חבר הכנסת עומרי שרון ממתין להכרעת היועץ המשפטי לממשלה, שבמסגרתה אמור היועץ להחליט אם לקבל את הצעתו של שרון לעיסקת טיעון.
שרון מבקש מהיועץ שימחק מכתב האישום את סעיפי האישום הכבדים ובתמורה לכך יודה שרון בסעיפים האחרים, וכן - יפרוש מן החיים הפוליטיים.
האם היועץ המשפטי רשאי לשקול את התמורה הפוליטית הזו כחלק מן העיסקה?
התגובה הראשונית היא, כמובן, של דחייה מוחלטת. ואכן, היועץ המשפטי כבר הספיק להתייחס לעניין והצהיר ש"הקריירה של עומרי שרון לא מעניינת אותי".
האמנם?
מסתבר שהיו דברים מעולם, והיועץ המשפטי יכול להיתלות בעניין זה באילן גבוה - הכי גבוה.
תזכורת:
בפרשת הדולרים של ראש הממשלה רבין ואשתו הוגש כתב אישום נגד גברת לאה רבין והיא הורשעה ונענשה (אגב, עונש קשה יחסית לחומרת העבירה). בעקבות כך התפטר ראש הממשלה מתפקידו. היועץ המשפטי לממשלה דאז - אהרן ברק - היה נחוש בדעתו למצות את הדין גם עם ראש הממשלה עצמו שהיה שותף בחשבון הדולרים.
אלא שבסופו של דבר החליט ברק לסגת.
וכך הסביר אז ברק את צעדו:
"יצאתי מתוך הנחה שרבין נענש עונש כבד על כך שנאלץ לפרוש מתפקידו. לא היה מקום להענישו פעם נוספת. לעומת זאת המלצתי שישלם כופר כנדרש בחוק".
הדברים מדברים בעד עצמם: היועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק - כששקל את הענשתו של רבין - התחשב באופן מובהק בתמורה הפוליטית ששילם ראש הממשלה.
וכדי להרגיע את הרוחות המשפטיים קיבל ברק רוח גב משר המשפטים שלו חיים צדוק - משפטן מהמעלה הראשונה בזכות עצמו - שהצהיר אז כי: "התפטרותו של רבין היתה שיקול רב עוצמה - ולדעתי שיקול לגיטימי לחלוטין - בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה להסכים להמיר את העבירה של ראש הממשלה בכופר כסף - נוכח העונש הכבד שרבין כבר הטיל על עצמו על ידי החלטתו להתפטר"
הנה כי כן:
ברק - באבירותו - החליט להעניק לרבין מעין חנינה חלקית, וזאת מתוך "שיקול רב עוצמה ולגיטימי לחלוטין", והוא שרבין שילם מחיר פוליטי.
השאלה אם עומרי שרון זכאי להתחשבות מעין זו - היא כבר שאלה אחרת.