 14.8.01 פנתה באת כוח העותר פעם נוספת למשיבה, בדרישה למשוך את הדו"ח, או להודיע על בטלותו, במיוחד לגבי פרק המסקנות שבו. מסקנות אשר במועד זה כבר היו גלויות לעותר. זאת, משום שלא ניתנה לעותר זכות הטיעון בפני המשיבה ולא נחשפו בפניו המסמכים ששימשו לעריכת הדו"ח ובהסתמך על ההלכה שנפסקה על ידי בית המשפט הנכבד בבג"צ 4914/94 טרנר נגד מבקרת המדינה, פ"ד מט(3)771. ...העתק מכתב ב"כ העותר מתאריך 14.8.01 מצורף לעתירה ומסומן "ט". במכתבה, ציינה באת כוח העותר שקיים טעם לפגם גם בכך שהדו"ח נשלח, בין במישרין ובין בעקיפין, ליו"ר הכנסת, אברהם בורג, שהינו יריב פוליטי של העותר. מאחר ומדובר בנושא בעל רגישות רבה מבחינה ציבורית, כלל המכתב גם פניה למשיבה לזמן את באי כוח העותר לפגישה לשם מתן הבהרות נוספות בעל פה. 17. בתאריך 16.8.01 נשלחה תגובה לקונית מטעם לשכת המשיבה, לפיה "פנייתך הועברה להתייחסות הגורמים המוסמכים במשרדנו, ועם סיום הטיפול תעני". ...העתק המכתב מתאריך 16.8.01 מצורף לעתירה ומסומן "י". עד למועד הגשת עתירה זו, לא התקבלה כל תשובה עניינית של המשיבה, אשר לא התייחסה כלל להלכת טרנר לעיל, לחלותה על עניינו של העותר, ולא נקבעה על-ידה כל פגישה עם באי-כוח העותר. למותר לציין כי המשיבה לא הודיעה על ביטול הדו"ח שכתבה. הדו"ח 18. על-מנת לעמוד על הפגיעה החמורה והקשה בזכויות היסוד של העותר, בשמו, במעמדו ובכבודו, הכל תוך הפרה בוטה של כללי הצדק הטבעי, ועל-מנת להבהיר עד כמה בלתי סבירה היא עמדת המשיבה כפי שהובאה לעיל, יובאו להלן, עיקרי הדו"ח (ההדגשות אינן במקור, אלא אם מצויין אחרת): 18.1 הדו"ח נחתם על-ידי המשיבה, וברישא לו מצויין כי גם היועץ המשפטי לממשלה שותף לעמדתה: "על דעת היועץ המשפטי לממשלה, הריני לפנות אליך בענין שבנדון, כדלקמן.." 18.2 בפרק המתייחס ל"מיגון דירתו של יו"ר הכנסת דן תיכון", כתבה המשיבה: "5. ועוד: הסכומים שהוצאו למיגון דירתו של מר תיכון בשכונת מלחה נראים מופרזים ביותר (כאמור, כ-170 אלפי ש"ח) ולא נמצא הסבר לסכומים אלה, שעלו למשלם המסים ממון רב. גם המשך העבודות, כאשר היה ידוע שמר תיכון אינו מתגורר בדירה בסמוך לכך שלא התמודד על מקום ראלי בכנסת ה-15, מצביע לכאורה על התנהגות פסולה." בהמשך כתבה המשיבה, בהתייחס לפער בין עלויות המיגון של שתי הדירות: "מתקבלת תמונה קודרת באשר לתקינות המינהלית של ההליך הנוגע למיגון דירותיו של דן תיכון" ומסקנתה: "לסיכום עניין זה: מעבר לסימני השאלה הרבים העולים מהתנהגותו של מר תיכון, והצורך בהסבר לפער העצום בין ההוצאות לצורך מיגון דירת מר תיכון בשכונת רמות להוצאות למיגון הדירה בשכונת מלחה,עולים סימני שאלה נוספים.." יוזכר, כל קביעות אלו, "סימני השאלה" ו"התמונה הקודרת", נמצאו מבלי שנשמעו טענותיו של העותר! 18.3 בפרק ב' לדו"ח, בהתייחס ל"עבודות פרטיות", כביכול, נכתב:".. לפיכך הועסקו עובדי הכנסת - שביצעו ממילא עבודות הקשורות בהחזקת דירת השרד של מר תיכון ומיגונה - גם בביצוע עבודות פרטיות בביתו של מר תיכון.. לפי המידע שנמסר מהכנסת, הודה מר תיכון כי מדובר בעבודות פרטיות.. לאחרונה סוכם בין עו"ד קובי אמסלם מפרקליטות המדינה לבין עו"ד אנה שניידר מהלשכה המשפטית בכנסת, כי תצא מהכנסת דרישה לתשלום החוב הנ"ל. אנא הוציאו דרישה כאמור, ובמידת הצורך נראה כי יש לשקול אף הגשת תביעה להשבת הכספים." דהיינו, בהסתמך על מידע חד-צדדי ש"נמסר מהכנסת", מורה המשיבה לנקוט הליכים לגביית "חוב" מהעותר. יתירה מכך, דברים אלו סותרים את תשובת המשיבה במכתבה מיום 30.7.01, כביכול מדובר רק ב"החלפת תכתובת בין רשויות ציבוריות, שלא היתה מיועדת כלל לפרסום, ומבלי שננקט הליך משפטי כלשהו נגד מרשך". למותר לציין, כי עד למועד הגשת העתירה, לא הוגשה כל "תביעה להשבת הכספים". גם במסגרת ההליכים שמנהל העותר כנגד הכנסת, בכל הנוגע לתשלומים המגיעים לו, לא הועלתה טענה ל"קיזוז" ה"חוב" הנטען. הדבר מדבר בעד עצמו. 18.4 בהתייחס ל"רכישות מתקציב קשר עם הציבור", בפרק ג' לדו"ח, קובעת המשיבה, באופן נחרץ וחד משמעי: 10. "האם השימוש שעשה מר תיכון, ברכשו את הפריטים הנ"ל במועד בו היה ידוע לו כי הוא לא ימשיך לכהן כחבר כנסת בתוך כארבעה חודשים, עולה בקנה אחד עם תכלית ההחלטה? התשובה המתבקשת לשאלה זו היא בשלילה.. מועד בצוע הרכישות, ואף אופי הפריטים שנרכשו ועלותם, מביאים למסקנה הלכאורית כי רכישות אלה לא נועדו על-מנת לסייע בידיו של מר תיכון למלא את תפקידו כחבר כנסת, אלא לתועלתו האישית". וממשיכה ומביעה עמדתה כי: "בהתנהגות שכזו, מעמיד חבר הכנסת את טובתו האישית על-פני תפקידו כנבחר ציבור. מדובר בהתנהגות שהמנהל הציבורי התקין אינו יכול להשלים עם קיומה, ויש בה לפגוע קשות באמון הציבור בבית המחוקקים." כאמור, דברים קשים ובלתי מסוייגים אלו, שנכתבו בעניינו של העותר, נכתבו מבלי שנשמע כלל. מבלי שניתנה לו האפשרות להתמודד עם הטענות שמועלות כנגדו. יש בהם משום מוסר כפול: ככל שמדובר בקביעות כנגד העותר, נכתב כי מדובר ב"פגיעה במינהל התקין", ואולם כשהעותר דורש לקיים את כללי המינהל, בדבר שימוע בטרם מתן החלטה, נענה בשלילה, ללא נימוק המניח את הדעת. אם ניישם את דברי המשיבה, דווקא בכך יש כדי לפגוע קשות באמון הציבור בפרקליטות המדינה, כאשר לשיטתה, אין כל מניעה לערוך דו"ח חמור ובלתי-מסוייג כנגד הפרט, מבלי לשמוע את עמדתו כלל!

