האצבע המאשימה מופנית אל השופטים, אל אותו שופט שלא שלל את הרשיון במשפטו האחרון של הנהג-עבריין סידרתי.
אמרו חז"ל שהמרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים. מידת הרחמים של שופטי ישראל על העבריינים העומדים בפניהם מזמן חדלה להיות הגיונית. מידת הרחמים הזו, מתחשבת בפושע העומד בפניהם, ובמקרה של עבריין תנועה סידרתי, אינה מתחשבת בקורבנותיו העתידיים.
במקרה זה, כברבים אחרים, ראה השופט כי העבריין הנידון פשוט מצפצף על החוק. היה על השופט לשלול את רשיונו של הנהג לשנים רבות, אם לא לצמיתות. ומכיוון שלא עשה כך, תרם השופט לגרימת התאונה הנוראית הזו, ככל שקשה לומר זאת על שופט. הקשר ישיר וברור מכדי להתעלם ממנו.
והיה ועבריין נוהג בזמן שלילה דינו אחת: מאסר. לא ייתכן כי עבריין יזלזל בצורה כה פוגעת בשלטון החוק, ויענש בחצי שנת שלילת רשיון, כפי שפורסם לפני חדשים מעטים. הרי שופט שם לקלס וללעג את החוק בפסיקה כזו.
כולנו מבכים את כאב ההרוגים, הפצועים ומשפחותיהם. התקשורת פועלת ללא לאות להעלות את נושא תאונות הדרכים לראש סדר היום הציבורי.
השופטים, לעומת זאת, יכולים וחייבים לעשות מעשה. בידיהם להביא לשינוי, אך משום מה אינם עושים זאת.
העתק ממאמר זה נשלח לנשיא בית המשפט העליון.