הגנות על המצאה - מבוא לדיני קניין רוחני

בעקבות סיבוב הסחר האחרון (לפני זמן מה התחיל סיבוב חדש) של ארגון הסחר העולמי (WTO), הוסדרו הכללים הבינלאומיים של הגנות הקניין הרוחני, בהסכם הנקרא TRIPs (Agreement on Trade Related aspects of Intellectual Property). בעקבות הסכם זה, הועבר בארה"ב חוק, הקובע שתתאפשר הגשת בקשה זמנית (Provisional) לפטנט בארה"ב, אשר תגן על ההמצאה במשך שנה, כאשר במהלך אותה שנה ניתן יהיה להגיש בקשות בכל מדינות העולם, ובסופה, יחליט הממציא אם ברצונו להפוך את הבקשה הזמנית לקבועה, או לזנוח אותה. יתרונותיה המרכזיים של הבקשה הפרוביזורית היא בפשטותה היחסית ובמחירה הזול. חסרונה הברור - היא מגנה על הרעיון לשנה בלבד, שלאחריה, יש להגיש בקשה רגילה.

ס´ 1 לחוק העוולות המסחריות קובע כי שימוש בשם העלול להטעות את הצרכן באשר לזהות משווק המוצר, כאשר לאותו משווק יש מוניטין המוסיף לערך המוצר, מהווה עוולה לפי פקודת הנזיקין. כלומר, ממציא שיש לו המצאה בשם מסוים, כאשר המוצר או הממציא קנו להם מוניטין מסוים בשוק, שימוש בשם זהה או דומה מאוד שעשוי להטעות את הצרכן, עשוי להוות עוולה של גניבת עין. באופן עקרוני, היות ועוולה זו קשה להוכחה והמוניטין בו משתמשים קשה לכימות, מומלץ לממציא לרשום סימן מסחר על מוצר אשר יש לו מוניטין. עד כאן החקיקה המיוחדת לדיני הקניין הרוחני. לעתים, יחד עם זאת, ניתן יהיה לתקוף את מפר ההמצאה מכיוונים משפטיים אחרים שאינם בהכרח דיני קניין רוחני "קלאסיים", וזאת במיוחד לאור פסיקתו האחרונה של ביהמ"ש העליון.

דיני עשיית עושר ולא במשפט הם דינים רחבים מאוד, המאפשרים לאדם שנפגע לתבוע סעד מביהמ"ש, גם אם אין לו עילה אחרת בדין. ס´ 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע: "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין, נכס שרות או טובת הנאה אחרת (להלן: הזוכה), שבאו לו מאדם אחר (להלן: המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה". סעיף זה פורש בעבר בהרחבה ע"י בתי המשפט, ואפשר מתן סעד במקרים רבים בהם לא ניתן היה לקבל סעד מביהמ"ש בגין עילות אחרות. לאחרונה (בספטמבר 98 ניתן פסק הדין), דן ביהמ"ש העליון בעניין א.ש.י.ר יבוא והפצה נ´ פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ (את פסה"ד במלואו ניתן למצוא באתר ביהמ"ש העליון), שם התייחס ליחס בין דיני עשיית עושר לבין דיני הקניין הרוחני. לאחר דיון נרחב בהרכב של 7 שופטים, נקבעה ההלכה שבהתקיים נסיבות מסוימות, ניתן יהיה לקבל סעד מביהמ"ש, בדיני עשיית עושר, גם כשלא מתקיימת עילה בדיני הקניין הרוחני. נראה לפי הלכת א.ש.י.ר, שאם תוכח, למשל, גניבתו של רעיון מממציא, יוכל הממציא לתבוע את גונב הרעיון, גם אם לא רשם עוד פטנט!

מדגם היא הגנה בקניין רוחני הדורשת רישום (בדומה לפטנט), ומגנה על הצורה החיצונית של המוצר. ניתן להגיש מדגם על המצאות שאינן כשירות לפטנט, וגם על המצאות כשירות לפטנט. את הגנת המדגם קל מאוד לעקוף באמצעות שינויים קלים בצורה החיצונית של מוצר אחר. לשם מה, אם כן, נדרשת הגנה זו? למקרים בהם לצורה החיצונית יש ערך שאיננו רק פונקציונלי (שכן אז, יתאים יותר פטנט), אלא ערך כלכלי עצמאי. דוגמא לכך היא בקבוק קוקה-קולה בעיצובו המיוחד. זהו גימיק פרסומי אשר קוקה-קולה מעונינת להגן עליו.

