תופעת הסירוב לשתף פעולה עם תוכנית הפינוי מעזה, שנפוצה כרגע בעיקר בקרב החיילים הדתיים, מביאה את הרמטכ"ל חלוץ וכמה מאלופיו לאיים בהפסקת ה"הסדר" מכוחו פועלות הישיבות והמכינות הקדם צבאיות, ובפיזור היחידות המיוחדות בהם מרוכזים החיילים הדתיים.
מעבר לעליבות התגובה הזאת, שמנסה לטפל בבעיה שורשית בדרך של איומים ומאסרים, היא גובלת בגיחוך שכן אם תמומש - צה"ל יורה לעצמו ברגל.
צריך לרענן קצת את הזיכרון ולחזור לרקע שביסוד הקמת הישיבות האלה; לחיילים הדתיים באמת הייתה תמיד בעיה לשרת בצבא, בעיקר ביחידות הקרביות. ההתמודדות עם חיילים ומפקדים חילוניים בסוגיות של כשרות ושמירת שבת, היו קשים מדי לחלק לא מבוטל מהחיילים הדתיים.
הגיוס בגרעיני נח"ל, דוגמת תנועות הנוער החילוניות היה פתרון אחד אבל הוא לא סיפק את אלה הדתיים יותר שחפתו לא רק במסגרת מסורתית אלא גם בהמשך הלימוד גם במהלך השירות הצבאי.
ישיבות ההסדר היו פשרה שאפשרה לאותם חיילים לשרת בצבא ולהמשיך בלימודי התורה. בלעדיה, היו רבים מהם מבקשים ומקבלים את אותו הפטור שזוכים לו בני גילם החרדים . אחרים היו משרתים בתפקידי מנהלה שהיו מאפשרים להם לאכול בבית וללמוד בערבים.
בזכות ישיבות ההסדר זכה צה"ל בתגבורת של חיילים ומפקדים מעולים. היום, שבני גילם החילוניים בערים הגדולות לא ששים להתגייס ליחידות המובחרות או בכלל, ספק רב אם צה"ל יכול להרשות לעצמו לוותר על כוח האדם האיכותי הזה. פגיעה בישיבות ההסדר ובמחלקות המיוחדות תביא בדיוק לתוצאה הזו.
אני מופתע מעט מאוד מהדרך בה בוחר הרמטכ"ל הנוכחי חלוץ להתמודד עם הבעיה. הוא איננו מבין את הראש של חיילי צבא היבשה ובעיקר לא את חיילי החי"ר. הוא בא מחייל שבו העיקר הן המכונות היקרות וכמה מאות המפעילים שלהם, וכל השאר עומד עליהם לשרתם במשמעת חמורה והיררכיה מובנת מאליה.
בחי"ר אתה לא פותר דבר בהורדת פקודות ומשפטים. צריך להראות מנהיגות ולזכות בכבוד של פרודיך. בינתיים חלוץ לא מראה את זה.
תלמידי הפקולטה למשפטים בתל אביב של שנות ה-70 ודאי זוכרים את המרצה המנוח לדיני חוזים פרופ' זאב צלטנר שהמודל שלו להמחשת סוגיות בדיני חוזים היה "חמור ושמו חלוץ". כל "קייס" לדוגמה היה עוסק בחמור הוירטואלי הזה שזכה להנצחה בקריקטורות וכחלק מהווי הסטודנטים דאז.
זו הייתה דוגמה לבעל חי סביל הנקנה ונמכר לפי הגחמות של אדונו והוא הולך אחר אבוס בעליו ללא מחשבה. רמטכ"ל וכל מפקד צריך לגלות יצירתיות וחשיבה עצמאית גם במצבים לא פשוטים.
אי אפשר לפטור את הדרישה לפנות יהודים מבתיהם בנימוק ש"פקודות יש למלא". הצבא לא נועד להילחם ביהודים בפרט ובאזרחי המדינה בכלל. אם היה נקרא הצבא לפתוח את הנמלים בעת שביתה הייתה קמה צעקה אדירה, ובצדק. זה איננו תפקיד אינהרנטי של הצבא.
לקראת הפינוי, שככל הנראה יבוצע תחת אש כבדה, יהיו מספיק תפקידי אבטחה מפני הערבים - לא מפני היהודים. אני בטוח שהחיילים המצוינים האלה לא יסרבו לאבטח את השוטרים או החיילים שיעסקו בפינוי מפני בני העוולה, כי זה פיקוח נפש. לא יקרה שום אסון אם החיילים שאינם מוכנים לפנות יהודים מבתיהם או לחסום יהודים בדרכם ליישובי גוש קטיף ישוריינו למטרה הזו. אם מפקדי הצבא ילכו עם הראש בקיר - הם יקבלו מכה בראש וכולנו נישאר קרחים..