הכותר שנטלו על עצמם ארגונים ועמותות שונות כ"ארגוני זכויות אדם" הוא כותר רב רושם - אך יש בו גם מחויבות רבה. מי שמתיימר לייצג את ה"אדם" ואת זכויותיו באשר הם - צריך לפעול באופן שוויוני כלפי כל אדם. שאם לא כן עצם פעולתו הסלקטיבית - יוצרת אי-שוויון ומפלה בין אדם לאדם. כך באופן פרדוכסלי ארגון זכויות אדם עשוי להפר זכויות אדם בפעולותיו.
בחודשים האחרונים אנו עדים להפרה בוטה של זכויותיו של סקטור נרחב באוכלוסיה היהודית בישראל - ואין פוצה פה ומצפצף.
ארגוני זכויות האדם נדמו וקולם לא נשמע. אותם ארגונים המקפידים להגיש עתירה לבג"צ בכל פעם שניתן צו להריסת ביתו של מחבל ומדקדקים על קוצו של מטר היכן שטח מגוריו של המחבל והיכן מתגוררים בני משפחתו - אינם טורחים לעתור כנגד הכוונה להרוס מאות בתים של אחיהם מגוש קטיף.
ארגונים הטורחים להגן על זכויותיהם של ילדים וחסרי ישע - שותקים אל מול מעצר עד תום ההליכים בתנאים קשים ותוך שלילת זכויות של ילדים בגילאי 12-16. חסידי זכויות הביטוי וההפגנה - נאלמים דום מול סתימת הפיות ורמיסת הדמוקרטיה על-ידי משטרת ישראל המונעת בשעות אלה הפגנה לגיטימית של מתנגדי ההינתקות.
לא ראינו את ארגוני זכויות האדם קובלים על הפגיעה בזכות התנועה והעיסוק של אלפי משפחות בגוש קטיף - הנתונים במצור והתנועה אליהם מוגבלת. לא שמענו אותם נזעקים כנגד אלימות של שוטרים כלפי מפגינים ועל פגיעה בזכויות הקניין של המתיישבים.
שתיקת הכבשים המאפיינת את התנהלותם של ארגוני זכויות האדם נוכח הפרה גורפת ובוטה של זכויות אדם - מכריזה על פשיטת רגלם ושוללת מהם את הזכות המוסרית לדבר בשם "האדם" ו"זכויותיו".