הלוך הלך מר טלוויזיה אל ארץ המתנחלים. באומץ רב ובנחישות מדהימה חצה מר טלוויזיה את הקו הירוק, (שאיננו אלא קו על המפה) ונסע ברכבו הממוגן בכבישים ובדרכים אותם נוסעים יהודים כל יום ויום, ללא רכב ממוגן, ללא הגנה, ללא תאום ביטחוני. הוא שם נפשו בכפו, והלך לדבר עם ואודות המטורפים על הגבעות, עם האמהות לחמישה המתגוררות מעבר להרי החושך, בתחום האסור הקרוי בשפתם של אנשי רשת בית, אזור הדמדומים.
מר טלוויזיה נסע כדי להראות להוכיח ולדווח כי מעשה ההתנחלות של יהודים מעבר לקווי הפסקת האש 1949 הוא מעשה איוולת, או נוכלות, או טירוף, או טמטום, או גניבת הדעת, וכולם ביחד. למעשה יצא מר טלוויזיה כבלעם בן בעור אשר נשלח בפקודת בלק מלך מואב לקלל - ונמצא מברך.
ארבע קבוצות אוכלוסין הוצגו בסרט התיעודי. יהודים תושבי השומרון, יהודים תושבי השפלה, יהודים השומרים על חייהם של שני הקודמים (חיילים) וערבים המתגוררים בארץ המתנחלים.
קבוצת האוכלוסין אותה לא פגש כלל היא אלו אשר מסתובבים להם בריש גלי עם נשק ביד ומסכה על פניהם, מטילים אימה באוכלוסיה שבתוכה הם חיים, ומנסים להלך אימים גם על ארבעת הקבוצות האחרות. אל הקבוצה הזו לא התקרב, שכן שומר נפשו ירחק. מר טלוויזיה יודע כפי שיודעים כתבים אחרים ממי יש להישמר, לא מן היהודים לסוגיהם, גם אם על חלק מהם יצא מראש להלעיז.
אלא שמעז יצא מתוק. מר טלוויזיה נתן זמן ומרחב וחופש התבטאות מלא ליהודי השפלה המהינים לעלות אל ההר כדי לזעום ולתעד את ה"כיבוש". בעיני עצמם הם השפויים אשר נשלחו מאת משיח השלום הערטילאי כדי להוריד את המשוגעים מן הגג. למרות מאמץ רב לשוות להם גוון של שפויים, בסרט הם נראים ומתנהגים כסהרורים. עומדת לה הדוקטור במחסום וגוערת בחייל למען יעביר נושאת-פצצות בפוטנציה את המחסום וטוענת בלהט רב כי למרות כל הנסיון הקודם, למרות כל הנערים חגורי הנפץ, למרות כל הפיגועים שהללו אפשרו, אין בנשאי הפצצות הללו שום סיכון. קאט לצילומי הזוועה של פיגועים בתל אביב ובירושלים. האמינות של הדוקטור הזו ירדה לאפס.
מחרחר השלום אטקס מסרב להכנס למגורון של מתנחל פן יטמא ממגע איתם. הנורמליות של כוס תה חם בחורף הוא פיתוי שטני שנועד כדי להציג את יהודי השומרון כבני אדם, ולא אטקס הוא הפתי שיפול בחרמם. אין סהרוריות גדולה מזו של משרת האויב אשר מתעמק לו בצדקנותו הגדולה בצילומים קודמים לראות אם מיגרון הוסיפה עוד מגורון או בניין.
כתב אובייקטיבי של העיתון לאנשים חושבים מצביע על ערימת בלוקים ואומר כי מזה צומחים השהידים הבאים. מר טלוויזיה מתפלץ. האם אתה באמת מאמין כי אם יוסרו המחסומים ותיפסק הלחימה בטרור אזי יסופו השהידים מן הארץ? כן עונה הסהרורי, ולא מצליח לשכנע אפילו את המצלמה הקטנה של מר טלוויזיה.
מכאן לראיונות עם יהודי השומרון. תמונה אחת ברורה וחדה עולה מכולם, ובמיוחד הנשים. חזון, מעש, ונחישות ללא גבולות, שייכות ללא פשרות למקומות שבהן הן רואות את מקור חייהן ועוצמתן. נחישות העולה בהרבה על המשפחה הערבית שאיבדה אב, לכאורה כחף מפשע, וביימה הבעות צער ויגון באופן שלא שכנע אף אחד. למעשה אם נשים את יהודי השפלה וערביי השומרון באותו צד של המתרס (וכך הם מציירים את עצמם) הרי שיהודי השפלה נחושים הרבה יותר מן הערבים לגבי השייכות הפלשתינית של השומרון.
מעבר לרגשות, העמידו את מר טלוויזיה על עובדות החיים. יישוב השומרון ביהודים לא נעשה סתם כך. הוא נעשה בידיעת המדינה, בעידוד המדינה, בהגנת המדינה, מכיוון שהמדינה יודעת כי ארץ ישראל נקנית אך ורק בהתישבות. שליטה צבאית איננה מספקת. רק שליטה אזרחית נותנת את המענה לאתגר שמציבים הערבים שהשתלטו על השטח באין ריבון יהודי.
המתנחל שנראה איש הגבעות יותר מכולם, הזרוק מכולם, מספר את האמת ההגיונית ביותר. הכל נעשה ברשות ובסמכות, מדינת ישראל יודעת כי הקמת מדינת טרור בשומרון היא גזר-דין מוות לחיים של יהודים בכל ארץ ישראל, ולכן, גם אם למראית עין היא נכנעת לתכתיבים האמריקניים, למשרתי החמאס היהודיים כדוגמת דורון אטקס, הרי שבפועל ההתיישבות היהודית בשומרון היא הערובה לקיום היהודי בכלל ארץ ישראל, יותר מכל מחסום, מכל מחנה צבאי. מר טלוויזיה נותר המום, כל האמת ורק האמת וכאילו שלא ידע זאת מראש.
מילה טובה למר טלוויזיה. את הקטע הקשה מכולם, שבו מאשימה אותו אחת מנשות השומרון באחריות ישירה לרצח מעל אלף יהודים בעקבות הסכם אוסלו, לא ערך החוצה אלא השאיר ואף הדגיש. אולי רצה להראות בכך סהרוריות, אי שפיות של נשות השומרון, אלא שההיפך הוא שהושג. כתב האישום הוקרא בקול רם צלול ומשכנע, ולמר טלוויזיה לא היתה תשובה.
מר טלוויזיה למרות שבא להלעיז, מוצא עצמו מתפעם שוב ושוב מן הרוח המניעה את נשות השומרון, ודניאלה וויס בראשן. אין לו ברירה אלא לסיים את הפרק בהילולת החתונה של אחד מן הגברים עזי הנפש ונשותיהן הנחושות בקדומים, בהודאה כי את הרוח הזו לא הוא, ולא יהודי השפלה, וכמובן לא הערבים, לא יוכלו לנצח.