באותו פרק, מוסיפה המשיבה וכותבת: "14. בענינו של מר תיכון, עולה השאלה מה "לציוד הגברה" (בסכום של 14,000 ש"ח) ולשמירה על קשר עם הציבור.. ביחס למקלט הטלויזיה שנרכש על-ידי מר תיכון.. הרי שרכישתו בסכום של 26,000 ש"ח מהווה, על פני הדברים, ביזבוז כספי הציבור וניצול לרעה של הזכות לרכוש פריט זה מתקציב קשר עם הציבור." מעבר לכך שהעותר חולק נחרצות על קביעות חסרות יסוד אלו, שבה ועולה טענתו: האין המשיבה חייבת לערוך שימוע לעותר, טרם שתחרוץ דינו ותקבע כי מדובר ב"ניצול לרעה" ו"בזבוז כספי הציבור"! עוד נטען על-ידי המשיבה כי בחשבוניות "חסרות פרטים" וכי:".16 קשה להבין כיצד חשבוניות, החסרות פרטים כה מהותיים מאושרות לתשלום על-ידי חשב הכנסת. 17... מדובר לכאורה, במצב שבו עסק מר תיכון בענייניו האישיים.. אין צריך לומר, כי זו פעולה בניגוד עניינים מובהק. התנהגות זו , נוסף על התיעוד הבלתי נאות, יוצרת תמונה עגומה בנוגע לתקינות המינהלית." ולסיום הפרק, קובעת המשיבה את הנחייתה האופרטיבית: "בנסיבות אלה, ראוי שהכנסת תפעל להשבת הרכוש, או לקבלת תמורתו. אנא הודיעו על הפעולות הננקטות לשם כך, ואנו מצידנו נבדוק אפשרות להגשת תביעה להשבה כאמור, במידה והרכוש לא יושב." כאמור, קביעה זו עומדת בסתירה גמורה לדברים שהובאו לעיל ממכתבה של המשיבה. גם לגבי עניין זה, לא הוגשה כל תביעה ולא נשמעה כל טענה במסגרת ההתיידנות האמורה בין העותר לבין הכנסת. כפי שיובהר להלן, די שהמשיבה היתה מעיינת במסמכים שברשות העותר, כדי שמסקנותיה בענין זה, היו שונות לחלוטין. 18.5 בפרק ד' לדו"ח, שעניינו "לינה בבתי מלון", נכתב: "על פי הטענה, מר תיכון לן בבתי מלון שונים וחייב את הכנסת לכסות את ההוצאות, בסכום כולל של כ- 14,000 ש"ח, למרות שלינות אלו לא היו דרושות לשם מילוי תפקידו.. העדר נהלים ברורים בנוגע לגורם המאשר.. פותח פתח לשימוש לרעה באפשרות זו." כאשר דברים אלו נאמרים שלא באופן כללי, אלא בתוך דו"ח המתייחס לעותר בלבד,מסקנת הקורא הינה כי גם בעניין זה מואשם העותר ב"שימוש לרעה" במעמדו לתועלתו האישית. האבסורד הוא, כי קביעה זו "מבוססת" על "טענה" שהועלתה על-ידי הכנסת, מבלי שניתנה לעותר הזדמנות ממשית להתמודד עם אותה "טענה", ומבלי ש"טענה" זו נבדקה על-ידי המשיבה. 18.6 בסיכום הדו"ח, נכתבו הדברים הבאים: ".. על-פני הדברים, מדובר לכאורה בהתנהגות פגומה תוך ניצול לרעה של המעמד וכח המשרה. חומרה יתירה נודעת לניצול לרעה של כוח המשרה שעה שאין כל מנגנוני בקרה ופיקוח המוסמכים להורות על אי-ביצוע של הוראותיו של יו"ר הכנסת. ..בנוסף כמפורט לעיל, סברנו כי יש מקום לכך שתפעלו כבר עתה להשבת הכספים והרכוש, וכן שיגובשו נוהלי עבודה למניעת הישנות מקרים אלה בעתיד." ויודגש, השימוש במילה "לכאורה", הינו מלאכותי ואינו מרפא את הפגמים שנפלו בפעולת המשיבה. בייחוד, כאשר לטענתה מדובר בקביעה המתבקשת "על-פני הדברים", וכאשר ניתנת הנחייה ברורה, שאינה כפופה לבדיקה או לבירור נוסף, ל"פעול כבר עתה להשבת הכספים והרכוש". כפי שכבר נטען, עד עתה לא הוגשה כל תביעה וטענות אלו לא עלו כלל בהתדיינות הכספית שבין העותר לבין הכנסת. 19. אם האריך העותר בתיאור הדו"ח, אין זאת אלא כדי להמחיש את העוול שנגרם לו, שעה שהמשיבה דנה בעניינו, על-סמך מידע שהועבר לה על-ידי צד אחד בלבד, המעוניין בדבר, וחרצה את דינו, בלשון קשה ושאינה משתמעת לשני פנים, מבלי לשומעו כלל. 20. העותר חולק על קביעות אלו של המשיבה, אחת לאחת. ואולם, כידוע לכל, בית המשפט הנכבד אינו יושב כ"פרקליט על" ואינו נדרש להחליף את שיקול דעת הרשות המינהלית בשיקול דעתו שלו. על-כן, עתירה זו אינה מוסבת כנגד עצם הקביעות, אלא כנגד ההליך המינהלי הפסול מעיקרו, שהפגמים המהותיים שדבקו בו מחייבים את ביטולו של הדו"ח. עם זאת, למען שלמות התמונה, ולמען הסרת הספק כי בפי העותר תשובות ענייניות לכל הטענות שהועלו כנגדו, יתייחס העותר בקצרה לטענות אלו. מיגון דירותיו של יו"ר הכנסת 21. בניגוד למצטייר מדו"ח המשיבה, מיגון דירת יו"ר הכנסת אינו בשליטתו של יושב הראש והוא נקבע על פי שיקול דעת מוחלט של ועדה לענייני בטחון בה חברים בנוסף לקצין הכנסת גם נציג המשטרה, נציג צה"ל ונציג השב"כ (להלן "הועדה לענייני בטחון"). לאחרונה אף פורסם בכלי-התקשורת שקיימת חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, משנת 1997, לפיה אישיות מאובטחת (נשיא המדינה, ראש הממשלה, יו"ר הכנסת, נשיא בית המשפט העליון), אינה בת חורין לוותר על האבטחה הנקבעת על פי שיקול דעת הגורמים המוסמכים. 