העיתונאי אמנון אברמוביץ, שמחצבתו האידיאולוגית בביטאון מפ"ם "על המשמר" שהלך לעולמו, מעולם לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות המשתייכות במובהק למחנה השמאל המצטמק והולך בהוויה הישראלית. הוא שמר בקפידה על דעותיו ועקרונותיו גם ב"מעריב" בו היה בעל טור חד עט עד שהחליט להתפטר, באומץ רב, כאשר נודע לו כי המו"ל שלו, עופר נמרודי, צותת לשיחותיו.
במסגרת הערוץ הראשון שבו נחת לאחר ימי "מעריב" העליזים המשיך אברמוביץ ללחום למען עמדותיו, גם אחרי שמפלגת האם שלו, מפ"ם, הלכה לעולמה והתאחדה עם מרצ. את המינהג הזה שיכלל אברמוביץ היטב גם כאשר נחת במקום משכנו הנוכחי בערוץ השני כפרשן "חף מכל מורא", הצודק תמיד בעיני עצמו.
מבלי להיות אירוני אף לא במידה מזערית, אני משוכנע כי את הדבקות האידיאולוגית במטרה, יש לזקוף לזכותו של אברמוביץ וממש להסיר בפניו את הכובע לאות כבוד בפני האדם הרואה את עצמו כמטיף בשער. אבל אליה וקוץ בה. במקום להיות פרשן אובייקטיבי הוגן של העובדות הפך אברמוביץ, למרבה הצער, כמו הרבה אידיאולוגיים פנאטיים לפניו, למי שמבקש להשליט על הציבור בישראל את השקפת עולמו הרוחנית שבעיני עצמו היא היחידה ואין אחרת.
את העובדה העגומה הזו ניתן היה לגלות בדברים שנשא אברמוביץ ביום עיון על ההינתקות במכון ואן-ליר בירושלים, כפי שראו אור ב"מעריב" (26.04.05). וכה אמר אברמוביץ: כיוון ששרון החליט, לקראת סוף ימיו, שצריך לבצע את מהלך ההינתקות ולהוריד התנחלויות - צריך לשמור עליו כמו על אתרוג, גם עם קופסא אטומה, גם עם ספוגית וגם עם צמר גפן. רוצה לומר: לא חשוב מה שרון עושה ואיזה חקירות מתנהלות נגדו במישור הפלילי, לא חשוב אם הוא פועל ללא מורא בניגוד לשלטון החוק, חובה על התקשורת לתמוך בו בכל מצב, כדי שאת "המנגינה הזאת", מנגינת ההינתקות הכפויה, אי אפשר יהיה להפסיק.
התמיכה הגורפת והבלתי מסוייגת של אברמוביץ בשרון מעלה נשכחות מימי עבר רחוקים. הימים הנוראים בהם מפלגת הפועלים המאוחדת, גירסת ינקותו של אברמוביץ, תמכה בהערצת אלילים עיוורת ממש ב"שמש העמים", העריץ הסובייטי הטוטאליטרי יוזף סטאלין - האיש שבאמצעות שלוחיו הרצחניים חיסל את יריביו האמיתיים והמדומים; האיש שבשם "הצדק" שלו חטף ממיטותיהם אנשים שלא חטאו, בחסות חשכת הלילה, והעמיד אותם לדין, ללא דין וללא דיין, במשפטי ראווה קטלניים שתוצאתם הייתה ידועה מראש; האיש שבהוראתו נרצחו מיליונים מבני עמו ב"מחנות עבודה" שעסקו ב"חינוך מחדש" בערבות הקפואות של סיביר - והגנה עליו מכל משמר, בדיוק כמו שאמנון אברמוביץ מבקש היום להגן על שרון, רק כיוון שהיה השליט הכל יכול שמימש את משנתה האידיאולוגית של מפ"ם, ואת תפיסת עולמה הרעיונית.
אין מחלוקת על כך שזכותו הדמוקרטית של אברמוביץ לאחוז בדעותיו - שגויות או נכונות - ולהשמיען מעל כל במה המאפשרת לו להביא אותן לידי ביטוי ציבורי. אך בתנאי אחד: שהערוץ השני, שקנה את זכות השידור מידי המדינה, כעסק מסחרי לכל דבר ועניין, יבהיר לציבור, שאמנון אברמוביץ איננו פרשן אובייקטיבי של העובדות. וכל אימת שאברמוביץ מופיע על מסך הכסף באיצטלה מזויפת של "הקול המוסרי" של ישראל, תואיל הנהלת הערוץ השני להורות לעורכים להוסיף למראה דמותו של אברמוביץ כיתובית המבהירה כי המדובר ב"תועמלן השמאל".
דבר אחד חייב להיות ברור מעל לכל ספק: הערוץ השני יכול להציג בפני הציבור, באורח חד-צדדי, את האידיאולוגיה החד-צדדית של בעליו-מפעיליו, רק אם יציין במפורש כי המדובר בהצגה של פרשנות "מטעם" ומטעם מי מפרשנים הפרשנים. כל דרך אחרת פירושה מעילה באמון הציבור וניסיון לבצע שטיפת מוח כדי להשיג יעדים פוליטיים.
אני, אישית, מוכן בהחלט להיאבק בכל תוקף על זכותו הדמוקרטית של אברמוביץ להציג את עמדותיו, אך בתנאי שלא יסתתר מאחרי איצטלה של נביא המטיף בשער את האמת הבלעדית והמוחלטת ויואיל לחשוף את עצמו בתור מה שהוא באמת: "נביא מטעם".