אני חייב התנצלות לאנשים שקראו את מאמרי. אנא אל תראו אותי כמזלזל. איני מזלזל באיש. לבטח לא באנשים שהביעו קורת רוח מהדברים שכתבתי. לצערי איני יכול להכנס לאינטרנט בכל רגע שארצה, לקרוא את התגובות ולהשיב.
הסיבה היא קו טלפון משובש במיוחד שבזק העניקה בטובה ליישובי הערבה. מלבד זאת אין אני מפעיל את המחשב בשבת ואם מאמר שלי הופיע ביום שישי ונגוז במוצאי שבת איני רואה את התגובות.
בשבוע שעבר גיליתי שכל המאמרים שכתבתי באתר זה מרוכזים בדף אחד. פתחתיו וראיתי את התגובות. אני נענה לדברי המגיבים ומבקש את סליחתכם על שלא נעניתי קודם.
כאן אני מתייחס למאמר בשם "את מי משרת הסכסוך", ובו הסברתי שמדינות המערב היצרניות רוצות למכור את תוצרתן בשוק של תשע מאות מיליון ערבים. ישראל נראית למערב כאיום של תחרות קשה העלולה לחסל שוק זה אך כל עוד קיים הסכסוך בין ישראל לערבים אין ישראל יכולה להתחרות. הפעילות של מדינות המערב גורמת בעקיפין להתלקחויות מקומיות ולליבוי הסכסוך, הכעס, השנאה ותאוות הנקם.
ביקשתי מהקוראים רעיונות ליציאה ממלכודת זו. רעיונות לא הועלו בינתיים ומהתגובות הסקתי שהצגת מצבנו בצורה זו אכן מעוררת מחשבה.
אני בא להציג כאן רעיון משלי. ייתכן שביצועו יהא תחילת הדרך להרגעת הסכסוך ואם יתחילו לבצעו יתעוררו קשיים משום שבין אזרחי ישראל מצויים אנשים שמיום קום המדינה דאגו ללבות את אש הסכסוך. אינני נוקב בשמות כי אין בכונתי להכנס להתקפות אישיות, אך ברור לי לחלוטין שדווקא בין רודפי השלום המובהקים מצויים אנשים שבמשך כל שנות קיומה של המדינה המציאו האשמות כנגד ישראל, התיידדו עם הנתעבים שבמרצחים ואף הגנו עליהם בגופם.
ארצות הברית היא הספקית העיקרית של תוצרת תעשייתית בעולם. אירופה המערבית היא הספקית השניה. רוסיה שהיתה ספקית יחידה לכמה משכנינו ירדה מגדולתה עם התמוטטותה של ברית המועצות והמשבר הכלכלי שפקד אותה. רוסיה התאוששה בינתיים. לפני כחודשיים ביקר נשיא סוריה ברוסיה והנשיא הרוסי, מר פוטין עשה עבורו מחווה ומחק את חובותיה של סוריה לרוסיה. החוב בסכום של עשרה מיליארד דולר בוטל.
אין בר דעת שיאמין כי מחיקת חוב עצום כזה הוא מחווה בלבד. זוהי השקעה. מר פוטין החליט לשמור את הקליינט שלא ילך לספק אחר ולשם כך הקריב עשרה מיליארדים.
נשק ומטוסי קרב שרכשה סוריה בשנים עברו היו עיקר החוב שלה. הסחורה שהציע פוטין לסוריה בפגישתם האחרונה היתה טילים. (לישראל אמר שאלה אינם טילים להתקפה, רק להגנה).
נשק, מטוסים, ציוד מכ"ם וציוד ריגול הינם הסחורות המועדפות על שכנינו והם משעבדים את יבוליהם כדי לקנותם.
הכל יודעים שציוד זה נועד לשימוש כנגד ישראל. מכירת סחורה זו לאויבי ישראל מגבירה את ביטחונם בעצמם ואת תשוקתם להשמיד את ישראל. כך שומרים על עוצמת הסכסוך ואין מניחים לצדדים להירגע.
ארצות הברית פועלת בדרך מתוחכמת מזו כדי להגיע לאותה תוצאה.
ארה"ב נותנת הקצבות כספיות לישראל ולאויביה כאחד (כדי לשמור על איזון, כמובן). את ישראל הפכה ארה"ב למדינה התלויה בה כלכלית. המדינות הערביות המעונינות להוסיף ולקבל קצבה אמריקנית נאלצות לפתוח את שוקיהן בפני הסחורות האמריקניות ולהתבטא כלפי ארה"ב בדברי חנופה.
אך כשמזכירים חנופה לארה"ב אי אפשר להתעלם מישראל. ישראל היא האלופה בתחום זה.
