עברייניות הצווארון הלבן בישראל

החתום מעלה ביצע בסיוע משטרת ישראל ואינטרפול מחקר על עברייניות צווארון לבן ב-23 מדינות, הראשון והיחיד מסוגו בישראל. המחקר הוגש במסגרת לימודיו במחלקה לקרימינולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן. תמצית המחקר בן 140 העמודים מובא להלן. כ-30 תיקי עברייניות צווארון לבן מיוחדים שנלכדו בישראל במהלך למעלה משני עשורים, אותרו ונמסרו למדור מחקר ביחידה הארצית לחקירות הונאה. חלקן רואיינו. לבקשת גורם בכיר במשטרה נמנע הכותב לזהות העברייניות במחקר.

מעצרה של אסתר אלון כחשודה במעילה בבנק בהיקף של כ-50 מליון דולר אינו אירוע מפתיע. ברחבי העולם הנשים תופסות זה מכבר כמחצית מהמועסקים בענפי הפיננסים. שיעורן בתחומי המינהל והניהול במדינות מתועשות ודמוקרטיות ממש הוא כשליש בקירוב. בישראל אחוז הנשים בכלל המעצרים הוא כ-13%, בעוד בתחום מעצרי ההונאה שיעור הנשים מוכפל על פני עשור שלם. בכשליש מהמדינות הדמוקרטיות תחום הפשיעה הרחב ביותר של נשים הוא הונאה מרמה וזיוף. מדינות בהן תחום המרמה הוא העיסוק הראשון המביא למעצרי נשים יותר מכל פשיעה נשית אחרת הן על-פי נתוני האינטרפול: ארגנטינה, אירלנד, ניו-זילנד, אוסטרליה, ארה"ב, קנדה, פורטוגל, ישראל, שווייץ, צרפת, פינלנד ויוגוסלביה. שש המדינות בהן תחום המרמה בא רק לאחר תחום הגניבות של הנשים המביא למעצרן הן: נורבגיה, הולנד, אנגליה, גרמניה, אוסטריה והונג קונג.

במחקר עומק יקר ביותר שבוצע בקרב 1342 עברייני צווארון לבן מורשעים בארה"ב, בתמיכת משרד המשפטים של ארה"ב, נמצא כי בין 201 מועלי בנקים מורשעים 90 היו נשים. שיעורן ביתר עבירות הצווארון לבן כמו כזבים לסוגיהם היה כ-20%. יש לציין, כי הדימוי של מועלי הבנקים כאריסטוקרטיה של הרמאים רחוק מהמציאות. 7% ממועלות הבנקים היו מנהלות או נושאות במשרה בכירה בבנק לעומת 39% מבין הגברים. 60% מהמועלות היו כספריות, 30% מנהלות חשבונות או פקידות גרידא. 40% מבין כל מועלי הבנק בשני המינים ביצעו את המעילה באמצעות תמרון חשבונות הבנק. בעוד 29% מהמועלים גם תמרנו מסמכים, רק 8% מהמועלות עסקו גם במניפולציה של מסמכים. 14% מהן גם גנבו מסמכים וניירות סחירים. 37% מהמועלות לקחו מזומנים ישר לארנק, בעוד הגברים - רק 21% מהם לקחו "ירוקים" הביתה בסוף היום.

