בתוך שבוע התראיינו, עם סיום תפקידם, הרמטכ"ל וראש השב"כ לשעבר. למרות ששניהם ניזונו ממודיעין זהה ומשולב, מבסיס נתונים והערכה משותף, הגיעו להערכות אישיות של המצב שונות למדי. אנו האזרחים הפשוטים נשארנו נבוכים לנוכח השוני והמסקנות ההפוכות של קברניטי ההצלחה הזמנית לשכך את האלימות הפלסטינית. הבה נבחן את אמירותיהם.
תמצית הערכתו של יעלון היא כי הפלשתינים לא שינו את שאיפתם לזכות השיבה שפירושה הרס ישראל. הטרור יתחדש בעוצמה גדולה לאחר ההינתקות, מדינה פלשתינית בזמן הקרוב תחתור תחת מדינת ישראל. רקטות קאסאם יאיימו על תל-אביב וירושלים. יעלון צייר את תמונת המצב בצבעים כה קודרים שצייר הסערות טרנר, לא היה מתבייש בהם.
דיכטר לעומת זאת אופטימי יותר. הוא מאמין כי ההרתעה שהשיגה מערכת הביטחון תישאר אפקטיבית גם לאחר ההינתקות. לדעתו, אין מודיעין, אין עובדות ואין הגיון שתומכים בהערכה של יעלון. חידוש הטרור אינו דטרמיניסטי. את עיקר הסכנה הוא רואה דווקא בטרור ופיגועים של יהודים קיצוניים.
הבה נתחיל דווקא בניתוח דברי דיכטר.
האמנם אין מודיעין, עובדות והגיון? אין ביכולתי לדון במודיעין מסווג אך קיים מספר רב של עובדות וידיעות גלויות המצביעות על האפשרות לחידוש הטרור. כמעט מדי יום יש בתקשורת דיווחים על התאוששות החמאס והג'יהאד האיסלמי, על התחמשות, התארגנות, גיוס אנשים והכשרתם. ארגונים אלו לא שילמו אפילו מס שפתיים לסיום האלימות וממשיכים לדבוק במטרתם להרוס את ישראל. ראש הרשות עצמו ממשיך להכריז על זכות השיבה ומשמעויותיה.
ואם לא די בכך, הפסקת האש היא פרי דימיוננו. מדי שבוע נעשים נסיונות פיגוע לא מעטים ואילו אנשיו של דיכטר היו מרפים את דריכותם, היו נסיונות אלו גובים מחיר נורא. לפני ימים מעטים נתפסו ברגע האחרון מחבלים שרצו לפגע ביום ירושליים, פצצות מרגמה וטילי קאסאם ממשיכים ליפול על שדרות וגוש קטיף. האם כל אלה אינם מעידים על אפשרות חידוש הטרור? ואם לא די בכך, באה עדותו של דיכטר עצמו אשר מזהיר מפני העברת השליטה הביטחונית בצפון השומרון לפלשתינים, אשר תגרום לחידוש הטרור מגיזרה זו.
ומכאן להגיון. לו הייתי פלשתיני, הנסיגה מרצועת עזה הייתה מחזקת את הנחתי כי ישראל מפנה שטחים רק לאחר טרור אכזרי ומתמשך. כך פינתה את רצועת הביטחון בלבנון, כך היא מפנה את רצועת עזה. גם חצי האי סיני פונה רק לאחר מלחמת יום כיפור רוויית הדמים. וכך, לפי אותו הגיון, תפנה את הגדה המערבית רק לאחר חידוש הטרור.
אם כן, יש עובדות ויש הגיון שמתריעים על הסכנה שהטרור יחזור לסורו לאחר סיום הפינוי. אך אין בכך כדי לתמוך בפסימיות של יעלון. האם שכח היכן אנו חיים? לדוגמה: התיאור האפוקליפטי שערי ישראל תהיינה תחת איום רקטות קרקע-קרקע (רק"ק) כאילו שהיום המצב שונה. רק"ק מכסים היטב את קריית שמונה, טבריה ועפולה. את עכו נהריה, חיפה, וכל מה שביניהן כמו כרמיאל ומגדל העמק. אף על פי כן החיים נמשכים כסידרם, בני-אדם יוצאים לעבודתם, משפחות יולדות ילדים, וצעירים מתקבצים בעמק האלכוהול.
ירושלים ותל-אביב גם הן מאויימות על-ידי טילי סקאד סוריים בעלי ראשים קרביים רגילים ו"לא רגילים". ולמרות זאת חיילי מחנה מטכ"ל וקציניו אינם לובשים שכפ"ץ.
לסיום אנסה לענות על השאלה מי צודק? אפשר לומר בזהירות - שניהם. תמונת המצב של יעלון ריאלית למדי, נשענת על עובדות ועל הגיון מסויים גם יחד. אזהרותיו חייבות ליפול על אוזניים כרויות. לעומת זאת, המשמעות של התמונה, מידת חומרתה והתקוות לעתיד, כאן גובר החיוך של דיכטר.
ישראל לא תגיע אל המנוחה ואל הנחלה בקרוב אך למרות זאת היא מתחזקת וגדלה, האתגרים הקשים ביותר אינם ביטחוניים אלא חברתיים וכלכליים: אלימות אזרחית, חינוך בינוני, קליטה מלאה של החברה האתיופית והרוסית, חיזוק אוכלוסיות חלשות ועוד רבים אחרים. אסור שקשיי הביטחון ימנעו בעדנו להתמודד בהצלחה עם אתגרים אלו.