כל עוד אנו רואים עצמנו כתלויים בארה"ב אין כל סיכוי להנמיך את להבות הסכסוך כי ארצות הברית התומכת בנו מוכרת נשק לאויבינו.
ארה"ב גם דואגת היטב שלא נשכח כמה אנו תלויים בה וכיצד כל קיומנו נתון בסכנה אם נתעלם מדרישותיה.
התערבות גסה וברוטלית בהסכמים וחוזים שנעשו בין ישראל לארצות אחרות ודרישה לבטלם היא תופעה שהתרגלנו אליה.
ישראל רצתה לרכוש מטוסי איירבוס, מדלן אולברייט אמרה: תרכשו בואינג וישראל רכשה אולברייט.
ישראל ערכה הסכם עם סין על ייצור מטוסי פאלקון. את ההסכם עשו בארה"ב בהשגחה ובפיקוח של פקידי ממשלת ארה"ב ומשנחתם ההסכם דרשו כמה חברי קונגרס לבטלו ואיימו שיפסיקו את ההקצבה לישראל. ישראל נכנעה וביטלה.
גם עסקת מזל"טים עם סין בוטלה כך.
הסיבות לדרישה האמריקנית היו "ביטחוניות". טענו שנעביר לסינים טכנולוגיות רגישות. פטפוטי סרק. מפעלי ההייטק האמריקניים מייצרים בסין את המוצרים הטכנולוגיים החדישים ביותר ואיש אינו חושש.
בזמן שישראל עסקה בקליטת עליה נמרצת מברית המועצות המתפרקת התעורר צורך דחוף להעלות ארצה את יהודי אתיופיה. ככל הזכור לי שימש מר אריאל שרון בתפקיד שר השיכון.
מדינת ישראל הזדקקה להלוואה של עשרה מיליארד דולר כדי לקנות קאראוונים לעולים ובשלב הבא לבנות להם בתים.
הבנקים ביקשו ביטחונות כמובן וישראל ביקשה ביטחונות אלה מארה"ב. ישראל לא ביקשה כסף אלא ביטחונות בלבד. ניתן כמובן לבדוק את מצבה הפיננסי של ישראל ולברר אם עמדה בהתחייבויותיה לפרעון חובות קודמים. אם כך היו עושים היו מגלים שישראל עמדה בכל התחייבויותיה הקודמות.
אך כאן היתה הזדמנות פז להפעיל לחץ על ישראל ולדרוש ממנה התחייבויות שלא נדרשו משום מדינה אחרת. כל זאת תמורת ביטחונות בלבד. האמריקנים אכן דרשו וישראל אכן נכנעה לדרישותיהם.
אישית, איני מאמין בתלות הכלכלית הזו. התמיכה האמריקנית נוחה לנו אך לדעתי אנו יכולים להסתדר בלעדיה.
לפני שמישהו קופץ עם טבלאות ומספרים להזמת דברי אומר כאן שהבנתי בכלכלה מספקת בכדי לנהל משק בית חסכני עם אוברדראפט. אינני כלכלן ואם טעיתי הריני מבקש את סליחת הקורא. אך יש בארץ קבוצה של פרופסורים לחוסן מדיני והייתי שמח לשמוע את דעתם על התלות הכלכלית הזו.
אילו היינו מתעלמים מדרישותיה של ארצות הברית וממשיכים לבצע את עסקת הפאלקון עם סין ייתכן שאמריקה היתה נוקמת בנו על-ידי "הקפאת" הקצבות ונמנעת מהטלת וטו על הצעת החלטה אנטי ישראלית באו"ם. זה מאוד לא נעים. יש להניח שיהדות ארה"ב תיפגע מכך ויהיו להם טענות כנגדנו.
אז לא נמרה את פיה של ארצות הברית.
אנחנו צריכים לחסל את הסכסוך בינינו לשכנינו והיענות לדרישותיה של ארה"ב מנציחה אותו כי אנו מצטיירים כמריונטה שלהם. חלשים ונתמכים על-ידיהם. אמריקה אינה מדברת אתנו כאל ידיד או כאל מתחרה. אמריקה מדברת אלינו כאל שוליה.
הסיבה לדרישה האמריקנית לביטול העסקות בין ישראל לסין היא מיליארד סינים. אמריקה רוצה אותם כלקוחותיה. עליה לבלום את התחרות הישראלית. לישראל יש מה למכור. גם לאמריקה. ואם כך על ישראל להתנהג כמתחרה. הלקוחות ממתינים שנפתח את העסק.
אז נניח לרגע את העיסוק בסכסוך שבינינו לבין הערבים וננסה למצוא סוחר אמיתי כדי לנהל את יחסי החוץ שלנו. אני מתכוון לסוחר שהתחרות היא לחם חוקו. סוחר שיודע כיצד לפנות ללקוחותיו וכיצד להביס את מתחריו.