מחקר העומק הראשון על רמאיות שייך לפרופ' דורותי צייטס מאוניברסיטת קליפורניה. מתוך 900 אסירות שראיינה - 45% מהן רמאיות, זייפניות ומועלות בעלות השכלה גבוהה. היא קראה להן הנשים ה"ישרות" שפגעו באמון הפיננסי - היא מיינה אותן ל-4 טיפוסים. הראשונה - המגינה בעלת הדיבוק הפועלת בשל נאמנות לבן זוג או מרגשות אימהיים. השניה - החולמת הרומנטית, זו אינה עסוקה בצרכים אמיתיים של אנשים משמעותיים, היא חושבת לשמר או לתגבר יחסים עם קרוב. גם לה אין כל קשר לאידיאולוגיה של פשע. השלישית - מבקשת הנוחיות החמדנית - מרביתן החלו פעילותן בהסתבכות ברווחתם של אנשים משמעותיים, אחרי שגילו כמה קל להשיג כספם של אחרים, הן הופכות למכורות לחיים הטובים. הרביעית - הקורבן של לחץ או שיכנוע. זו פגעה באמון הפיננסי בתגובה ללחץ מאומץ של אדם אחר המתוגבר בפחד מאיבוד אדם משמעותי או על-ידי האמונה שיחסים משביעי רצון יינזקו ללא תקנה אם לא תענה לדרישת הכספים של אדם רב כח. בטיפולוגיה הזו המועלת החזיקה בעמדת אמון לתקופה של 25-7 שנים, לא עשתה כל תועלת קודמת מההזדמנות לרמות ולמעול. היא קיבלה האחריות לתיכנון, לביצוע ולמימוש התוכנית. בקבוצה השניה של המועלות, היא אפיינה שלוש טיפוסי רמאיות להן קראה "הנשים שהתכוונו לגנוב או לרמות. הראשונה - המתייחסת לעצמה כנוקמת - מאמינה כי חוויות החיים הקשות זיכו אותה בפיצוי. השניה - היוזמת החברתית - זו משלבת שותפים ומצדיקה את פשעיה בהשוואה עם יוזמה עסקית חוקית. השלישית - העבריינית באי רצון - זו קיבלה מעט או לא קיבלה כל אחריות למעשיה הפליליים, היא טענה שהוכרחה להשתלב בפעילות פלילית.

הטיפולוגיה של פרופ' צייטס נבדקה על רמאיות ישראליות ב-30 מקרים: - נאווה (שם בדוי - ב.ג.) - בת 44. מזכירת מפלגה, 6 שנים בתפקיד. נשואה, משכילה. זייפה חתימות 2 חכי"ם. בעלה סירב לשאת בהוצאות נישואי בתה מנישואיה הראשונים. הנימוק שלה למעשה: "נכנסתי למעין לחצים כספיים, שהביאו ללחצים נפשיים, כל המעשה העיק עלי מאוד". היא החזירה את הכסף, חלק במזומן. גנבה במשך כשנה. גזר הדין: שנתיים מאסר. - גולדה - בת 36. גרושה עם שני ילדים, משפטנית. גנבה 80,000 דולר. זייפה חתימה כמיופת כח בעיסקת מקרקעין. זייפה שטרות וחתימות. חיתה במתח רב. חרדה לשמור את המבנה המשפחתי. הנימוק שלה: טענה כי נקלעה לקשיים. מאשימה בהדרדרות את הבעל שהסתבך. שנתיים מאסר; - ורדה - בת 33. קצינת תשלומים בצה"ל. גרושה, לא נכנסה להריון. לדבריה חשה שמאשימים אותה. חיה עם נכה צה"ל. נכנסה להריון ללא הכנתו. ביקשה ממנו לא לבצע הפלה. חברה הנכה גרוש משלם מזונות. בבית בן אחד מנישואיו הקודמים. ראתה לדבריה שאיש לא מבחין בגנבותיה הקטנות, וכך גנבה 200,000 דולר. זייפה מסמכים בחשבונות הצבא. הנימוק שלה: "בהתחלה לקחתי קצת וראיתי שלא מרגישים, אז הגדלתי". סמוך למעצרה גנבה 10,000 דולר בחודש; - טובה - מנהלת מחלקת השקעות בבנק. בת 33, נשואה. 14 שנים בבנק. העבירה זיכויי מיסים תוך זיופים לחשבונותיה. הנימוק שלה: "היו לי ולבעלי הוצאות על טיפולים רפואיים של כניסה להריון. בעלי פוטר מעבודתו וראיתי שיש כספים שלא יעלו על זה. לקחתי אותם. התפתיתי ועשיתי את זה. היו לי סיוטים ורגשי אשמה. זה לא אני בכלל". טובה, גולדה ונאווה הועמדו מתוך רגשות אימהיים במאמץ לשמר תפקידן כאמהות. בעוד ורדה עונה לטיפוס מבקשת הנוחיות החמדנית. לטיפוס האחרון עונה גם סוניה - מבצעת עבירת המחשב הראשונה שנתפסה בישראל. בת 30. פקידה בהנהלת חשבונות ומחלקת מכירות בסוכנות ליבוא רכב יוקרתי. למדה להפעיל המחשב שהוכנס לראשונה לחברה. הזינה אותו בנתונים כוזבים. גנבה מזומנים וצ'קים שלוש שנים רצופות. רכשה דירה ו-2 מכוניות. נסעה לחו"ל, העניקה כספים לקרובים. לא סבלה מכל בעיה. הסבריה:"פשוט רק שללו לי את החופש. בחוץ תמיד היה לי מה שרציתי. מה שעשיתי עשיתי ומשלמת". שנה מאסר.

