במאמר חשוב שפורסם ב-YNET מגדיר העיתונאי עפר שלח את צעדת המחאה ואת האירועים בכפר מימון כדמוקרטיה במיטבה ולא כהפרת חוק המונית, ומסביר כי דמוקרטיה אין פירושה שהמיעוט הפסיד. אני חולק על קביעתו שזה המיעוט, לאחר שבבחירות הוכח ההיפך ורק הנבחרים בגדו בבוחריהם ובערכיהם המוצהרים.
שלח מזכיר את מצעדי המחאה ההמוניים בארה"ב בשנות ה-60, שהיו בעיקר צעדי מחאה על אפליית השחורים (שהיתה "חוקית" במדינות רבות) וכללו צעדות, שביתות שבת וכינוסים המוניים.
ממאמרו של שלח בחרתי להביא את הפסקה האחרונה בו:
"ועוד דבר אחד, מתברר בינתיים, ולא שהיינו צריכים את ההפגנה כדי שנדע אותו: היעדרה של מנהיגות בישראל. כשם שלא עשה כמעט דבר כדי להסביר את מהלך ההינתקות ולקנות לו לבבות, כשם שהסתפק במהלך הפוליטי המרשים כשלעצמו שבו העביר אותו ומיעט להתמודד עם המערכה הציבורית, כך מבודד אריאל שרון את עצמו מן המערכה המתחוללת כרגע בשטח.
"חלק מן ההיסטריה סביב ההפגנה נובע מכך ששרון אינו אומר דבר, אינו מכיר בזכותם של המפגינים למחות ואינו נותן גיבוי למהלכים המשטרתיים. פרט להינתקות עצמה, תכלית הכל של שלטונו, נדמה שאין דבר כזה, 'ראש הממשלה אריאל שרון'".
שלח שכח לציין את מנהגו של שרון לנכס לעצמו כל דבר חיובי שהתרחש או העומד להתרחש בקרבתו. הוא נוהג לומר "הנחיתי": את המשטרה/צה"ל/משרד הבריאות/נבחרת הכדורסל/שופטי "כוכב נולד"/אגודת סנדלרי עמק חפר. הוא יודע היטב שאין משמעות משפטית ומחייבת ל"הנחיותיו", וכי אם יסתמן כישלון, יוכל בנקל לנערו מעצמו.
אם ראש הממשלה "ינחה" את שר הבריאות, למשל, והשר יציית ל"הנחיה" ויתקין תקנות להתיר ביצוע ניתוחים פלסטיים בידי פחחי מכוניות, ולאחר מכן תקום צעקה על כך שהמנתחים החדשים השתילו אף של גבר על חזה של אישה, האשמה תוטל בשר הטיפש והאומלל ולא בראש הממשלה. מה, הוא היה צריך לצפות את האסון הממשמש ובא, כפי שהיה מבין כל מטומטם וזב-חוטם שליבו אינו ערל ומצפונו טהור (כך לפחות טען כשהואשם באי-מניעת הטבח בסאברה ובשתילה, שאפשר היה לצפותו מראש)? הוא רק "הנחה".
אם יישפך חלילה דם באירועי כפר מימון ותמונה ועדת חקירה, נראה ונשמע חיש-קל כיצד שרון אינו אשם במה שאירע, שכן הוא רק "הנחה" את כוחות הביטחון. אך אם הצועדים יזחלו על ארבע, יחדלו ממאבקם בעקירה ויתפללו שלוש פעמים ביום לשלומו של מנהיגנו הנערץ, נשמע מפי מזדנביו החנפים - המוכרים והידועים בציבור - כי נצחונו זה של המצביא הדגול אינו נופל מהניצחון האדיר שהוא-לבדו השיג בצליחת התעלה, הישג נוסף ששרון דאג היטב לנכסו לעצמו בעזרת אותם מזדנבים.
ודבר נוסף שכח עפר שלח: שרון "לא עשה כמעט דבר כדי להסביר את מהלך ההינתקות ולקנות לו לבבות", כדברי שלח, לא משום שהוא מתעצל לדבר אל הציבור, אלא מכיוון שאין בידו שום הסבר סביר, ואינו מסוגל להצביע על שום אירוע מוחשי שהצדיק את המהפך המוחלט ואת הבגידה בהבטחותיו לבוחרים, פרט למליצות נבובות כגון "ההינתקות תשפר את הביטחון, את המדיניות, את הכלכלה, את מזג האוויר ואת נצחונותינו על נבחרת אירלנד".
במה וכיצד ישופרו, זאת אין בידו הסבר, כפי שאין כזה גם בידי רכיכות הליכוד, חדלי האישים ונעדרי האישיות, שהלכו בעקבותיו כשכסאותיהם דבוקים לאחוריהם.
כך גם אין שרון מסוגל להסביר מה הקשר שבין העקירה מחבל עזה ובין שיפור הדמוגרפיה, ומדוע על-פי אותו הגיון אין לפעול במהירות להעברת ישובים ערביים שבתחומי מדינת ישראל לתחומי "הרשות הפלשתינית".
הוא מסתיר מהציבור - זה המאמין עדיין לדבריו - כי אותו הגיון יביא בהכרח לעקירת ישובינו משטחי יש"ע, ירושלים המזרחית, הגליל, המרכז (לוד, רמלה, המשולש הגדול והמשולש הקטן), עכו, יפו והמרחבים ההולכים ומתמלאים במהירות רבה בבדואים, ממזרח לבאר שבע ומדרום לה.
שרון, שאין כמוהו איש היודע את העובדות במלואן, אינו מספר לציבור הסבור בטעות כי ההתנחלויות הוקמו על אדמה שנשדדה מהערבים המסכנים, כי דווקא גוש קטיף יושב על שטחי דיונות שהיו ריקים כמעט לחלוטין מתושבים ערבים, ומי התהום בהם כלל לא נוצלו קודם לכן ולא נועדו להשקות את עזה.
מי ייתן, למרות שהסיכוי לכך קטן, ומאמרו של עפר שלח יהווה אות ואבן-דרך לניפוץ הקופסה שבה מונח האתרוג, ולהצגת הפרי העבש המונח בה במערומיו, בידי התקשורת - בהתאם לתפקידה.