לצורך זה אין האיש צריך להיות גנרל בדימוס או פרופסור לכלכלה. די לי אם בעברו הוכיח שאינו חושש לעמוד מול מונופולין גדולים ולהביסם. מנסיון חיי ידוע לי שאיש מסוג זה אינו נבהל מאיומים. בישראל ראיתי רמט"כלים לשעבר שאיומים גרמו להם לשנות דעתם. אבל יגאל הורביץ ע"ה שהקים מחלבה והתחרה בתנובה היה אף הוא שר בישראל ואינני זוכר אותו כאיש שאיומים השפיעו עליו.
באחת מהופעותיו הפומביות הראשונות של שגריר ארה"ב בישראל מר קרצר, קרא האיש לאזרחים להתקומם נגד ממשלתם. השגריר ממשיך בתפקידו וכמדומני שאפילו מחאה לא היתה.
קשה למצוא נקודת תורפה בצביעות האמריקנית של העמדת פני ידיד ואיום בסנקציות גם יחד. יש נקודת תורפה אחת בעולם האינטרסים של אמריקה ואותה עלינו לנצל כדי לשנות את עמדתה כלפינו. אמריקה אינה רוצה להחמיץ הזדמנות לביזנס.
ישראל גרמה תסכול רב לארצות הברית בעסקותיה עם סין משום שהאמריקנים ראו עסק שהחמיצו.
ישראל תתקבל בעולם באהדה רבה ובכבוד אם יהיו לה בני ברית. עם לבדד ישכון הוא פסוק יפה אך המצב המתואר אינו מסייע לישראל.
ארצות הברית אינה בת ברית של ישראל וכשעליה לממש הסכמים שנחתמו עמה "נעלמים" ההסכמים ואין למצוא אותם.
סין היא מעצמה גדולה מאוד. מבחינת שטחה היא עולה על ארה"ב, קטנה מקנדה וכמעט שווה בגודלה לרוסיה. אוכלוסית סין: 1,2 מיליארד איש. בסין אין אנטישמיות. אך אחר שנים של שלטון מאו ויורשיו נותרה סין עניה ומפגרת אחר העולם המערבי.
הסינים חרוצים. הם גם סוחרים ממולחים היודעים לנצל הזדמנויות ולהפיק רווחים. הסינים יודעים להוקיר ולהעריך את מי שמסייע להם. אני מעונין להיות בן ברית של מיליארד סינים.
מלכתחילה לא צריך היה לערוך את חוזה הפאלקון כחוזה בין מדינות. העסקה הזו היא עסקה עבור יזמים פרטיים שאינם עובדי המדינה.
יזמה פרטית מקובלת על ארה"ב. יזמים ישראלים יכולים להקים מפעל לייצור מטוסי פאלקון בסין. מישהו מתנגד?
אמריקה לא תאהב את זה. אך איזה טענות תהיינה לה כנגד ישראל.
נניח שהסינים לא מוכנים שאנשים זרים יבואו ויקימו מפעלים בארצם. אבל את מטוסי הפאלקון הם רוצים ותעשייה אוירית לא תזיק להם. אם כך כדאי שאותם יזמים ישראליים יקבלו תחילה אזרחות סינית.
תעשיה אוירית בסין שהוקמה על-ידי יזמים שאינם אמריקנים תרגיז את אמריקה. זו החמצה שאמריקה אינה רוצה בה אבל אני צריך את סין כבת ברית להגן עלי מפני התכתיבים של אמריקה ומפני ההחלטות הערביות של קופי אנאן.
אני גם רוצה שארה"ב ואירופה ימשכו ידיהם מהבחישה במזרח התיכון ויבינו שבעת שהיו עסוקים בטיפוח השוק הערבי נטלה מהם ישראל שוק גדול פי כמה והצטיידה בבן ברית אדיר.
עכשיו שהעליתי רעיון זה לאינטרנט ייתכן שקלקלתי למישהו איזו תכנית חשאית לבצע דבר דומה. הרהרתי בכך והגעתי לידי מסקנה שאיש אינו מתכנן תכניות כאלה וכי פקידיה ולבלריה של מדינת ישראל מקבלים כל תכתיב מארה"ב ובולעים אותו על קרבו ועל כרעיו ללא כל היסוס וללא כאבי בטן.
יש לנו מוסכמות כמו "תלות כלכלית" או "אמריקה היא ידידתנו". חלק נכבד ממוסכמות אלה חסר בסיס אך לא אדון בכך במסגרת זו. אם אכן יהא צורך בכך אדון גם במוסכמות הללו בהזדמנות הבאה.