22. העותר המשיך להתגורר בדירתו ברמות לאחר בחירתו לתפקיד (ולא העתיק מגוריו לדירת השרד הרשמית שבבעלות הכנסת) ובכך חסך לכנסת הוצאות מיגון כפולות של דירת השרד ודירתו הפרטית, כפי שהיה לגבי יושבי ראש קודמים. 23. חשוב להדגיש שהבחירה של העותר לתפקיד יושב ראש הכנסת היתה, מלכתחילה, לכהונה מלאה, אשר אמורה היתה להסתיים בתאריך 2.11.00. רק בתחילת ינואר 1999 התקבלה החלטה על פיזור מוקדם של הכנסת ה-14, בחודש יוני 1999. עבודות המיגון בדירה במלחה הסתיימו קודם לפיזור הכנסת, בחודש נובמבר 1998, אלא שאז התברר כי המערכת אינה בת שימוש בשל תקלות חוזרות ונשנות שנתגלו בה. בהקשר זה יש לבחון את מועד ההזמנה וביצוע העבודות ולא את מועד התשלום בגינן, אשר התעכב בעקבות התקלות הרבות שהתגלו בביצוען. 24. העותר הציע לוותר על מיגון הדירה ברמות בשל מעבר צפוי של משפחתו לדירתם החדשה במלחה. דירה זו מוגנה באופן ארעי וזמני בלבד על פי החלטת ועדת הבטחון ובעקבות איומים ספציפיים כלפי העותר. מכאן גם עלותו המזערית של המיגון ו"הפער", כביכול, בין עלויות המיגון. כפי שהוסכם מראש, מערכת המיגון האמורה בשלמותה הועמדה לרשות הכנסת לאחר שהעותר חדל מלהתגורר בדירה זו. 25. בחודש פברואר 1998 קבע צוות הביטחון של הכנסת, בו נכלל נציג בכיר של השב"כ, את אופן מיגון הדירה במלחה. הוחמרו אמצעי הבטיחות לאור גל מכתבי האיומים ברצח שפקד את הכנסת, ועל רקע התגברות פעולות הטרור מחוץ וההקצנה בחברה הישראלית מבית, שכפי שכבר הוברר יש להתייחס אליהם במלוא הרצינות, ביחס לאלו שהיו נהוגים עד אותה עת. העותר אמור היה לעבור לדירה זו בחודש אוגוסט 1998, למעלה משנתיים לפני המועד המיועד לסיום כהונתו. לעותר לא היתה כל נגיעה באשר לבחירת מערכות המיגון ו/או לעלות ביצוען ולא היה לו חלק בהחלטות אלה. יתירה מכך, העותר עשה ככל הניתן כדי להפחית את העלויות על ידי מימון עצמי של חלקים מהרכיבים. 26. בשל עיכובים ומחדלים בהפעלת מערכות המיגון והאזעקה, שבאחריות הכנסת (בשל רשלנות הקבלן), נדחה מועד מסירת הדירה במלחה ואכלוסה מאמצע שנת 1998 עד ל-.1.5.99 לכן בפועל, הדירה במלחה אוכלסה רק לאחר ההחלטה על פיזור הכנסת. לכאורה, משמעות טענת המשיבה בדו"ח, לפיה קיים פגם בהוצאת כספים למיגון לאחר ההחלטה בדבר פיזור הכנסת (טענה שכמוסבר לעיל אין לה אחיזה בעובדות), הינה שעל העותר, בניגוד לקביעת צוות הביטחון, היה להשאר ללא מיגון תקין לתקופה של כחצי שנה עד לסיום כהונתו, מצב שהוא בלתי סביר בעליל.

ביצוע עבודות פרטיות על ידי עובדי הכנסת 27. מדו"ח המשיבה למד העותר לדעת, כי לאחר פרישתו, הוגשו לכנסת חשבונות מופרזים ומופרכים על עבודות שבוצעו כביכול בדירתו, בסך עשרות אלפי שקלים. למרות שלחשבונות אלה אין כל בסיס, והם נופחו במתכוון על ידי בעלי המקצוע בסיוע אנשי מנגנון הכנסת, מצאה המשיבה טעם לפגם בגובה ההוצאות, כאילו לעותר אחריות כלשהי בענין זה. גם בנושא זה קיבלה המשיבה מידע חלקי ומגמתי כאשר לא הובאו לידיעתה טענות העותר וכן הסכמים שונים שנעשו עמו. 28. העבודות שבוצעו על ידי הכנסת בדירה במלחה, בוצעו על-ידה אך ורק משום שבשל שיקולי בטחון והכרזתה של הדירה כ"שטח סטרילי", נאלץ העותר להפסיק את עבודות הגבס והחשמל שבוצעו, על חשבונו, בדירתו על-ידי קבלנים מטעמו. יודגש כי העלות הצפויה לעבודות אלו היתה בסך כולל של כ-2,700 ש"ח, מתוכם 1,700 ש"ח עבודות חשמל, בלבד. 29. כחצי שנה לאחר שהעותר סיים את תפקידו, דווח לעותר שהחשמלאים הגישו חשבון שעות מנופח מעל 200 שעות עבודה בעלות של 14,000 ש"ח (במקום 1,700 ש"ח עלות עבודה צפויה). על-פי סיכום עם מנהל בנא"ם הביא העותר בעל מקצוע להערכת שווי עבודות כדי לקבוע את התשלום בפועל. אותו בעל מקצוע העריך את שווי עבודות החשמל ב-2,800 ש"ח. 30. ביום 5.7.99 (כחודש לאחר פרישת העותר) סוכם בין העותר לכנסת (חשב הכנסת, מנהל בנא"מ וקצין הכנסת בפועל) כי העותר ישלם במסגרת "גמר ההתחשבנות" בגין סיום עבודות חשמל סך של עד 3,000 ש"ח לפנים משורת הדין ועל סמך פירוטים שיוצגו בפניו. בשלב מאוחר יותר התנערה הכנסת מהסיכום והפקיעה את הטיפול בנושא מבעלי התפקידים המנויים לעיל. 31. בעקבות קבלת דו"ח מבקר הכנסת, שהועבר לעותר בהיותו בגימלאות, חמישה חודשים לאחר שהושלם (ב-23.12.99), פנה העותר לקבל מהכנסת דו"ח מפורט (תאריכים, שעות, מספר עובדים) לגבי העבודות שבוצעו בביתו, ואולם לא זכה להתייחסות כלשהי. העותר מכיר בהתחייבותו לשלם בגין עבודות חשמל על פי הכללים המקובלים וכנגד פירוט החשבון, ובלבד שזה יתאם את שווי העבודות שבוצעו בפועל. אולם מכאן, ועד לקביעות החמורות שבדו"ח, הדרך עוד ארוכה, בלשון המעטה. 