ערב חג מתן תורה, חג השבועות, ומה מתאים יותר להוסיף מעט רוחניות להתבוננות על הקשר בין האסטרולוגיה למקורות. ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על השימוש באסטרולוגיה עוד בימי בבל הקדומה ומופיעים גם בכתבים של אריסטו, קפלר, קופרניקוס, גלילאו ועוד אנשים שתרמו להבנת הקשר בין הכוכבים והנעשה על פני כדור הארץ. עם זאת, את הרמזים האסטרולוגיים הברורים אנו יכולים למצוא כבר בספר הספרים שלנו -
בתנ"ך ואזכורים לכך גם בתלמוד הבבלי והירושלמי, ספר הזוהר ובמדרשים רבים אחרים.
בספר בראשית, פרק א', פסוק 14: "ויאמר אלוהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתות ולמועדים ולימים ושנים". כשהמאורות לוקין רש"י כותב: ""והיו לאתות", כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם (הכוונה לליקוי חמה או לבנה) בעשותכם רצון הקב"ה אין אתם צריכים לדאוג מן הפורענות". בספר בראשית, פרק ט"ו, אלוהים אומר לאברהם אבינו: "הבט נא השמימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם... כה יהיה זרעך".
בתלמוד במסכת שבת קנ"ו אומר אברהם: ניסתכלתי באיצטגננות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר לו הקב"ה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. מה דעתך שצדק עומד במערב והריני לוקח אותו ומעמידו במזרח. אברהם אבינו, איצטגננות הייתה בליבו, ובקי היה בהלכות המזלות ובדקדוק תחילת השעות וכו', ומלכי מזרח ומערב היו משכימים לשאול אותו במזלות (מסכת יומא כ"ח). בשירת דבורה אנו מוצאים את הפסוק:
"הכוכבים ממסילותם נלחמו בסיסרא" [שופטים ה', פסוק 20].
האמונה בכוחם של הכוכבים והמזלות גרמה לפולמוס בין גדולי התורה. הרמב"ם, שרבים "
אוהבים" לספר על התנגדותו לאסטרולוגיה, היה למעשה בעל גישה דו-ערכית כלפי ענף מדע זה. התנגדותו הייתה בעיקרה מטעמים דתיים ולכן הפולמוס לא היה על תקפות האסטרולוגיה, אלא הרצון להקפיד על האמונה באלוהים ובכוחו בלבד: "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" [דברים י"ח].
אבל הרמב"ם הכיר בידע האסטרולוגי כידע המבוסס על אסטרונומיה, ובהלכות סנהדרין אמר הרמב"ם: "אין מעמידים בסנהדרין בין בגדולה ובין בקטנה אלא
אנשים חכמים ונבונים מופגנים בחכמת התורה, בעלי דעה מרובה יודעים קצת משאר חכמות כמו רפואה חשבון ותקופות ומזלות ואצטגנינות".
חכמי ישראל, שרבים מהם יעצו לשליטים ומלכים, ידעו שכל דת ומשפט אשר מבוססים על החוק בלבד לא יעמדו לנצח. אבל הם למדו את החוקים והאמונה אשר ניתנה ממלך מלכי המלכים, לכן העצות שלהם מבוססות על חוקי התורה כמו שנאמר במסכת שבת ע"ה ע"א איתא: "אמר רבי שמעון בן פזי אמר יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל היודע לחשב בתקופות ומזלות, ואינו חושב עליו הכתוב אומר- "ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו" [ישעיהו ה', 12]. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: "
מנין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות שנאמר: "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" [דברים ד', 6]. ואיזו היא חוכמה ובינה שהיא לעיני העמים הווי אומר זה חישוב תקופות ומזלות".