הטיפולוגיה של פרופ' צייטס יכולה להיות תקפה בכל מקום גם בישראל. התנאי לכך שהאישה תהא במצב שבו הגיעה לעמדה המעוררת אמון, ושנית - שתבצע פעולה פלילית שתפגע באמון זה, אזי תתרחש המעילה. הטיעון של לחץ שהופעל על-ידי רב כח, חזר בחקירתה של הדסה מונסה עם קריסת בנק צפון אמריקה וגנבתם של 18 מליון דולר על-ידי משה שטרן והדסה מונסה. עיקר טיעונה של הדסה מונסה היה: שטרן איים בהתאבדות אם לא תשתף עימו פעולה. במשפט הישראלי אין כל מקום להעלאת המניע כנימוק לביצוע העבירה. בית המשפט העליון הרחיב בנושא זה במשפט המרגל וענונו. משום כך, במסגרת המחקר, יש בו כדי להביא להמרצת החוקרים באיתור המניע לצורך קידום דו שיח עם הנחקרת ותו לא.

ניתן לעמוד על המניעים שהתגלו במחקרי 30 השנים האחרונות באורח הבא. מחמת הקיצור הם מובאים להלן כמקשה אחת. התנהגות של הפרת חוק יכולה לצמוח משילוב מצבי לחץ ונסיבות. האנשים החיים בעולם לא עברייני מתייחסים לעצמם כלא עבריינים. הם אינם מתנגדים לערכי המוסר המקובל. הצורך בהצלת עסק כלכלי מקריסה או חוסר אפשרות להתקדם בפירמידה יובילו לביצוע העבירה. לבד מכך שההונאה מספקת תועלת בפחות מאמץ. יכולת העבריין לכפור בפשע ולהכחישו בטכניקה מסויימת, כמו שהמניע לא היה פלילי, והפיכתו לבעל משמעות כפולה לשיכנוע עצמו וסביבתו, מקלים על הביצוע. התייחסות הציבור עצמו לעבריין כלא פושע אלא אם יש הוכחות לכך, מפלסת הדרך לא פחות. עבריין הצווארון הלבן פועל לצורך רווח וכעזרה כללית לעצמו בעולם העסקים. השוחד נדרש כעזרה עצמית בעולם העסקים. לבד מכך שתערובת בחוק היוצרת מצבים בהם נורמות נמצאות בקונפליקט עם חוקים מוגדרים קשה לעיתים לבדוק גבולות. מניע כזה יכול להיות גם רווח ללא צורך. לחצים של מוסר חברתי ירוד המאפשרים שחיתות כמו גם רגשות של חוסר ביטחון עם ייחוס חשיבות לסמל המעמד - הכסף מובילים לייחוס חשיבות פחותה למשפחה ושם טוב. דחף לעשות כסף ולעלות על המתחרה תוך שאיפה לפסגה כלכלית ולתחושת כוח מניעים עבריינות זו, בדיוק כפי שהתחברות דיפרנציאלית בעולם המכובד המאפשרת לימוד טכניקות וסיגולן של הצדקות לעבירות מקלים על יישום ופיתוח המניעים הללו. בתוך כך יש לציין התנהגות מוסדית המקיימת קוד התנהגות מיוחד לעצמה, כמו פוליטיקאים, עורכי דין רופאים וכיו"ב. כל אלה מהווים כלי לפיתוח המניעים של עבריינות הצווארון הלבן. עבריינות הצווארון הלבן כמונח הגיע לעולמינו ב-1939, בהגדרתו הראשונית של הסוציולוג האמריקני אדווין סתרלנד, שגרס כי זהו פשע המבוצע על-ידי אדם מכובד וסטטוס חברתי גבוה במהלך עיסוקו. מאז פותחו כמה הגדרות חילופיות.