32. באשר לעבודות הנקיון שבוצעו בביתו של העותר, אלה נעשו כדי להחזיר את מצב הבית לקדמותו לאחר העבודות שביצעה הכנסת, ומכל מקום ניתנו במסגרת זכאותו של יו"ר הכנסת (אותה ניצל העותר באופן חלקי בלבד) לקבל שירותי נקיון, על פי הכללים שנקבעו לגבי קודמיו בתפקיד (שפרינצק, קדיש לוז, ברקת, ישעיהו, שמיר, סבידור, הלל, שילנסקי ווייס) בהיקף של יומיים בשבוע. רכישות מתקציב קשר עם הציבור 33. לרשות יו"ר הכנסת, בדומה לכל חבר כנסת עומד תקציב שנתי לרכישות לצורך קשר עם הבוחר. יחד עם זאת שונה מעמד יו"ר הכנסת בשניים: א. בכך שהוא זכאי לרכוש מתקציב הכנסת, באופן שוטף, ציוד משרדי ללשכתו. ב. בכך שגם לאחר פרישתו הוא זכאי לקבל מהכנסת תקציב שאינו מוגבל בסכום לצורך שירותי המזכירות. בכך הכירה המדינה בהליך המתנהל בבית משפט זה בפני כבוד סגן הנשיא השופט שלמה לוין, כאמור לעיל. 34. כבר משני הבדלים אלה ניתן ללמוד שלא יכול להיות פגם כלשהו ברכישת ציוד רלוונטי מתקציב "קשר עם הבוחר" על ידי העותר, שכן באותה מידה יכול היה להשתמש גם בכל אחד מהתקציבים האחרים שלגביהם לא ניתן היה להעלות כל טענה. 35. רכישות הציוד נעשו על פי-דין ועל-פי החלטות ועדת הכנסת מתאריך 9.2.98 מתאריך 6.1.99 (קביעת כללי מעבר) שהתירו רכישת ציוד עד ליום הבחירות 17.5.99. מקום שקיימת החלטה מפורשת של ועדת הכנסת כי עד למועד הבחירות ניתן לרכוש ציוד, אין כל מקום לפנות ל"רוח ההחלטה" לפרשנות אחרת. ...העתק פרוטוקול ישיבת הועדה מצ"ב ומסומן "יא". 36. הציוד שנרכש הינו מסוג הציוד המאושר לרכישה. כך, בתאריך 24.3.98 אישר היועץ המשפטי לכנסת רכישת מערכת הגברה וטייפ הקלטה מכוח החלטת ועדת הכנסת בנושא קשר עם הציבור. ...העתק מכתבו של עו"ד ענבר מצ"ב ומסומן "יב". הטלויזיה שרכש העותר (בדומה לחברי כנסת רבים) היתה לשם הקמת ספריית סרטי טלויזיה שתרכז את מלוא הדיונים וההצבעות החשובות בכנסת, מאז הוחלט על ידו, בשנת 1990, לשדר את דיוני הכנסת ברציפות לציבור. הקרנת סרטי הוידיאו באמצעות הטלויזיה, היתה דרושה לצורך וכחלק מהרצאות שינתנו על ידו לאחר פרישתו בנושא "הכנסת" בפני קבוצות אזרחים. רכישת טלויזיה בעלת מסך גדול חסכה את רכישת הציוד הבא: מכשיר וידיאו, מכשיר הקרנה ומסך הקרנה. ואולם מכיוון שהעותר לא נשאל על הרכישה מאום, ממילא לא היה הסבר זה בפני המשיבה. 37. הגשת ובדיקת החשבוניות נעשתה על פי החלטת ועדה פנימית של הכנסת מתאריך 4.5.98,בנושא רישום ציוד בר קיימא הנרכש על ידי הכנסת, בעקבות החלטת ועדת הכנסת מתאריך 9.2.98 על ביטול הצורך ברישום הציוד לפי נוהל זה. ...העתק סיכום הדיון מצ"ב ומסומן "יג". זאת ועוד, חתימת אישור של חבר הכנסת על חשבוניות ספק השירות או המוצר הינה חלק מנוהל אימות חשבוניות שנקבע על ידי ועדת הכנסת בכתב, תוך שיוך ההוצאה לתקציב מסוים (תקציב קשר עם הציבור או תקציב שכירת משרדים), ואין בינה לבין הוראה לחשב הכנסת ולא כלום. 38. ראוי להדגיש כי העותר שילם את מלוא מס ההכנסה בגין הרכישות, כמתחייב על פי פקודת מס הכנסה ובמועד. 39. נושא זה מדגיש בבהירות את הטעות שנפלה בדו"ח. טעות שהיתה נמנעת, לו היתה המשיבה מקבלת קודם לכל את תגובת העותר, תוך הפנייתה להחלטות המתאימות המכשירות את סוג הציוד, את מועד הרכישה, את אופן הדיווח, ובנוסף הפניית תשומת ליבה לכך שכיו"ר פורש הוא זכאי לרכוש גם כעת את כל הציוד האמור. עד כמה חמורה הטעות תעיד העובדה שנוסח החלטת שכר חברי הכנסת (קשר עם הציבור), התשנ"ו-1996 המצוטט בדו"ח אינו הנוסח שהיה בתוקף בעת שבוצעו הרכישות על ידי העותר, אלא תיקון רטרואקטיבי שהתקבל רק בחודש ספטמבר 1999 (בכנסת ה-15). ...העתק נוסח החלטת שכר חברי כנסת מתאריך 9.2.98 מצורף ומסומן "יד". לינה בבתי מלון 40. בפרק זה מפנה דו"ח המשיבה אך ורק לצורך לקבוע בחקיקה נוהל לאישור לינה לשם מילוי תפקיד לחברי הכנסת. המשיבה אינה מתייחסת ספציפית לטענה שהופנתה נגד העותר, כאילו לן לינות פרטיות על חשבון הכנסת, ולפיכך גם התייחסותו של העותר תהיה כללית. לו היתה ניתנת לעותר זכות הטיעון, בנקל היה מתברר למשיבה עד כמה קנטרנית טענה זו. 41. במרוצת שנות כהונתו של העותר כיו"ר הכנסת, ביקר העותר כ-150 פעמים באיזור חיפה, מתוכן כ-130 פעמים בתפקיד. למרות שהיה זכאי ללון כל אותן פעמים בבתי מלון לן כ-110 פעם בביתה של בתו, על חשבונו, תוך שהוא חוסך לכנסת הוצאות רבות. 42. לגבי אותן 20 לינות של העותר בבתי מלון בחיפה, אותן מימנה הכנסת, הרי כל הלינות היו בתפקיד, נקבעו ותואמו אך ורק על פי הוראת ראש הלשכה, בין היתר, על-פי ההנחיות הבאות שניתנו עלי-ידי העותר: כשמדובר בנסיעה בתפקיד; כששעת ההגעה הצפויה לבית המלון הינה מאוחרת (שכן העדיף להתגורר אצל בתו ואולם ביקש להמנע מהפרעה מקום שמדובר בהגעה מאוחרת לביתה) או שעת היציאה מוקדמת בבוקר למחרת; לצורך קיום פגישה דחופה או מיוחדת; לצורך הכנת נאומים שעתידים להתקיים באיזור; הוצאות בגין ארוחות ישולמו על-ידי יו"ר הכנסת עצמו. הלינות הוזמנו על ידי לשכת היו"ר, לאחר שאושרו על פי החלטת מנהלת הלשכה, שהיתה אחראית על קביעת סדר היום של היו"ר, ובמירב המקרים אף ללא קבלת אישור מראש של העותר. החשבונות שהתקבלו נבדקו על ידי ראש הלשכה, נחתמו על ידה והועברו לבדיקת הגזברות (על ידי 3 בודקים) ורק לאחר מכן אושרו לתשלום. 