תמצית העובדות
בית-הדין השרעי לערעורים פסק, כי הקטינה תגדל במשמורת דודהּ - אחיו של אביה המנוח - ולא תועבר למשמורת אימה. האם קיימת עילה שבדין להתערבותנו בפסק-הדין האמור?
העותרת, ילידת טולכרם, נישאה לאזרח ישראלי שהתגורר בקלנסואה. לזוג נולדה ילדה. כשהיתה הקטינה כבת שנה, נפטר אביה. במשך כארבע שנים לאחר פטירתו, התגוררה העותרת יחד עם בתה בבית משפחתו של המנוח בקלנסואה.
עת היתה הקטינה כבת ארבע, גורשה העותרת מבית משפחתו של המנוח, לאחר שהודיעה על כוונתה להינשא בשנית לגבר אחר. לאחר שהעותרת גורשה מבית המנוח, נותרה הקטינה בביתם של המשיבים (אחיו של המנוח ואשתו). שאלת משמורתה של הקטינה נדונה בהליכים רבים.
ההליכים בעניינה של הקטינה החלו בפני בית המשפט לנוער, שהכריז על הקטינה כנזקקת, וקבע כי על הקטינה לעבור למשמורת אמה. המשיבים הגישו לבית-הדין השרעי האזורי בטייבה תביעה לקבלת הקטינה למשמורתם. בית הדין בטייבה פסק, כי מאחר ובית המשפט לנוער פסק בעבר, כי על הקטינה לעבור למשמורת אמה, הרי בהתאם לעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, על בית-הדין להימנע מלהכריע בסוגית המשמורת.
על החלטה זו ערערו המשיבים בפני בית-הדין השרעי לערעורים, וערעורם התקבל. הדיון הוחזר לבית-הדין השרעי האזורי, וזה קבע, כי המשמורת הקבועה של הקטינה תהיה בידי המשיבים. בית-הדין השרעי לערעורים דחה את ערעורה של העותרת כנגד החלטה זו, ופסק, כי אינו מטיל דופי בכשירותה של האם למשמורת בתה, והחלטתו נובעת מכך שהקטינה היתה חשופה בתקופת הימצאותה אצל אמה למאורעות ותופעות שליליות שגרמו לה נזק במיוחד מבחינה נפשית.
לכן נקבע, כי הקטינה תגדל במשמורת דודהּ - אחיו של אביה המנוח - ולא תועבר למשמורת אימה. העותרת טוענת בפנינו, כי בהתאם לעקרון הכבוד ההדדי בין הערכאות, בית-הדין השרעי אינו מוסמך לדון בשאלת משמורתה של הקטינה, בהתחשב בכך שבית המשפט לנוער הקדים ופסק, כי הקטינה תועבר למשמורת האם.
לגופם של דברים, טענה העותרת, כי בית-הדין השרעי השתית הכרעתו על ההלכה המוסלמית, במקום לפסוק על-פי טובת הקטינה כאמור בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. עוד נטען, כי לא נתקיימו נסיבות מיוחדות, המצדיקות את מינוי המשיבים כאפוטרופסים נוספים על הקטינה. מנגד, טענו המשיבים כי בית המשפט לנוער לא היה מוסמך להידרש לסוגית המשמורת, וסוגיה זו מצויה בסמכותו של בית-הדין השרעי, ועוד נטען, כי בית-הדין השרעי לערעורים השתית את הכרעתו על טובת הקטינה.
העתירה נדחית: התיק יוחזר לבית-הדין השרעי האזורי, על-מנת שידון בבקשת העותרת להרחבת הסדרי הראייה עם הקטינה
נקבע - דוקטרינת הכיבוד ההדדי בין הערכאות קובעת, כי כאשר אחת משתי ערכאות קנתה סמכות לדון בעניין שנתבע בפניה כדין, לא תזקק לאותו העניין הערכאה האחרת, אף אם נתונה לה סמכות-שיפוט מקבילה. בנסיבות העניין שבפנינו, אין מדובר בשתי ערכאות בעלות סמכות שיפוט מקבילה באותה הסוגיה, שכן בית המשפט לנוער לא היה מוסמך להכריע במחלוקת שבין העותרת למשיבים בנוגע להחזקת הקטינה, וממילא לא היה אמור לפסוק בשאלה זו. לעומת זאת, הסמכות להכריע בסוגית משמורתה של הקטינה נתונה בידי בית-הדין השרעי.
נקבע - מותו של אחד ההורים, כשלעצמו, אין בו כדי להוות "סיבה מיוחדת" למינויו של אפוטרופוס נוסף. לצורך מינוי אפוטרופוס נוסף, מלבד ההורה הטבעי, יש הכרח בקיומה של עילה מיוחדת, כבדת משקל ויוצאת דופן, המחייבת את המסקנה, כי טובת הקטין דורשת מינוי כאמור, תוך הצרת זכויותיו וחובותיו של ההורה הטבעי בנוגע לילדו. "הסיבה המיוחדת" אינה ניתנת להגדרה ממצה והיא תלויה בנסיבותיו של כל מקרה לגופו.
נקבע - במקרה דנן לא קמה עילה להתערבותנו בהחלטה של בית-הדין השרעי לערעורים, כי הקטינה תישאר במשמורת המשיב ומשפחתו. אין חולק כי העותרת היא אם טובה ומסורה האוהבת את בתה, וכי הוצאת הקטינה ממשמורתה לא נבעה מחוסר מסוגלות הורית של העותרת. עם זאת, בהתחשב באלימות שנחשפה אליה העותרת בבית בעלה, הרי שסביבת חייה של האם עלולה לסכן את הקטינה ואת התפתחותה התקינה, ולפיכך אין ביכולתה לשמש כמשמורנית עליה. בנסיבות אלה מתקיימת, "סיבה מיוחדת", המצדיקה מינוי אפוטרופוס נוסף על הקטינה. יצוין כי הטיפול שהקטינה מקבלת בביתם של המשיבים הוא מסור ואוהב והתפתחותה שם טובה ביותר.
נקבע - יש לדחות את טענת העותרת, כי בית-הדין השרעי לערעורים הנחה עצמו על-פי ההלכה המוסלמית ונמנע מלפסוק על-פי טובת הקטינה. בית-הדין השרעי לערעורים הנחה עצמו על-פי האמור בהחלטתנו, וביסס את הכרעתו על אמות-המידה הקבועות בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. עצם העובדה כי תוצאת פסיקתו של בית-הדין, במקרה דנן, תואמת את עמדת ההלכה המוסלמית, אין די בה כדי להוות עילה להתערבותנו.
לפסק הדין המלא