נותנים לחתול לשמור על החלב?

13.התוצאה המצטברת של פרשנות זו היא הרחבת היקף חבותה של החברה המבטחת ביחסיה עם המבוטח. חוק חוזה הביטוח עיגן בחקיקה תפיסות שכבר עמדו לנגד עיני בתי המשפט זמן רב קודם לכן. פרופ' א' ידין, מצא שבענין זה "צועדים מחוקק ושופט יד ביד באותו כיוון ובאותה גישה" (פרופ' א' ידין, שם, 20). בהסבריו לתכליתו של החוק, הוא כותב: "חוק חוזה הביטוח, נמנה עם "החוקים שבהם מדינת סעד מודרנית באה לעזרת "האיש הקטן", מעין חוק להגנת הצרכן בין שאר החוקים בעלי מגמה זו, כמו חוק הגנת הצרכן, התשמ"א1981- ורבים אחרים. מגמתו הכללית של החוק היא לשמור על המבוטח בפני הכוח העדיף של המבטח ובפני הפעלה וניצול של עמדתו העדיפה. בלשון אחר: החוק בא לתקן, ולו במעט, את חוסר השוויון בין הצדדים לחוזה הביטוח" (שם, בעמוד 18).

25.התכלית העיקרית של חוק הפיקוח, כמו התכלית של חוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981-, היא הגנה על המבוטחים מפני חברות הביטוח. וכך אמרה השופטת נתניהו בע"א 391/89 א' וייסנר ואח' נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מז(1) 837, 855: "חוק חוזה הביטוח ואותן הוראות של חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א 1981-, העוסקות במישור המשפט הפרטי שביחסי מבטח-מבוטח, המבטאים את מדיניותו של המחוקק, הם חוקי צרכנות מובהקים שנקודת המוצא שלהם היא של אי-שוויון בין הצדדים ומגמתם הברורה היא לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השוויון ביניהם". ראו גם א' ידין, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981- (תשמ"ד) (בסדרת פירוש לחוקי החוזים, בעריכת ג' טדסקי), עמ' 18; ד' מ' ששון, דיני ביטוח (תשמ"ט), עמ' 65-64; ע' הרמן, דיני ביטוח (1995, מהדורה שניה), עמ' 108.

אך אם אתם כבר אתם ממנים איש ביטוח כמפקח על הביטוח - אנא תנו לנו רק "איכות" - רוצים רק את בכיר אנשי הביטוח בארץ אשר אמר את הדברים הבנאים בדיוק בכנס סוכני הביטוח באילת: "במשך שנים דפקנו את המבוטח הבודד - מכרנו לו תוכניות ביטוח חיים מעורב עם תשואה שלילית מבלי שהוא ידע על כך. מי שאשם בכך הוא גם אנו, חברות הביטוח, וגם אתם - הסוכנים. ...." (YNET ע"י בני ברק) [קישור] ביבי וחבריו, אם אתם כבר מכניסים לנו מאחור - אז תכניסו מספיק חזק, ואל תעבדו עלינו עם זיופים - רוצים רק את מקור - רוצים לחטוף כזה שוס - כך שנעיף אתכם מיד כאשר יתאפשר, מכל תפקיד המשפיע על חיינו.

כפי שקובע החוק וכפי שאישר בית המשפט, פעמים אין ספור ובהרכבים שונים, חוק הפיקוח על עסקי הביטוח אשר מכוחו פועל המפקח הוא חוק צרכני מובהק, אשר נועד להגן על האזרח הקטן מחברות הביטוח הענקיות, על יועציהן ומשרדיהן המפוארים. אולי נמנה מחר את מנכ"ל רשת שיווק ענקית כממונה על הצרכנות במשרד התמ"ס? ואולי נמנה את יו"ר ועד נהגי המשאיות למפקד משטרת התנועה? ואולי נמנה את מנכ"ל איגוד הקבלנים כיו"ר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה? ואולי אולי נמנה את יו"ר איגוד מפטמי האווזים - למנכ"ל צער בעלי חיים? והכי טוב שנמנה את מנכ"ל חברת ריסוס גדולה - למפקח על הגידולים האורגניים במשרד החקלאות, נה רע? והשמים הם כבר לא הגבול. מה קרה לנו, האם ירדנו מהפסים? מנכ"ל חברת ביטוח - ומפקח על הביטוח הם בשני קטבים מנוגדים - אשר אינם יכולים בשום פנים ואופן לדור בכפיפה אחת - אפילו לא עם תקופת צינון של 100 שנה. מנכ"ל חברת ביטוח לשעבר אינו יכול בשום פנים ואופן למלא את תפקיד המפקח על הביטוח. מר מאיר שביט, איש ביטוח הקודם אשר מונה לתפקיד המפקח על הביטוח היה "ידוע" בגישתו הסלחנית לחברות הביטוח (כור מחצבתו), הוא סבר ,בניגוד בולט ומקומם לחוק ולפסיקה (שהייתה כבר בתקופתו) כי דרישות המפקח מחברות הביטוח הן בגדר "המלצה" בלבד, ומדוע לא יחשוב כך? כך הוא חונך עשרות שנים, ממש כמו אותו חתול, אשר כבר מפטמות אמו ינק את אהבתו לחלב, ולכן רק אנשים חסרי בינה וחסרי אחריות, יטילו עליו משימות אבטחה בשביל החלב. ולענין קדנציתו של מר שביט - ראה מובאה להלן - מהאתר של מומחה הביטוח חיים קליר "סמכויות מוצנעות" [קישור] רבותיי, עצרו את הרכבת, תנו לנו לרדת בבטחה - אל תעשו עצמכם לצחוק, ואל תטחנו אותנו דק דק.