43. בידי העותר סדר היום של כל אותם ימים לגביהם נטען שבילה במלון במסגרת פרטית, כביכול, ובכולם פירוט של אירועים ציבוריים במסגרת תפקידו שקיים עד שעת לילה מאוחרת או למחרת השכם בבוקר. כדי לסבר את האוזן יאמר שמדובר בסיורים בתפקיד בצפון הארץ, אירועים חגיגיים בהם היה אורח הכבוד, יצוג הכנסת בטקסים ממלכתיים, הרצאות בפני הציבור, ביקורים במגזרים שונים (דרוזים, בדואים, נוצרים) וכדומה. 44. לסיכום פרק זה, התייחסות העותר לטענות המשיבה בדו"ח, הובאו בקצרה ובתמצות, תוך התייחסות לטענות המרכזיות בלבד ותוך צירוף חלק מהמסמכים שבידי העותר. ממילא מובן שאין בטיעון זה כדי למצות את טענות העותר, אולם, די ב"ראשית טענות" אלו, על-מנת לעמוד על העוול והפגיעה החמורה בזכויות היסוד המהותיות של העותר עקב פעולת המשיבה. הטעמים המשפטיים לקבלת העתירה, יפורטו להלן.

הטיעון המשפטי זכות הטיעון 45. זכות הטיעון וחובת השימוע, הינן מזכויות היסוד הקיימות לפרט ביחסיו עם הרשות המינהלית. הלכה זו מושרשת בפסיקת בית המשפט הנכבד, כפי שנפסקה על-ידי כבוד השופט זילברג בבג"צ 3/58, 9/58 יונה ברמן נגד שר הפנים, פ"ד יב 1493, בעמוד 1508: "לא יורשה גוף אדמינסטרטיבי - ואפילו אדמינסטרטיבי טהור (לא מעין-שיפוטי) - לפגוע באזרח פגיעת גוף, רכוש, מקצוע, מעמד וכיוצא בזה, אלא אם ניתנה לנפגע הזדמנות הוגנת להשמעת הגנתו בפני פגיעה העתידה." שכן, כפי שנפסק בבג"צ 113/52 זקס נגד שר המסחר והתעשייה, פ"ד ו 696, 703: "הצדק האלמנטרי דורש שלפני שחורצים את גורלו של האזרח תינתן לו הזדמנות להסביר את המצב כדי להסיר את החשד." זכויות אלו נגזרות מהעיקרון היסודי של חובת ההגינות המוטלת על הרשות המינהלית. עמד על-כך כבוד השופט זמיר בבג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר-אגף המכס והמע"מ, פ"ד נב(1)289, בעמוד 332: "חובת ההגינות החלה על הרשות כלפי האזרח היא המקור הרעיוני של כללים שונים המסדירים את היחסים שבין הרשות לבין האזרח. כך, לדוגמה, הכלל בדבר חובת השימוע. בבג"ץ 549/75 חברת סרטי נח בע"מ נ' המועצה לבקורת סרטי קולנוע, פ"ד ל(1)757, 767, אמר הנשיא אגרנט: "טעמו של הכלל האמור ]בדבר זכות הטעון של האזרח כלפי הרשות המינהלית[ הינו להבטיח שהרשות המינהלית תתייחס בהגינות ()with fairness כלפי עניינו של האזרח..."" זכות הטיעון וחובת השימוע, זכו לחיזוק משמעותי עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המטיל על הרשות את החובה להמנע מלפגוע בכבוד האדם, למעלה מן הנדרש. כך נפסק בבג"צ 4914/94 טרנר נגד מבקרת המדינה, פ"ד מט (3) 771, בעמוד 790: "הערך המוגן של כבוד האדם, בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אף הוא מחייב את המסקנה כי גם פגיעה בכבוד האדם לתכלית ראויה, לא ראוי לה שתיעשה קודם שמיצה, מי שכבודו עלול להפגע, את זכות הטעון, במובן של קבלת חומר הראיות בשלמותו והזדמנות להגיב עליו,זכות שהיא "חגורת ביטחון" כנגד פגיעה "העולה על הנדרש"." 46. ככל שחומרת הפגיעה גדולה יותר, כן עולה רמת השמיעה לה נדרשת הרשות. ראו י' זמיר, הסמכות המינהלית, נבו הוצאה לאור, ירושלים תשנ"ו - 1996, כרך ב', בעמוד 813 : "חומרת הפגיעה הצפוייה עשויה להשפיע על רמת השמיעה הנדרשת. ניתן לומר, כעניין של מדיניות שיפוטית, כי ככל שהפגיעה הצפוייה קשה יותר, כך עולה יותר, לא רק חשיבות השמיעה אלא גם רמת השמיעה. למשל, יתכן כי פגיעה קשה תחייב את הרשות לגלות לאזרח מסמכים, ולתת לו יותר זמן לבדיקה ותגובה, בהשוואה לפגיעה קלה יותר. כמו כן ניתן לומר כי רמת השמיעה עשוייה לעלות ככל שההליך המינהלי קרוב יותר במהותו להליך שיפוטי.." חובת השמיעה מוטלת ביתר שאת, כאשר דנה הרשות בטוהר המידות וביושרו של הפרט ובייחוד כאשר הרשות המחליטה בעניינו הינה בעלת משקל והשפעה ניכרים בציבור. ראו טרנר, לעיל, בעמוד 791: "לא כן, כשנושא הביקורת הוא טוהר המידות, ובכלל זה חוסר יושרו או חוסר אמינותו של נושא משרה בגוף המבוקר, בין