אין ספור תמונות מצולמות מדי רגע בעולם ועוברות מיד למחשב האישי שלנו, משם נחשפות ומתגלגלות לעיני כל. עשרות פורומים לצילום ואולי אף יותר מאפשרים ל"צלמים" להציג את צילומם, לקבל ולתת ביקורת על הצילום. עולם שלם של תמונות סובב סביב כמו מחוגי שעון, וכמו המחוגים כך גם הצילומים חולפים ועוברים כמצמוץ עין. המעבר המהיר שבין תמונה לתמונה מעלה סימני שאלות לגבי מושג הצילום כזיכרון, תפקיד, תוכן, ממשותו ואיכותו.
תערוכת הצילום "מסע דו-שנתי" חושפת קבוצת צלמים הפועלת בקצב מצמוץ שונה, התוחם לתוכו איכויות שונות ומספק תשובות חלקיות, לפחות, למהירות מצמוץ רשת האינטרנט. כאן, המפגשים מפעילים חושים אחרים אשר מאיטיים את קצב המצמוץ ומאפשרים להבחין בפרטים ולחוות תהליכי עבודה משמעותיים בתכני הנושא.
חמישה צלמים מציגים חמישה נושאים שונים שנוצרו לאחר תהליך ארוך של עבודה אישית הכולל: בחירת נושא וחקירתו, מפגשי הנחיה, מיפוי, בחירה ואיכות הדפסה.
פעילות זו מבוססת על קשר אישי וישיר בין צלמי הקבוצה המעניק להם את האפשרות להטמיע ערכים ותכנים אנושיים אל תוך הצילום.
אלכס דריזיק נולד בעיר וויניצה שבאוקראינה, עלה ארצה ב-1990. למד בסדנאות, חוגי צילום בחו"ל ולומד באופן עצמאי. סדרת הצילומים בשחור לבן של דריזיק, מציגה הווי חברתי יום-יומי מתוך רגעים של ניתוק מהחוץ וחיבור לפנים של האדם, לעצמו ולסביבה במצבים שונים, "היה לי מעניין לעצור את הרגע שבה בן אדם שקוע בעצמו, מביט פנימה ולא רואה אף אחד, אלו רגעי שלוה ואושר".
אביבה שבת למדה במכון לאמנות בת-ים בחוג לצילום. עוסקת בנושא "שלווה" ומציגה סדרה של חמישה צילומי צבע אשר מבודדים סיטואציות שונות של אנשים ואובייקטים בטבע עירוני. כל הצילומים המוצגים בסדרה זו מצולמים מרחוק "אני לא נוהגת להתקרב לנושא הצילום שלי אלא לצלם ממרחק סביר ולבחור בפריים שייתן לי את האווירה שאני מעוניינת בה". אווירת ה"שקט, רוגע והשלווה" ששבת מעוניינת ללכוד במצלמתה מציבה את צילומיה בגבול של בין ה"שקט" ל"בודד" ומעלה סמני שאלה לצד אווירת הרוגע.
לאוניד קרייזר, יליד ברה"מ מהעיר לבוב שבאוקראינה, עלה לארץ ב-1976 ומאז עובד כאזרח עובד צה"ל בחיל האוויר בתפקיד מפקד משרד טכני ביחידת אחזקה אווירית, ובוגר בית ספר לצילום "צילום בעם". קרייזר עוסק בנושא "אדם יוצר" ומציג סדרת צילומים בשחור לבן של אנשים שונים הנמצאים במצב של ריכוז מול מטרה. "כאחד שרוב חיי עוסק בתחום התעשיה ורוב הזמן נמצא במעגל אנשי העבודה, אני מרגיש סימפטיה מיוחדת אל האיש היוצר".
דויד פרץ עוסק בנושא "השתקפויות" ומציג שלושה צילומים מתוך סדרה. פרץ רואה בנושא זה, חלון לעולם אחר אשר מעלה שאלות לגבי מקום ומציאות.
"אני רואה בצילום השתקפות סוג של מסתורין/סקרנות/תשבץ, שמביאה את הצלם והצופה להתבונן בתמונה שוב ושוב. תמונה של השתקפות נותנת לנו פתח להבין שהדברים אינם תמיד כפי שהם נראים ממבט ראשון, מכניסה את המתבונן לעולם של הזיות ושל תעתועי חושים וגורמת לו לנסות לשנות את זווית המבט כדי לרדת לעומק התמונה".
רותי אמנו, בוגרת המדרשה לצילום גיאוגרפי, מסיימת תואר ראשון בתולדות האומנות באוניברסיטת תל אביב, מדריכה במוזיאון נחום גוטמן, ובמוזיאון בית העיר שברחוב ביאליק. מרכזת את מועדון הצילום מראשיתו בשנת 2007. אמנו עוסקת בנושא "אמונה" ומציגה סדרת צילומים המתעדת טקסים, סמלים ומקומות קדושים.
"האמונה עבורי היא חלק גדול ממה שמגדיר אותי כאדם, היא מעצבת אותי ולרוב מכתיבה את צעדי. עם זאת, מעולם לא הרגשתי שאני מתפשרת. בחירת תחום הלימוד שלי בצילום ואומנות סטרו פעמים רבות את דרך חיי, אילצו אותי לא פעם להתמודד עם חובות לימודיות משונות, ואף העמידו בפני את הצורך לחזור אל בסיסי האמונה היהודית ולחקור האם הדרך שבה אני הולכת היא אכן הדרך שלי, ולא גרסה הפוכה של: 'תינוק שנשבה'".
עם כל זאת, אף לא רגע אחד, עברה בראשי המחשבה שחיפוש נושא האמונה בתוכי, בא לידי ביטוי בצילומים שלי, עד שחיפשתי נושא לתערוכה הזו. גיליתי שרוב יציאות הצילום שלי כוללות פריימים כאילו ואחרים שעוסקים בנושא דתות.
כילדה האמנתי שהדת האמיתית באה לידי ביטוי בצורה אחת בלבד, בדת היהודית, ההיגיון אומר שכשאתה גדל הדעה משתנה, אתה נפתח ומגלה גם אחרת, אך למעשה זה לא כך באמת, כל דת מחנכת את ילדיה לפי דרכה ונועצת את רגליה באופן חד-משמעי בצדקת דרכה, ובביטול דרכי האמונה האחרות.
חשיבות הפתיחות לאמונות אחרות היא שעומדת בלב סדרת הצילומים הזו. נושא התערוכה שלי היא היכולת לזהות את האמונה המשתקפת באותה העוצמה בפניה של האישה הטובלת בירדן, ובעמידתו של הנער החרדי שמביט אל הנוף בזמן תפילת מנחה.
הבחירה שלי ביקשה לשקף את המסקנה שאמונה, למרות היותה אישית ונסתרת מן העין, היא גלויה וממשית ביותר עבור הלב, והכוח שטמון בספר התורה היהודי המעצב את דמותי, מונח לצד גבר מואר באור נרות בקברו של ישו בעיר העתיקה וחש כלפיו את אותה האמונה שאני חשבה כלפי אלוקי.
במוסר ההשכל של עבודתי, בשורה התחתונה ממש אני מבקשת לומר שלמרות כל הבדלי הטקסים - אמונה היא אמונה היא אמונה, וכזו היא נשארת עבור כל אדם באשר הוא".