שני רוצחים מפורסמים יושבים בארץ, שניהם נושאים את ראשי התיבות י"ע. האחד, יגאל עמיר, רצח יהודי אחד ומרצה מאסר עולם בבידוד מוחלט, ללא אפשרות לחנינה או להקלה בתנאי המאסר. האחר, יאסר ערפאת, רצח מאות יהודים, לא סופי, אבל בידודו אינו מוחלט ורבים תובעים לשחררו ולהשיב לו את "כבודו".
מדוע?
במקרה של עמיר קיימת הסכמה מקיר לקיר שמקומו בכלא - בצדק - עד סוף ימיו, למרות שנסיבות רצח רבין טרם נחקרו עד תומן, וטרם נקבע מי מן הממונים עליו ידע על כוונותיו. במקרה של ערפאת אפילו אין צורך בחקירה - מעלליו חרותים בדם בכל פינה בארץ ישראל - אבל שמאלנים קיצוניים ואירופים "נאורים" עולים אליו לרגל ושמים ללעג את החלטות ממשלת ישראל. דווקא אלה הנחרדים מפני סכנת הפאשיזם בפריז מעודדים את סכנת האש"פיזם - אחיו המסוכן והמוחשי הרבה יותר של הפאשיזם - בפרברי ירושלים.
מדוע?
יותר ויותר נראה ששרי ישראל הם בבחינת יורים ומגמגמים: למרות ההישגים הרבים של מבצע "חומת מגן", אין הוא אלא שלב בלבד במלחמת אוסלו שנכפתה על ישראל. הנחישות שליוותה את מהלכי צה"ל הפכה לקול ענות חלושה ככל שהדרג המדיני המפוצל התקרב אל ה"מוקטעה". ככל שהתארך המבצע כך נוצרו בקיעים בבידודו של י"ע. גם אם הוחלט שלא להרוג את רוצח ההמונים - החלטה שהיא עצמה עוד תסתבר כמוטעית - אין הדבר מחייב לספק מזון לכנופיית הרוצחים המקיפה אותו, ושהוא מהווה עבורה "חומת מגן" וביטוח חיים. ישראל לעולם לא תוכל לדרוש את הסגרת רוצחי השר רחבעם זאבי לאחר שבהיותם בהישג ידה היא פירנסה אותם במקום לחסלם. בידוד אמיתי של ערפאת מצריך אספקת מזון לו בלבד ולא לשותפיו, ניתוקו מן התקשורת כשם שמוקפד בצדק במקרה של עמיר, וקטיעת שרשרת הביקורים אצלו. נכון לעכשיו כבר ביקרו אצלו לא רק שר החוץ האמריקני, אלא גם המצרי, הירדני, הטורקי, היווני, וגם הנציגים האירופים העוינים והצבועים, בחסות שר החוץ הישראלי. זה לא בידוד!
לא רק לגבי ערפאת קיים גמגום שעוד עתיד לעלות לנו בחטיפות ובעיסקות מפוקפקות. לא ניתן להבין מדוע הרוצח ברגותי נתפס ולא נהרג בקרב, ככל מחבל אחר. ככל הנראה מדובר בשריד מימי אוסלו, לפיו בין המחבלים קיים דרג מבצעי ודרג מדיני. התפכחות מאוסלו מחייבת להבין שאין מקום לאבחנה כזו: קיים דרג טרוריסטי, ואותו יש להרוג.
במסגרת החטא הקדמון, הנחש פיתה את חוה וחוה פיתתה את אדם. העונש לנחש על חטאו היה: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. מהות העונש: לרוצץ את ראש הנחש. במסגרת חטא אוסלו, ערפאת פיתה את הפרסים ואת הביילינים, והם פיתו את ישראל. העונש לישראל על חטא אוסלו: מלחמת אוסלו. העונש לנחש על חטא אוסלו: לרוצץ את ראש הנחש ערפאת.
משום מה בשיח הציבורי בישראל הביטוי "אופק מדיני" מתייחס לערבים, בעוד שממשלת ישראל נבחרה כדי לדאוג לאופק מדיני ליהודים, לאחר שתקוותם להיות עם חופשי ונורמלי בארצו הוכתה קשות ב-13 בספטמבר השחור 1993. מלחמת אוסלו אינה על יש"ע אלא על עתיד מדינת ישראל. הפשרה של שתי מדינות לשני עמים אפשרית רק בארץ ישראל השלמה באמת, זו ש-78% ממנה כבר מצויים בידי רוב פלשתיני, אם כי - בינתיים - תחת שלטון האשמי זר. היא איננה אפשרית על-ידי ביתור כיבשת הרש, ארץ ישראל המערבית, המהווה 22% בלבד.
לפיכך, אדוני ראש הממשלה, במקום לשחרר את הצפע ממאורתו, מוטב שתזכור את אשר עשה לך ולנו ערפאת ואת משל העקרב והצפרדע: ערפאת יכיש קודם כל אותך, לשמחתם של שונאיך מבית ומחוץ. בשעת מלחמה, ראוי שתהפוך את ממשלתך לממשלת חירום, שמטרותיה: חיסול צבא הכיבוש הפלשתיני, סילוק רשות הטרור מהארץ ושלילה מוחלטת של רעיון המדינה הפלשתינית בארץ ישראל המערבית.