"ויחן שם ישראל נגד ההר" [שמות, פרק יט, פסוק ב'] - מדוע מדובר על עם ישראל כעל איש אחד? מכיוון שעל הר סיני היו בני ישראל באחדות מושלמת, במודעות של איש אחד. במודעות כזו, כל אחד דואג לצרכיו של האחר, ולכן אין אנו צריכים לדאוג כלל, כי אנו יודעים שיש מי שדואג לנו.
יש סיפור יפה, על אדם שנפטר ואיפשרו לעשות סיור בגיהינום ובגן עדן. בגיהינום היו האנשים מצומקים ואומללים, למרות שבמרכז עמדה קערה ענקית עם מרק מהביל ובו כל טוב. אבל לאנשים הייתה מחוברת כף עץ ענקית שלא אפשרה להם להגיש אותה אל פיהם, ולכן לא יכלו לאכול מן המרק.
בגן העדן גם עמדה קערה כזו במרכז, אבל האנשים היו עגלגלים ושמחים וטובי לב. גם להם הייתה מחוברת כף עץ באותה צורה שלא איפשרה להם להגיש את הכף אל פיהם, אבל שם הם מצאו דרך לעקוף את הבעיה- כל אחד האכיל את רעהו, ולכן אף אחד מהם לא נשאר רעב…
גם בשירת הים נאמר "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" - בפסוק המביע את כוח האחדות שהיו בני ישראל שרויים בו אז ואשר איפשר להם לחצות את הים.
אבל אנו, בחיינו הפרטיים, כה שקועים איש בתוך עצמו, עד כי אין אנו רואים את האדם השני. האשליה הזו, של הפירוד, היא שגורמת לנו את הכאוס בחיי היום יום. ברגע בו אנו מצליחים לראות שכולנו בעצם אחד, מהות אחת, שבכל אחד ואחד מאיתנו מפעם ניצוץ בורא, והוא אותו ניצוץ בעצם, הוא רק לובש צורה אחרת אצל כל אדם, בתוך כל חי, צמח, דומם - אנו חשים תחושה אדירה של אחדות.
כוח זה הוא הכוח המפעם בעצים, ומושך אותם למעלה.
תחושה זו נגרמת פעמים רבות על-ידי השירה. כשבני אדם שרים בצוותא, הם חשים אחדות גדולה. כך חשים בני אדם בערבי השירה בציבור. גם כששרים יחד את ההמנון, חשים תחושת אחדות, הגורמת להתעלות. שליטים דיקטטורים ידעו את האמת הזו, וכשהגיעו לשלטון, דאגו ליצור "המנון" שיאחד את העם. זו דוגמא לשימוש לרעה בכוח האחדות. בשימוש כזה לרעה השתמשו בני האדם בסיפור מגדל בבל. הם קיבלו כוחות עצומים, והיו באחדות. אבל הם לא הבינו שהכוח שקיבלו הגיע מן הבורא, אלא חשבו שבעצמם עשו זאת. האגו השלילי השתלט עליהם. מכיוון שהיו באחדות, כמעט והצליחו במשימתם, ובעצם לא נגזרה עליהם השמדה, אלא רק בלבול השפה, שהייתה השפה העברית. מאז אנו מדברים בשפות שונות, והדבר, גורם לנו, בין שאר הדברים, להישאר באשלייה שאנו שונים, שאין לנו מהות אחת.
רק כאשר אנו יכולים באמת "לראות בסבלו" של האדם השני, אנו יכולים ליצור עמו אחדות, כפי שעשה משה, כמו שנאמר: "וירא בסבלותם". זה מה שנתן למשה את הזכות להיות המנהיג הנערץ בעולם. הוא היה מסוגל לראות את סבלם של האחרים, מבלי ליפול לתוך הסבל הזה, אלא לעשות את האבחנה החשובה כל כך, בין לראות את סבלו של האדם השני ולהיות במקום שבו אני מסוגל לעזור לו, ובין ליפול אל המקום בו נמצא האדם השני מבלי היכולת לקום. אז שנינו נמצאים באותו שפל מדרגה, שנינו מדוכאים, איני יכול לעזור לאדם הזה מכיוון שאני מדוכא כמוהו.
עלינו ללמוד מיוסף, כאשר נפל לתוך הבור. הוא לא שקע בדיכאון. הוא לא האשים אחרים, והיו לו כל הסיבות לכך - בפעם הראשונה, אחיו היו אלה ששמו אותו בבור, מתוך קינאה. בפעם השניה, הייתה זו אשת פוטיפר, שלא הצליחה למלא את תאוותה. בכל המקרים, הוא היה, כביכול, חף מפשע. אבל הקבלה מלמדת שכל אדם אחראי למעשיו, ולכן גם כאן היה יוסף אחראי למה שקרה. בפעם הראשונה, כשאחיו זרקו אותו אל תוך הבור, הוא בעצם הביא את הדבר על עצמו על ידי התנהגותו השחצנית וסיפורי החלום בו הוא מולך על כולם. הוא אכן היה הבן היפה החכם והמוכשר, אבל הוא ליבה את קנאתם במקום לנסות לשכך אותה. בפעם השניה, נאמר כי הוא היה "מסלסל בשערותיו", כלומר, שוב, צורת ההתנהגות השחצנית שלו היא שגרמה לו ליפול.
ואכן, כשנפל לבור, הוא לא שקע ברחמים עצמיים ובתחושת ייאוש, אלא נעשה למלך הבור, השתמש בכישורים הרוחניים המיוחדים שלו ופתר חלומות, התרועע עם שועי עולם. הוא יצר אחדות עם כל באי הבור, עם כל האסירים, בלי יוצא מן הכלל, מבלי להתנשא. הוא למד את הלקח מסיפור האחים. הוא נעשה צנוע וענו. הוא היה מוכן לעזור לכל אחד. בזכות החזרה הזו בתשובה, בזכות שהפך את הגאווה לצניעות, נעשה אחר כך שליט על כל ממלכת מצרים.
אנו למדים מכך שכאשר אנו מנמיכים את האגו שלנו ומצליחים ליצור אחדות עם האחרים, אור עצום נכנס את תוך חיינו ומשפיע עלינו כל טוב.
הפעם הראשונה בה חשתי אני את תחושת האחד הזו הייתה תוך כדי תפילה בסנסקריט. התפילה נשמעה כך:
אוֹם פּוּרְנָּמָדָהּ פּוּרְנָּמִידָם
פּוּרְנָּט פּוּרְנָּמוּדָצְיָטֵה
פּוּרְנַסְיָה פּוּרְנָּמָדָיָה
פּוּרְנַמֵוָה וָשִׁישְׁיַטֶה
אום שאנטי שאנטי שאנטי
פירוש הקטע הוא,
"אום, הוא מושלם, זה מושלם,
מן המושלם נובע המושלם
אם המושלם נלקח מן המושלם
המושלם נשאר.
אום, שלום! שלום! שלום!
הכוונה היא, שהכל אחד. כאשר לוקחים כוס מים מן הים, המים נשארים אותם המים. אבן הנפרדת מן הסלע, היא בעלת אותו מרקם כמו הסלע. באותו אופן, אנו עשויים מאותו כוח רוחני, אך צורותינו שונות. כוח זה הוא המצוי בעצים, כוח זה הוא שמושך את העץ למעלה, בניגוד לכוח הכובד. כולנו עשויים מהכוח הזה, ועלינו רק להיות מודעים לו ולהפעיל אותו.
ברכות ואור
אורנה