אלפי נשים בישראל מוטרדות מינית במקומות עבודה, ברחוב ובאירועים חברתיים.
פרשת הנשיא קצב העלתה לסדר היום החברתי את התופעה והדחיקה אותה מייד עם עסקת הטיעון.
"מבט שני" יצאה אל המוטרדות הלא מפורסמות. אל נשים משכילות וחזקות שעברו הטרדות אבל פוחדות להתלונן. חוששות מפיטורין, מחשיפה, מנשיכת כלי התקשורת ומהתגובה של סביבתן החברתית. תחקיר רחב גם על דפוסי ההתנהגות הקבועים של המטרידים - מנהלים, בוסים, ובעלי מרות אחרים שהאישה בשבילם היא חפץ להנאה ולמבחני כוח ושליטה.
מדוע אינם פוחדים להטריד? האם הם לא חוששים לקריירה שלהם? האם הטרדה מינית היא מחלה? מדוע הם מנסים את אותו דפוס התנהגות על נשים שונות בלי ללמוד לקח ובלי להשתנות?