שהוא נקרא בשמו ובין שניתן לזהותו על פי משרתו. כאן נפגע ערך כבוד האדם במלוא משמעותו. הסטיגמה הפומבית המוטבעת על נושא המשרה, עקב הטלת דופי במידותיו, על ידי סמכות כמבקר המדינה, והתהודה הציבורית הרחבה שיש לקביעותיו, מחייבות, לכאורה, את מתן זכות הטעון במובנה האמור לעיל." 47. יישום כללים אלו לענייננו, מלמד כי זכויות העותר נפגעו פגיעה משמעותית: על-אף שהעותר עשוי היה להפגע, בכבודו ובמעמדו, עקב הדברים שנכתבו בדו"ח ובמסקנותיהו לא נערך לו שימוע כדין; על-אף שמדובר בפגיעה קשה בכבודו תוך קביעת מסקנות בלתי-מסוייגות הנוגעות ליושרו ולפעולתו הציבורית, לא מצאה לנכון המשיבה לשמוע את עמדתו ולאפשר לו להציג בפניה את המסמכים הרלוונטיים וכן דחתה את בקשתו לעיין במסמכים שהיו בפניה; על-אף שלכותבי הדו"ח, פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, ידוע היטב מעמדם הציבורי והמשקל הרב שינתן עקב כך לדו"ח שהוציאו מתחת ידם, לא טרחו אפילו לפנות לעותר לקבלת עמדתו, ואף לא העבירו אליו העתק מהדו"ח, לאחר שנכתב. פגם זה, בהליך המינהלי, והתנהגות הרשות המינהלית תוך הפרת חובות ההגינות ותום הלב,גורר לאחריו, כדבר שבשיגרה, את בטלותה של הפעולה המינהלית, ראו בג"צ 3486/94 סלימאן ג'בר מסאלחה נגד ועדת התכנון והבניה, פ"ד מח(5),291 פיסקה 20: "בתווך מצויים המקרים הרגילים. במקרים אלה, בהעדר שיקולים המוליכים לקצה האחד או לקצה השני, ההפרה של חובת השימוע המוקדם גורמת לביטול ההחלטה שהתקבלה, אך אינה מונעת קבלת החלטה חדשה לאחר שימוע. במקרים כאלה בית המשפט מחזיר את הענין אל הרשות המוסמכת, כדי שתדון בו מחדש, ובמסגרת הדיון תקיים שימוע כהלכתו." כך ראוי לנהוג גם במקרה דנא. זכות העיון 48. לעותר הזכות לעיין במסמכים שעמדו בפני המשיבה עת כתבה את הדו"ח. זכותו עומדת הן לבדה, "על רגליה שלה", הן כזכות השלובה בזכות הטיעון. את ההלכה בדבר זכות העיון, סיכם כבוד השופט מ' חשין בע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נגד חברת החשמל לישראל, פ"ד מח3()749, בעמוד 796: "הנה-הינה היא הדוקטרינה: מיסמכי רשות הציבור פתוחים הם, כעקרון, לפני הנוגע בדבר; וסירוב כי יישמע מפי רשות, לאפשר לאותו נוגע בדבר לעיין במיסמכים - הן על דרך הכלל הן על דרך הפרט - הנטל הוא על הרשות לייסד סירובה." וראו בג"צ 337/66 פיטל נגד ועדת השומה שליד עירית חולון, פ"ד כא(1)69 וכן בג"צ 142/70 בנימין שפירא נגד הוועד המחוזי של לישכת עורכי הדין, ירושלים, פ"ד כה(1),325 בו פסק כבוד השופט ח' כהן, בעמודים 330 - 331: "הכלל הוא שמסמכים שנתקבלו בידי הרשות תוך כדי שימוש בסמכות שהוענקה לה על-פי דין, צריכים להיות גלויים ופתוחים לפני הצד הנוגע בדבר; ואין הרשות נשמעת לאמור שמשנכנס המסמך לתיקיה, שוב אין הצד הנוגע בדבר רשאי עוד לראותו. יוצאים מכלל זה מסמכים אשר מכוח הוראה חקוקה חסויים הם בפני העיון והגילוי, או שלגבי דידם מוטלת חובה על הרשות לשמרם בסוד.." זכות זו שנקבעה בפסיקה, עוגנה גם בחקיקה, על-פי חוק חופש המידע, תשנ"ח - 1998, הקובע בסעיף 1 שבו: 1". חופש מידע לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית בהתאם להוראות חוק זה." זכות העיון משתלבת עם זכות הטיעון, כאמור לעיל, שאין זכות הטיעון שלמה אם לא תינתן לפרט האפשרות המלאה לעיין במסמכים ובראיות השונות שבידי הרשות. עמד על-כך כבוד השופט גולדברג בעניין טרנר לעיל, פיסקה 4: "בהצגת המידע הרלוואנטי המלא (בכפוף לסייגים המחייבים את חסיונו), בפני מי שעלול להפגע מן החקירה, באה לידי ביטוי זכותו להציג באופן מושלם את עמדתו כנגד הראיות שנתקבלו, בפני הרשות הציבורית הדנה בעניינו, טרם שזו תכריע את הכף לחובתו. משנמנע מן הנפגע לקבל את כל חומר הראיות, הרי שבכך נפגמה זכותו לטעון, ואין עליו עוד להראות כי במקרה המיוחד גם הביא הדבר לעיוות דין. החשש (גם אם אינו מבוסס) כי נפלה שגגה מלפני הרשות בהחלטתה הפוגעת, מובנה בעצם העובדה כי זכות הטעון כנגד הראיות שנתקבלו לא עמדה לנפגע במלואה." 49. יישום כללים אלו על ענייננו, מלמד כי החלטת המשיבה, שלא לאפשר לעותר לעיין במסמכים שעמדו בפניה לשם עריכת הדו"ח, הינה בלתי סבירה בעליל, פוגעת בזכות הטיעון של העותר ומנוגדת להלכות בית המשפט הנכבד. 50. לאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כמפורט בסעיף 1 לעתירה ולחלופין להורות כמבוקש בסעיפים 2 - 4 לעתירה. דחיית טענות המשיבה 51. המשיבה הביעה את עמדתה במכתבה מיום 30.7.01. לטענתה העותר לא היה זכאי אז, ואינו זכאי גם היום, להשמע בפניה. כן אינו זכאי לקבל מסמכים כלשהם. אלא, שטעמי המשיבה אינם עומדים במבחן הסבירות וההגינות המינהלית שלהן היא מחוייבת. 