החברה הישראלית ידועה בטיב התגייסותה בשעות חירום וצורך, וכן במחויבותה לביטחון אזרחיה.
רבים מאיתנו זוכרים את חדרי המצב המיוחדים שהקימה משטרת ישראל בעקבות היעלמותם של צעירים, אזרחי ישראל, וכן את הקמתם של צוותי חיפוש ייחודיים אשר הוכיחו את התגייסותם האצילה של אזרחי המדינה, כולם כאחד.
לרקע זאת, בולט התפקיד שממלאת התקשורת הישראלית, אשר מרבה לסקר האירועים, נופחת בהם חיים, ודואגת להעמיד אצבע על הדופק בכל צעד והתקדמות. לרוב, יש בכוחה לסייע בהתגייסות ציבורית רחבה.
לצד כל זאת, התקשורת הישראלית כנראה לא מכירה די את שמו של החייל מג'די חלבי. בדליית אל-כרמל שליד חיפה עדיין ממתינים בני משפחת חלבי בקוצר רוח למידע מבנם, מג'די, אשר יצא מביתו לפני כחודש ימים, ומאז נעלמו עקבותיו. ככל שנוקף הזמן גובר חששם של ההורים, נזמי ופהאמיה לגורל הבן.
הפעם, בניגוד למקרים קודמים, ידה של התקשורת אינה חשה את דופקה העדין. למעט מספר מבזקי חדשות בטלוויזיה וברדיו, לא ידענו מה עלה בגורל החיפושים שהחלו, באופן תמוה, רק חמישה ימים לאחר שהודיע ראש המשפחה על היעלמות בנם.
התקשורת שותקת. מחרישה. נעלמת. עורכי מהדורות החדשות בטלוויזיה אינם רואים צורך להעלות את הסיפור הקשה כאייטם מרכזי במהדורותיהם. בה בעת, עורכי העיתונים הגדולים אינם חשים לפרסם תמונתו, שמו, עברו, ופרטיו של החייל הנעדר, באופן שיכול ויסייע ללקט מידע חדש ועדכני שיוביל את צוותי החיפוש לשבילים חדשים בחקירתם. ואם אכן נכנס הדבר כאייטם בסופו של יום, הוא נדחף ונדחס לעמודים האחרונים, העומדים כאילמים לרקע מודעות האבל והפרסומות.
מהו אפוא ההסבר לתופעה העגומה, ובה חייל צה"ל, אזרח ישראל ומשרת מדינה מסור - נעלם, ואין התקשורת פוצה פיה ודנה במקרהו? מה עוצר את התקשורת מלחזור על כל אותם הצעדים שעשתה במקרים דומים בעבר? מדוע איננו רואים את תמונתו של מג'די חלבי בעיתונים שמונחים על מפתן דלתנו בשעות הבוקר המוקדמות? האם ניתן לומר כי הרי לנו היכרות מחודשת עם תקשורת סלקטיבית?
היחס האמביוולנטי של הציבוריות הישראלית אינו מסתכם אך בטיפול התקשורת ומניעיה. אביו של מג'די, הביע באחת הכתבות הבודדות שפורסמו בעניין, את תמיהתו מהתייחסות המערכת הצבאית לפרשה, ואמר כי "אנחנו חושבים שלא ייתכן שחייל יהיה נעדר, והצבא לא יתייחס לזה ברצינות. אנחנו עשינו עד עכשיו את הכל לבד, והמפקדים שלו אפילו לא באו לברר מה קורה".
קשה להשתחרר מההרגשה שמא מוצאו של החייל הוא-הוא היסוד לבסיס חוסר ההתעניינות הציבורית והתקשורתית לגורלו. מקרה זה צריך לשמש כנורה אדומה לחברה הישראלית, המנסה לחזק עצמה כחברה שוויונית, המושתת על ערכי המוסר, וככזו החורטת את ברית הדמים בין העדות והדתות השונות השוכנות בתוכה.
ראוי כי אתר NFC, הממלא חלק אינטגראלי בלב התקשורת החוקרת, ייקח את מקרהו של מג'די חלבי על כתפיו, וינסה גם במקרה דנן להניע שינוי בהתייחסותה הכללית של התקשורת להיעדרותו המסתורית של חייל צה"ל.