המחלקה הדוקומנטרית בערוץ הספורט תציג ב- 27.1.06 את סרטה הראשון, "דקה שמונים - קולנוע", שיספר את סיפורה של הפועל יהוד, האגדה שהיתה.
"דקה שמונים - קולנוע", זהו סרט גם על ספורט, אך בעיקר על אנשים ותקופה. על עיירת פריפרייה, שגם 23 שנים אחרי, לפחות בחלקה, עדיין נשארה כזאת.
התקופה היא אמצע שנות השבעים. יהוד, עיירה קטנה בראשית דרכה, מרחק יריקה מתל אביב, ועשרות שנות אור ממנה. שבעת אלפים תושבים בקושי, שעטנז של עדות, ריחות טעמים וצבעים ואיש אחד שמשליט סדר בבלאגן, השריף של העיר - סעדיה חתוכה, שלו היה חלום - קבוצת כדורגל בליגה הבכירה.
סיפורה של קבוצת הפועל יהוד הוא סיפורה של אגדה שהיתה באמת, ואיננה עוד. זהו סיפור על תקופה, שבה תמורת נצחונות במגרש, מקבלים בית פרטי עם גינה. סיפורה של הפועל יהוד הוא סיפורו של סעדיה חתוכה, שהבטיח וקיים וכשהוא חלה הכל נגמר.
"דקה שמונים - קולנוע" מפגיש את כוכבי הקבוצה עם המציאות של פעם. שלום רוקבן, הלהטוטן של הקבוצה, חולה פוליו, שנולד עם רגל שמאלית מכופפת פנימה, ראה כל הדרך לתהילה רק את חלומו שבלב, לשחק כדורגל. וכך עם הרגת הקצרה, כבר במשחקו הראשון הבקיע שלישייה ומאז לא עצר.
אריה חביב, שוערה של הפועל יהוד, המכונה ה"חתול", עם ידיים שמגיעות כמעט עד לברכיים, שיחק גם בנבחרת הלאומית. בבת עינו של סעדיה חתוכה, שאומר היום אחרי עשרים שנות שתיקה ש"האנשים האלה בגדו בי".
יהודה דוקש, חלוץ הקבוצה, שנגע בשמיים וצנח מיד אחר-כך לתחתית התהום. ואהרון ויזן, שעדיין מסתובב כמו בימים ההם עם סמלו המסחרי, תספורת האפרו. ועוד רבים נוספים.
לאן נעלמה הפועל יהוד? ולמה? מה קרה לעיר בעשרים ושלו השנים האחרונות? ולאן נעלמו כוכביה?
דני ענבר חוזר בסרטו אל הימים ההם, עוקב אחר הדמויות, משחזר את ההנפה ההיסטורית של גביע המדינה ומשרטט את הדרך של הקבוצה הקטנה, שחלמה, העזה, הגשימה ועקבותיה אבדו.