52. המשיבה טוענת כי "אין מדובר "דו"ח",וכי "הבדיקה טרם הסתיימה" - אם אכן אלו פני הדברים, הכיצד מצאה לנכון לקבוע מימצאים ומסקנות חד-משמעיות כנגד העותר, מבלי לשומעו כלל? ההבדל שמציבה המשיבה בין "דו"ח" לבין "מכתב" הינו סמנטי גרידא, ואין בו כדי לשנות מאום. דהיינו, שני נימוקים אלו, אך מחזקים את טענת העותר, כי פעולת המשיבה הינה בלתי סבירה במידה קיצונית ומן הראוי כי בית המשפט הנכבד יתערב בה. 53. טענות נוספות של המשיבה הינן כי מדובר ב"החלפת תכתובות בין רשויות ציבוריות, שלא היתה מיועדת כלל לפרסום, ומבלי שננקט הליך כלשהו נגד מרשך". גם טענות אלו דינן להדחות: 53.1 מן הראוי להביא בחשבון את מעמדם הרם של המשיבה ושל היועץ המשפטי לממשלה. אין מדובר ב"סתם" רשות מינהלית אלא בראשי מערכת התביעה הכללית במדינה. דו"חות שניתנים על-ידי גורמים אלה, הינם בעלי משקל רב ביותר, ולמעשה המלצתם הינה "המלצה לביצוע", בהיותה הפרשנות הרשמית והמוסמכת של הוראות הדין לרשויות המינהל השונות. על המשיבה להביא בחשבון הן את ההשלכות הנובעות מפעולתה והן את נסיבות מתן הדו"ח. אין המשיבה רשאית לטעון כי מדובר רק ב"החלפת תכתובת שלא היתה מיועדת לפרסום". טענה זו הינה בלתי סבירה. על-כן, כאשר המשיבה נדרשת לערוך דו"ח בעניינו של הפרט, ראוי שתקבל עמדתו טרם תשלים את הדו"ח. בייחוד חייבת המשיבה לנהוג כך, כאשר מתקיימות הנסיבות הבאות, כולן או חלקן: 53.1.1 הדו"ח עוסק באישיות ציבורית בעלת תפקיד ציבורי בכיר. בהקשר זה, ניתן להקיש מן הנוהג הקיים אצל המשיבה, לערוך שימוע לאישי ציבור בטרם הגשת כתב אישום כנגדם. 53.1.2 הדו"ח נוגע לשמו הטוב, לניקיון כפיו ולטוהר מידותיו של הפרט. האמור בו עשוי לפגוע בכבודו ובמעמדו, האישי והציבורי. 53.1.3 בדו"ח נכללות מסקנות חד-משמעיות והמלצות לפעולה כנגד מושא הדו"ח. דהיינו, אין מדובר בדו"ח כללי, תאורטי או בלתי מסויים. 53.1.4 הקניית זכות הטיעון המלאה, לא תפגע כלל בפעולת המשיבה או ביעילות המינהלית. לדוגמה, כאשר אין דחיפות מיוחדת להגשת הדו"ח ואין כל פגיעה בחשיפת המסמכים שביסוד הדו"ח, לפני השלמתו. 53.1.5 למזמין הדו"ח מערכת יחסים קודמת עם מושא הדו"ח - כגון מחלוקות או סכסוכים קודמים. בייחוד נדרשת זהירות מקום שמדובר ביריבים פוליטיים, וכשברור מראש כי יעשה שימוש חריג בדו"ח, כפי שאכן נהגו יריביו הפוליטיים של העותר במקרה דנא. 53.1.6 קיימים הליכים משפטיים הנוגעים לנושאים שבדו"ח, בהם אחד הצדדים הינו מושא הדו"ח. זוהי הנורמה הראויה והסבירה שצריכה לשמש יסוד לפעולת המשיבה. אלו הם פני הדברים בענייננו. לא היתה כל דחיפות או צורך חיוני אחר ולא קמה מניעה חוקית או אחרת, לשמוע את העותר קודם שיושלם הדו"ח, בין בעל-פה ובין בכתב. אלא שהמשיבה, מטעמים בלתי סבירים, נהגה אחרת. למעשה, קבלת עמדת המשיבה משמעה כי למוסדות השלטון ניתן הכח לערוך דו"ח על הפרט, בהתבסס על מידע חד-צדדי ומבלי שלנפגע תינתן הזדמנות כלשהי לטעון כנגד אותן קביעות. תמונה זו מזכירה משטרים אפלים, בהם נערכים "דוחו"ת" אודות אזרחים שונים, אשר ביום מן הימים, יעשו בהם גורמי השלטון, או אינטרסנטים אחרים, שימוש לצורכיהם. בוודאי שאין לקבל כי זו הנורמה שתהא נהוגה במדינתנו. 53.2הטענה כי הדו"ח "לא היה מיועד כלל לפרסום", אף היא בלתי סבירה. הטעם האחד הינו כי המשיבה לא נקטה פעולה כלשהי כדי למנוע את פרסום הדו"ח: אין כל ציון כי מדובר במסמך "סודי" או שתפוצתו מוגבלת, או כי הינו "אישי למכותב בלבד" או כי יש להפקידו בכספת המשרד. הדו"ח הועבר לגורם חיצוני - היועץ משפטי של הכנסת - והוצא משליטתה של המשיבה. יתירה מכך, בגוף הדו"ח נכתב מפורשות כי יש להגיש תביעות כנגד העותר, ועל-כן, ממילא הדו"ח נחשף בעיני כל. הטעם השני, הינו כי הדו"ח הועבר לגורם שאינו חלק מפרקליטות המדינה. למעשה מדובר ברשות נפרדת לחלוטין - הרשות המחוקקת - שלה מעמד עצמאי והיא אינה כפופה כלל למשיבה. בכך נשלל מעמדו של הדו"ח כ"מסמך פנימי". הטעם השלישי, הינו כי די באפשרות הסבירה כי הדו"ח יפורסם כדי להצדיק עריכת שימוע מוקדם. בנסיבות שתוארו לעיל, אין כל ספק כי המשיבה, כפרקליטת מדינה סבירה, צריכה היה לצפות כי העברת הדו"ח לגורם חיצוני, ללא כל הקפדה על מניעת פרסום, תחשוף את הדו"ח לעין כל, תוך פגיעה קשה בעותר ובזכויותיו. הטעם הרביעי, הינו כי אף אם יקבע בית המשפט הנכבד, בניגוד לעמדת העותר, כי בעת כתיבת הדו"ח לא היתה מוטלת על המשיבה חובה לשמוע את העותר, הרי שעם פרסומו של הדו"ח בפני הציבור (עם פרסומו בעיתונות), השתנה המצב המשפטי, גם