הוא זהיר. הוא קפדן. הוא ממוקד. הוא הססן. הוא סקרן. הוא חקרן. הוא משפטן.
שבעים ושבע פנים הוא שוקל, חזור ושקול, לכאן ולכאן. ואיפכא מסתבא. ונסיבות מקלות. ועמימותן של הנסיבות שאינן כאלה. והראיות שאינן חד משמעיות. ולשון החוק ופרשנותו. והרווח שביניהן. ומורא מי שממונים עליו והחשש מהכפופים לו. ואימתו מפני מי שאינם סרים כלל למרותו. ומי שבעיניהם הוא כלל אינו יועץ אלא רועץ.
היועץ המשפטי לממשלה הוא איש מחונן, רך-סבר, נעים הליכות, מאופק, מתון, שקול. הוא יסודי. דבר אינו נסתר מעיניו ומבינתו. על-פיו יישק דבר.
ודווקא משום כך הוא אינו יכול כיום - כאשר כמעט מדי יום נרצח כאן אדם, ואין יום שבו לא נשדדים ולא נאנסים ולא מאויימים כאן למוות אנשים - שלא לומר דברים כדרבנות. דברים כקורבנות. הוא אינו יכול עוד שלא להישמע בהיר, צלול, נחרץ. חד וחלק. חד משמעי. בלי פנים כהנא וכהנא. בלי 'רוח החוק'. בלי סב-טקסט. דברים מפושרים. דברים דבורים על אופניהם.
צריכה להינתן לו סמכות מרחיקת-לכת, חורגת אולי מהסמכות הכמעט בלתי מוגבלת המוענקת לו גם כיום. סמכות שעל-פיה יהיה רשאי להפוך את חייהם של פורעי החוק האלימים לבלתי נסבלים. לבלתי אפשריים. עליו להיות ראש וראשון למערכת משפטית שונה, נשכנית, מאיימת, מבהילה. מערכת חוק שתמצה את הדין החמור ביותר עם מפריה. חוק אשר כל הפורע אותו וכל מי שאינו מציית לו וכל מי שרומס אותו וכל מי שעושה ממנו צחוק - ייענש בחומרה יתרה, תקדימית.
היועץ המשפטי לא יכול עוד להיוותר בשוליים הרכים של ההוויה הישראלית. עליו להשליך עצמו מנגד אל היורה הרותחת שלה. לעמוד בכיכר השוק ולהטיל את כל כובד משקלו, אחריותו, סמכותו, השראתו - ואם לא די בהם, לתבוע עוד ועוד סמכויות - להעניש באופן מרעיש, דרמטי, את כל מי שהופך את חיי אזרחיה של מדינת ישראל לגיהנום.
ראש ממשלה רפה, תלוש, מנותק, אין-אוני, אינו יכול לחולל את השינוי החריף המתחייב מתוקף נסיבות החיים האיומות. הוא אינו האיש אשר יביא את הבשורה - קל וחומר יחולל את השינוי. היועץ מסוגל לכך, אבל לשם כך עליו לחרוג מקונכייתו המוגנת. הוא לא יעשה זאת, כמשוער וכצפוי, אבל התביעה הזאת ממנו לגיטימית, הכרחית, חיונית, דחופה, אינה סובלת דיחוי. אם לא עכשיו - אי מתי?
עליו להצטייר בעיני הציבור כאיש שמטיל מורא - לא עוד משפטן אנין, היושב בימי עיון נינוחים ומרצה את משנתו הרהוטה בניסוחים עטופים בצלופן צבעוני, אזורים - יפים להרהיב - למשעי, מוכנים להגשה. עליו להיראות ולהישמע כמי שמפיל אימה, כאיש המסוגל, מתוקף החוק והסמכויות שהואצלו לו, לנקות את האורוות המצחינות, אשר סוסי המירוץ הקלילים חומקים מהן אל מרחבי אין-קץ, אל עסקיהם החובקים עולם ומי שנותר בהם, נושמים את צחנתן, אלה הם רק החמורים האפורים, מחוטטי הפצעים והאבעבועות.
אבל לפני הכל - לאסור מלחמת חרמה - מלחמת קיום! - על נוקטי האלימות לסוגיה, יהיה גילם אשר יהיה, לנדותם ולהרחיקם מהחברה (ולא להסתפק בגינויים ובהוקעתם) לתקופות ארוכות מאד מאד, חלק בלתי מבוטל מהם - לצמיתות. לחטא אותם כזיהום. לנכש אותם כעשבים שוטים... לבער אותם כנגע.
לנקוט נגדם יד קשה. אגרוף ברזל. ואם ידיך, אדוני היועץ, רכות מכדי להיות אגרוף בקש סיוע דחוף או תאציל סמכות על מי שמסוגל לנקוט מדיניות כזאת, אשר בידיך לקבוע את המתווה המשפטי החוקי שלה.
אנחנו נשטפים בדם. היועץ צריך ויכול לנקוט פעולות שיעצרו את הדימום. הקריאה שלי אליו היא ביטוי לחשש הגובר והולך מפני אי-יכולתו לעשות זאת באמצעים הבלתי מספיקים הקיימים, רבים וחזקים ככל שהם, העומדים לרשותו.
לפי שעה דומה כי הוא אינו בשל לכך. הוא אינו מסוגל לכך. אולי בשל אופיו ומזגו הרכים: במקום שבו הוא חייב לאגרף את ידו ולכלוא אותה בתוך כפפה הוא עוטה עליה, עדיין, כסיית-משי רכה ואוורירית, לבוש היטב לנשף המסכות של שועי הארץ, המוגנים והמאובטחים-לבטח. על חשבוננו, כמובן.
אבל אין איש מלבדו ואולי אין טוב ממנו. הוא האיש - מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה. כל קיומה של המדינה נתון בידיך, אדוני. קום ועשה מעשה: עצור את הטרור הרצחני הנורא שמשתולל ברחובותינו, מרסק ומפורר אותנו, ממיט עלינו אסון, מוליך לאבדון.