"אני לא יכול להיות שותף למהלך שאני מאמין שהוא מתקדם בעיוורון להקמת בסיס טרור איסלמי שיסכן את ישראל". כך נימק שר האוצר בנימין נתניהו את התפטרותו מן הממשלה, והתיקרה לא צנחה ברעם מחריש אוזניים על ראשו.
זהו עלבון מאוס לאינטליגנציה שלנו לרחוץ בניקיון כפיים, תוך גלגול עיניים לשמיים, ולהסתלק מהשותפות ומהאחריות לתידלוק קטר ההינתקות השועט במלוא הקיטור לתחנתו האחרונה שהיא עקירת 8,000 יהודים מבתיהם.
היכן הסתתר מצפונו של נתניהו כשמדינה שלמה המתינה להתפטרותו כשאיים על ראש הממשלה, שאם לא יקיים משאל עם הוא יפרוש מן הממשלה?
באותם ימים קטר ההינתקות עמד עדיין מיותם בתחנה הראשונה ואפילו דלק לא היה במיכליו.
היכן היה המצפון של נתניהו כאשר מתפקדי הליכוד אמרו בקול צלול ורם "לא!" להינתקות?
"יש בממשלה רוב אוטומטי", כך גילה לנו ביבי מבלי להסמיק, כאילו התעורר לפתע מחלום מתוק וגילה באיזו ממשלה ישב עד היום.
אוי לאותה בושה שהוא משלה את עצמו ואת ציבור בוחריו שבדברי הבל שכאלה יוכל לברוח מאחריות למהלך שהוא אחראי לו בדיוק ככל שר אחר בממשלת העקירה הזאת.
ביבי טובל בהתפטרות, ושרץ ההינתקות בידו. לא יעזור לא שום תרגיל של יחסי ציבור. הוא יירשם בהיסטוריה כשותף מלא בהגברת הטרור, בהקמת חמאסטן, ביצירת קרע טראומטי בעם ובהחרבת התיישבות ציונית מפוארת.
ההתפטרות היא צעד מביש, מעט מדי ומאוחר מדי. ביבי סוגר את האורווה אחרי שסוסי ההינתקות ברחו ממנה זה מכבר.
ביבי הוסיף חטא על פשע לשורת התירוצים הנואלים, כשהוסיף כאליבי את הרפורמה הקדושה כדי להצדיק את התפטרותו המאוחרת כל כך. כשם שפיקוח נפש דוחה שבת, כן מניעת עקירת יהודים ועידוד הטרור דוחה רפורמה כלכלית.
יש לקוות שהציבור המכונה "ימני", לא ייפול בפח הרמייה ומתק השפתיים של נתניהו שאיכזב קשות בעת מבחן, וייפרע ממנו ביום הדין, הוא יום הבוחר.