קודם כל עובדות:
א. ציבור בעלי הכיפות הסרוגות איננו עני. רוב מוחלט של הציבור הזה מתפרנס היטב, שני בני הזוג עובדים, וממוצע ההכנסות שלהם גבוה מהממוצע הכללי.
ב. הציבור החרדי איננו מתנגד להינתקות. הזכרת הרב אלישיב בהקשר הזה היא או בורות מפתיעה או שקר מכוון.
ראו, למשל, קישור:
[קישור]
ולגופו של עניין:
מכלל דבריו של ד"ר גורדון עולה, כי חילוניים ועשירים הם המתנגדים להינתקות. אם נמשיך בדרכו המעוותת, ונתלה בפרמטרים אלה (ובאלה בלבד) את שאלת ההסכמה או ההתנגדות; ואם נחליט מראש - כמוהו ובהתאם למסורת הדמגוגית עתיקת היומין - להתבסס על דעה קדומה מבלי לפרש אותה או להוכיחה, הרי שזה הרבה יותר משכנע לטעון, כי מאז ומעולם, לאורך כל ההיסטוריה ועד היום, העשירים והחילוניים הם מפונקים, חסרי אידיאלים וקצרי-רואי, שמוכנים למכור בעד נוחות רגעית או עבור אשלייה עכשווית כל ערך אמיתי.
במילים אחרות: דתיים ועניים הם בעלי ערכים (גם ערכים לאומיים - אבל לא לאומניים), והם רואים לטווח הארוך יותר. לכן אינם מוכנים למהלכי-טירוף של השתוללות יצרים אינפנטילית.
אני אישית אינני בעד ואינני נגד. אין לי דעה כי אין לי ידיעה. אין לי נתונים אמיתיים להעריך את ההחלטה הזו ואת מניעיה, ואינני מאמין לנתונים שמספקים לנו הפוליטיקאים הנוכחיים (בממשל) וגם לא באלה של הפוליטיקאיים לעתיד (שהם, לעת-עתה עדיין בצבא). אבל מאמרו של ד"ר גורדון היווה עלבון לאינטילגנציה שלי, ולכן החלטתי לצאת מגדרי ולהגיב.