כדי שניתן יהיה לרשום פטנט, נדרשים כמה תנאים לפי חוק הפטנטים הישראלי (שדומה מאוד לאמריקאי ולאירופי):נדרשת המצאה, המסתיימת במוצר או שהינה הדרך להגיע למוצר, חדשה בעולם (כלומר, מעולם לא פורסמה), מועילה כלכלית, מהווה התקדמות המצאתית (כלומר, איננה מובנת מאליה ל"איש מקצוע ממוצע" בתחום). יתרונה של הגנת הפטנט הוא בכך שהיא ההגנה החזקה ביותר על המצאות, וזאת משום שהיא מעניקה מונופול מוחלט ל- 20 שנה על ניצול הרעיון שבבסיס הפטנט, ומקיפה גם מוצרים אשר דומים או מזכירים במידה מספקת את הפטנט, כך שאין כלל צורך להוכיח את הקשר של מפר הפטנט לממציא. יחד עם זאת, להגנת הפטנט גם חסרונות רבים. בראש ובראשונה, המחיר. רישום פטנט הוא הליך יקר. עורכי פטנטים גובים עבור הרישום אלפי דולרים, ועל מנת לכסות את השווקים העיקריים (ארה"ב, אירופה, יפאן), צריך הממציא להיגרר להוצאות כבדות (לעתים, עשרות אלפי דולרים). שנית, זמן הרישום הארוך. פטנט ממוצא נבחן במשך כשנתיים על ידי רשמי הפטנטים במדינות השונות, בהליך ארוך ומייגע. אמנם, הגשת הבקשה נותנת בידי הממציא דין קדימה במידה והיא מתקבלת בהמשך, אך אם הבקשה נדחית יוצא הממציא, לעתים, בלא כלום. שלישית, תקופת ההגנה המוגבלת. 20 שנה הם אמנם זמן רב, אך בהמצאות "כבדות" כמו תהליכים תעשייתייים, לעתים נדרש זמן רב עוד יותר כדי להחזיר את ההשקעה. לבסוף, האכיפה. בקשת פטנט חושפת את ההמצאה בפני כל העולם, וכל גורם אשר מעונין להשתמש בהמצאה יכול לעשות זאת. לעתים, ובמיוחד במצבים של ריחוק גיאוגרפי, יהיה קשה מאוד "לתפוס" את מפרי הפטנט. למרות כל זאת, מומלץ לממציאים להגיש בקשה לפטנט בשלב כלשהו של קידום ההמצאה (אך לא מיד), וזאת משום מוצקות ההגנה שפטנט מעניק.

על כל אלה, נוספת העילה החוזית. הסכם סודיות מוצלח שנחתם בין ממציא לבין גורם כלשהו, יספק בידי הממציא עילת תביעה כנגד אותו גורם, במידה וזה יפר את ההסכם ויגלה על קיומה של ההמצאה לאדם אחר. אשר על כן, למרות הקושי הרב להוכיח הפרתו של הסכם סודיות, החתמת כל הגורמים עמם בה הממציא במגע על הסכם כזה היא רצויה ביותר, ועשויה אך להועיל ולתת בידו עילת תביעה נוספת. יתרונו הרב של הסכם סודיות הוא שאין צורך להוכיח דבר מלבד הפרתו, בעוד שכשמדובר בעילות קניין רוחני אחרות, נדרש להוכיח שההמצאה נופלת לגדר הגנת הקניין הרוחני שאליה טוען הממציא.

בניגוד לפטנט, המגן על רעיון, מגנות זכויות יוצרים על דרך ביטויו של אותו רעיון. אמנם, זכויות יוצרים אינן מגינות על מוצרים, אך הן בהחלט מגנות על תרשימים ושרטוטים המובילים לאותם מוצרים. זכויות היוצרים מתקיימות בכל מקרה, בין אם הממציא הכריז על כך (למשל בסימן (c) או בדרך אחרת), ובין אם לאו. זכויות יוצרים מגינות על דרך ביטויו של רעיון למשך כל חיי הוגה הרעיון ולחמשים או שבעים שנים נוספות (תלוי במדינה ובנסיבות). חולשתה המרכזית של הגנת זכויות היוצרים הוא בקושי להוכיח את ההפרה. על מנת לזכות בתביעה על הפרת זכויות יוצרים, אין זה מספיק להראות דמיון בין היצירות, אלא יש להוכיח העתקה בפועל של יצירה אחת. הוכחת העתקה שכזו, לעתים קרובות, כמעט בלתי אפשרית. זאת ועוד, אם שינה המעתיק במידת מה מן היצירה המועתקת, לא תתפוס עוד הגנת זכויות היוצרים. אי לכך, רק לעתים נדירות תהיה הגנת זכויות היוצרים רלוונטית להגנה על המצאות. החריג לכך הוא בהמצאות הקשורות בתוכנה. בשל העובדה שפעמים רבות לא ניתן לרשום פטנט על תוכנה, יגנו זכויות יוצרים פעמים רבות על תוכנה. אך גם במקרה זה, אם ישונה קוד המקור של התוכנה דיו, לא תתפוס הגנת זכויות היוצרים.

סוד מסחרי הוא "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". במידה וממציא מגלה על דבר קיומה של המצאתו לגורם כלשהו ומזהיר אותו שההמצאה סודית (ובמיוחד אם הוא חותם עם אותו גורם הסכם סודיות), תעמוד לו הגנת הסוד המסחרי. יתרונה הגדול של הגנת הסוד המסחרי, הוא שניתן לקבל בגינה פיצוי בלי להוכיח נזק מסוים שנגרם לממציא.

סימן מסחר הוא "סימן המשמש, או מיועד לשמש, לאדם לענין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם". לבעל סימן המסחר ניתנת זכות לשימוש ייחודי בסימן המסחר הרשום על שמו. סימן מסחר יכול להיות רשום או בלתי רשום, אך כמובן שיהיה קל הרבה יותר להוכיח הפרת סימן מסחר רשום. באופן עקרוני, ישנה הצדקה לרשום סימן מסחר כאשר ישנו ערך לשם המוצר, כגון שם קליט, או שם שעשוי להיווצר לו מוניטין במשך הזמן. יחד עם זאת, גם אם לא יירשם סימן מסחר, ניתן יהיה, במידה ותהיה פגיעה במוניטין, למשל, לתקוף את הפוגע בדרכים משפטיות אחרות שיפורטו בהמשך. לסיכום, רישום סימן מסחר על שמה של ההמצאה עשוי אך להועיל לממציא שזה עתה הוציא אל השוק את המצאתו, ואיננו מעונין שיצוצו לה מתחרים המשתמשים באותו שם.