במקורות נמצאים רבים מחכמי ישראל, שהיו בעלי ידע אסטרולוגי. ביניהם אחד האסטרולוגים הידועים בהיסטוריה היהודית, אברהם אבן עזרא, שכתב ספרים ומאמרים בנושא האסטרולוגיה לצד הבנה של תרבויות העמים השונות, כולל האיסלאם והנצרות והזיקה של אלה ליהדות. את כתביו חוקרים גם היום באוניברסיטה, בגלל יכולתו לקשר בין האסטרולוגיה, האסטרונומיה, המתמטיקה והמאגיה. הראב"ע ראה באסטרולוגיה את החוכמה האנושית הראויה ביותר לשאול ממנה את סוד משמעות הזמן. את המילה "עת" המופיעה בספר קהלת הוא מפרש כמילה המראה את תהפוכות הגורל של האדם. וכך מופיע בקהלת פרק ג': "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים: עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע, עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות, עת לבכות ועת לשחוק, עת מלחמה ועת שלום".
אבן עזרא האמין שההשפעה האסטרולוגית היא התוכנית האלוהית המקיפה והכוללת, (בשפה שלנו בעידן החדש הדימוי מזכיר "מחשב-על") המחזיקה את כל גרמי השמיים כ"סוכנים" של אותה תוכנית אלוהית. הוא חקר את הנושא על בסיס התורה.
יהודה הלוי, בן-זמנו של אבן עזרא, סבר שהמדע היהודי כולל אסטרונומיה ואסטרולוגיה. הוא גם חשב שהראשוניות בידע האסטרולוגי הייתה של ישראל, אבל המפגש עם תרבויות אחרות גרם לכך שהעמים האחרים (היוונים והערבים) "גזלו" את הידע. בספרו "הכוזרי" הוא מרמז לנושא, ייתכן שחוסר הבהירות בה התבטא נבע מחשש מהתגובות השמרניות ולכן דיבר על הנושא בהצנע ובסודיות.
המפגש בין יהודה הלוי ואבן עזרא היה הקטליזטור למחקרים של הראב"ע, שהביאו לתוצאות בעלות משמעות רבה במחקר הקשור באסטרולוגיה על בסיס התורה. בהמשך הגיע הרמב"ן, שהתחזק מגישתם של יהודה הלוי והראב"ע, ולא חשש להתבטא בנושא: "גזירת הכוכבים היא מן הניסים הנסתרים שכל התורה תלויה בהן". ועוד הוסיף: "מי שראה באיצטגנינות יום שאינו טוב לעבודתו, יישב בבית ואל יסמוך על הנס".
דוד המלך הסתכל בכוכבים ובמזלות ואמר שירה [ברכות י']: "אמר לה הקב"ה שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלוש מאות שישים וחמישה אלפי ריבוא כוכבים כנגד ימות החמה". ואכן האסטרולוגים עובדים עם גלגל המזלות הנע לאורך השנה (365 ימים), המכיל 12 מזלות וכל מזל מורכב מ-30 מעלות.
רבי שלמה אבן גבירול, שכתב את השיר "כתר מלכות", שיר הלל לכוחו של אלוהים, מתבטא בחלק מהפרקים באותו שיר על הכוכבים והמזלות. בפרק כ' הוא כותב: "מי ישוחח גדולתך, בהקיפך על גלגל צדק גלגל שביעי ובו שבתאי בתקופתו ובגופו גדול מגוף הארץ ותשעים פעם מידתו וסובב הגלגל בשלושים שנה במרוצתו ומעורר מלחמות וביזה ושבי ורעב...".
אפשר להוסיף ולהרחיב עוד ועוד, אבל לסיכום חלקי של הנושא אפשר לומר, שהפולמוסים בנושא האסטרולוגיה הם למעשה בין אלה החושבים שמערכת הכוכבים היא תורה העומדת בפני עצמה, ובכך גורמת לאנשים להאמין בכוחות אחרים שלא עלינו עלולים להכשיל את האדם, ובין אלה החושבים ש
ידיעת העתים וחישוב הזמנים הם הכרה בכוחו של האלוהים הכל-יכול ולמעשה
מתת האל להבנת היקום, כמו שכתב אברהם אבן עזרא.
"התוכנית האלוהית המקיפה והכוללת".
"השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד רקיע" [תהלים יט, ב'].