הנוהג העסקי האמור במניעי הצווארון הלבן, כמו המניע הרגיל לעבריינות זו, יכול להיות תקף הן לנשים והן לגבי גברים כאחד - כמתואר להלן. - גילה, בת 54. סבתא. בעל חולה לב. בעלי מוסך גדול. עוסקת בהנהלת חשבונות ומקבלת עבודות חדשות. 8 שנים שיחדה עובד ציבור. הנימוק שלה: "הוא הסביר לי שעל העבודות שימסור הוא דורש 10%, אני עניתי שלגבי הרווח זה יהיה כמו לגבי כל סוכן. עשיתי על דעת עצמי במשך 7.5 שנים. היקף במאות אלפים". לפני נסיעתה לחו"ל לשנתיים "העבירה" את העובד לבתה:" לפני נסיעת הורי הכניסה אותי אמי לסוד העניין. קיללה אותו על מה שהוא עושה לה ואין ברירה". בתה גרה בוילה מפוארת. גם בעלה מודר. בשלב מסויים עבר המשוחד למוסך אחר מתחרה. גילה: "הבנתי מדבריו שאין סיבה ממשית לעזיבתו והחלטתי שיעזוב בשלב זה מאשר לעבוד למענו". עונשה: מאסר על תנאי. - בלהה, בת 41. רופאה אזורית. סיכמה עם מתווך תמורת כסף לתת הפניות לפסיכיאטר צבאי. המתווך השתמש בחותמת שלה. לחיילות העניק בגדים וכסף לשם פתיחת תיקים פיקטיביים לפעולות אלה. הן נדונו בבית דין צבאי. הנימוק שלה: "כשעליתי ארצה התחלתי לעבוד והתבססתי ואני הרופאה היחידה באזור. עשיתי את העבירות מתוך טיפשות וחוסר ידיעה למשמעות החמורה של מעשי". גזר הדין: מאסר על תנאי. - צילה, בת 70. גרה בוילה משותפת לבנקאי. אמידה. במלונת הכלב נתפסו 160,000 דולר. הכסף נקנה מיהלומן שהואשם במרמה ובהברחה. הוא ובנו העו"ד הורשעו. לצורך הרשעתו העידה נגדו. שילמה כופר - 49 אלף דולר. שילמה גם כופר לשלטונות המס. לא הועמדה לדין. הנימוק שלה: "אף פעם לא הייתי בבית משפט וכל העיר מכירים אותי. הם חיפשו ולא מצאו. בסוף נתתי להם את הכסף. חשבתי כסף זה שלי. לא גנבתי. לא הרגתי בן אדם. זה לא רק אני זה מודה בארץ".

השוק האפור כבר "שלח" בעבר עברייניות צווארון לבן לבתי המשפט. עורכת דין שהורשעה בגנבת כספי לקוחות מהם, "הפיקה" כרבע מיליון דולר שאבדו בסבך הטובעני של השוק האפור, כמו גם רופאה מנהלת יחידה במשרד הבריאות שנטלה הלוואות ממלווים בשוק האפור, הסתבכה וביקשה להכריזה כפושטת רגל בגין חובות של יותר מ-300 אלף דולר. כל אלה ואחרות, מעידים על תופעה שאינה חדשה כבר במקומותינו: נשים מעורבות במעשי מרמה יותר מקטגוריית פשע אחרת, גם בשל הקלות הנדרשת לשם כך, כמו גם בשל נגישותן ועיסוקן כיום בענפים שלא ראינו בשנות ה-50 וה-60. לפני 20 שנה שאל ה"ניו יורק טיימס" בכותרת "פשעי צווארון לבן של נשים למה הם בעליה?" - על-רקע מעצרה של מו"לית מצליחה בשם סנדרה בראון במירמת ענק בת 10 מליון דולר. כ-10 שנים אחר כך דיווח אותו עיתון על כליאתה של ליאונה המסלי ל-6 שנים, מבעלי ה"אמפייר סטייט בילדינג", בעקבות רמאות מס של 7 מליון דולר. זו כבר לא היתה חריגה בנוף עברייניות הצווארון הלבן. ________________________ סנ"צ (בדימ.) בועז גוטמן, עו"ד, לשעבר ראש מפלג חקירות ביאח"ה. בוגר הפקולטות למשפטים ומדעי החברה. מבעלי חברת ב.גרג בע"מ.