אם המשיבה מלכתחילה לא התכוונה כי הדו"ח יפורסם. עם חשיפת הדו"ח לעין כל, זכאי העותר כי ישמרו כללי הצדק הטבעי. העותר זכאי לכך כי המשיבה תמשוך לאלתר את הדו"ח, ותודיע על-כך ברבים, למצער, הינו זכאי לכך שתוקפו של הדו"ח יותלה עד לאחר קיום שימוע כהלכתו, הכולל חשיפת כל המסמכים שבידי המשיבה. יודגש כי סירוב המשיבה לערוך שימוע לעותר, אף לאחר הפרסום, אינו עולה בקנה אחד עם חובות תום הלב וההגינות המוטלות עליה. בדרך זו יוגשם אינטרס הציבור לקבלת המידע המהימן ביותר אודות נבחריו. רק כך תוכל המשיבה להגיע למיצוי ההליך המינהלי ולבירור העובדות לאשורן. רק כך, ישמרו זכויות היסוד של העותר ותהא לו האפשרות להגן על כבודו וטוהר מידותיו. יתירה מכך, המשיבה עצמה, בכל הנוגע לענייניה שלה, עומדת על זכות הטיעון לגבי "חוות דעת פנימיות", כפי שצוטט לעיל מתוך דו"ח מבקר המדינה. מן הראוי היה שתפעל כך גם לגבי העותר. 53.3 הטענה כי "לא ננקט הליך משפטי כלשהו נגד מרשך", הינה בלתי-רלוונטית, ובבחינת שיקול זר. לדו"ח משקל בפני עצמו, ללא כל קשר לשאלת הליכים משפטים כלשהם. כאשר מדובר באיש ציבור, כבמקרה דנא, די באפשרות כי הדו"ח יפורסם ברבים, וכך יפגעו מעל הנדרש זכויותיו, על-מנת להצדיק עריכת שימוע מוקדם. נימוק זה של המשיבה נסתר מאליו, כנגד קביעותיה בדו"ח והמלצתה על הגשת תביעות כנגד העותר. מתוך עמדת המשיבה, עולה כי לשיטתה היא רשאית לכתוב דו"חות ככל שתמצא לנכון, מבלי לשמוע את מושא הדו"ח, ובלבד "שלא ננקט הליך משפטי". האבסורד שבעמדה זו מלמד על אי-סבירותה ומחייב דחייתה. 54. לטענת המשיבה, יצאה ידי חובת השימוע בכך ש"במסגרת טיפול הכנסת בנושאים שהועלו בבדיקת מבקר הכנסת, נתבקש מרשך להעביר התיחסותו לנושאים שהועלו בדו"ח." דין טענה זו להדחות. ראשית, הדו"ח שכתבה המשיבה עומד בפני עצמו. הובאו בו קביעות והמלצות החורגות מדו"ח המבקר. מן הראוי היה לשמוע את העותר, בטרם יושלם הדו"ח. שנית, טענת העותר הינה כי אף בפני מבקר הכנסת נשללה ממנו שלא-כדין זכות הטיעון, משלא ניתן לו לעיין במסמכים שבידי הכנסת, על אף בקשותיו הרבות. ממצאי דוחו"ת מבקר הכנסת, הודלפו לאמצעי התקשורת חודשים רבים לפני שהועברו לידיעת העותר. מכאן, שהפגם שהחל בהליך שבפני מבקר הכנסת, לא נרפא בעת שנערך הדו"ח, אלא הפגיעה בעותר הוחמרה. שלישית, מתגובת המשיבה עולה כי בפועל לא היו בפניה כל הטיעונים של העותר, אלא המשיבה הסתפקה בכך ש"העותר נתבקש להעביר התיחסותו". כתיבת הדו"ח, מבלי להשלים את המידע בדבר התייחסות העותר לגופם של דברים, פגמה קשות בסדרי ההליך המינהלי הראוי והפרה את זכויותיו של העותר. 55. עולה מהאמור, כי עמדת המשיבה הינה בלתי סבירה, פוגעת בזכויות היסוד של העותר, שוללת את זכות הטיעון של העותר שלא כדין ועומדת בניגוד להלכות ברורות של בית המשפט הנכבד. מן הראוי כי בית המשפט הנכבד יורה כמפורט ברישא לעתירה זו.

סיכום 56. המשיבה ערכה דו"ח בעניינו של העותר. בדו"ח הובאו קביעות ומסקנות חמורות ובלתי מסוייגות כנגד העותר, תוך פגיעה במעמדו הציבורי, בכבודו והטלת דופי ביושרו. לפגיעה חמורה זו בשמו הטוב של העותר, השלכות קשות על עתידו המקצועי והכלכלי ועל האפשרות שיבחר או ימונה בעתיד לתפקידים ציבוריים. פעולה זו של המשיבה נעשתה לבקשת היועץ המשפטי של הכנסת, על סמך חומר ראיות שהועבר לה באופן חד צדדי. המשיבה לא שמעה את העותר, לא בטרם השלמת הדו"ח, לא עם השלמתו ולא לאחר שהתפרסם בציבור. המשיבה אף דחתה את בקשת העותר לקבל לעיונו את המסמכים שעמדו בבסיס הדו"ח, על-מנת שיוכל להתגונן כנגד קביעותיה. בכל אלו, הפרה המשיבה את זכויותיו של העותר. המשיבה פעלה בחוסר סבירות ובחוסר הגינות, תוך התעלמות מהלכות מחייבות של בית המשפט הנכבד. כאשר התבקשה למשוך את הדו"ח, לא השיבה כלל באופן ענייני לפניית העותר. בכך העצימה את הפגיעה בעותר, ושללה ממנו את הזכות המוקנית לו בדין, להביא בפני הרשות המינהלית את טענותיו בטרם תחרוץ דינו. בנסיבות אלו, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות כמפורט ברישא לעתירה זו, וכך להביע עמדתו בדבר נורמת ההתנהגות הראויה והסבירה, שעל כל רשויות השלטון, ובכללן פרקליטות המדינה, למלא אחריה. אשר-על-כן מתבקש בית המשפט הנכבד להעתר לעתירה כמפורט בסעיף 1 לעתירה ולחלופין להורות כמפורט בסעיפים 2 - 4 לעתירה, ולחייב את המשיבה בהוצאות ובשכ"ט עו"ד כדין, בתוספת מע"מ כחוק על כל אלה. 11 בנובמבר 2001 כ"ה בחשון התשס"ב ___________ _________________ ______________ יאיר גרין, עו"ד אילת נוי-ריינהורן, עו"ד ניצן שמואלי, עו"ד ב"כ העותר ב"כ העותר ב"כ העותר