1. אשמת שרון??? מכונת הגירוש אינה נחה גם ביום שישי. הדורסנות והדחיפות בהשלמת "המשימה הלאומית", ללא שהיות יתרות, ממחישים גם ביום זה את "הנחישות" המוצהרת.
על נידוני הגירוש שנותרו עדיין בחבל עזה, להבין שהמאבק נגד הגירוש נכשל והסתיים ולקבל החלטה אמיצה - מוותרים על פוטו אופורטיוניטי וחוסכים מעצמם, משליחי השלטון (שרובם - במיוחד החפ"שים - אף הם קורבן שלא מרצונו לנסיבות), ומכולנו, עימותים מיותרים נוספים ומתפנים ללא שהיות נוספות.
הגנרלים הממושמעים, יוכלו לסמן וי נוסף ליכולות המופלאות שגילו במבצע "הרגישות והנחישות", בלי ליהנות מנקודות זכות על-ידי מחזות של התפרעויות "מוגזמות" ומיותרות שמבוצעים על-ידי קיצוניים משולי המחנה (בשיתוף פעולה עם פרובוקטורים מטעם עצמם או שליחים בשכר??).
ביום שאחרי אין להסתפק בהשלכת ראש הממשלה המושחת לפח האשפה של ההיסטוריה. ביום שאחרי יש לבוא חשבון עם חוגי השמאל (בממסד הפוליטי, המשפטי והתקשורתי) שנתנו ידם למחטף הדמוקרטיה. יש סבירות מאוד גבוהה ששרון הוא מושחת אישית (מעבר לשחיתותו הציבורית שכבר נגלתה לעיני כל), אך הוא לא דיקטטור. את מחטף הדמוקרטיה אפשרו חוגי השמאל הנ"ל ביחד עם חבורת המושחתים מסיעת הליכוד. ללא תמיכת חוגי השמאל (למרות ההסתייגויות המוצהרות שהשמיעו...) לא ניתן היה לממש תוכנית הגירוש החד-צדדי.
ביום שאחרי, כשהשלטון יחזור לנציגים אותנטיים, שמייצגים את העם ולא את האינטרסים האישיים שלהם, תהיה חובה לבוא חשבון עם הקרנפים הצייתנים והממושמעים, שנתנו ידם למערכת תעמולה והסתה שאפשרה גניבת קולות הבוחרים ויישום תוכנית עקירה, שנדחתה על-ידי ציבור הבוחרים בבחירות האחרונות.
ביום שאחרי חובה תהיה לנער את כל האורגנים והממסדים במדינה. החל מבית המשפט העליון והפרקליטות המשך בצבא ובמשטרה וכלה בתקשורת הממלכתית והציבורית שרבים ממועסקיה לא מסוגלים להפריד בין דעות ועמדות אישיות להתייחסות אובייקטיבית.
2. סופם של "אדוני הארץ" למנוע כל ספק - "אדוני הארץ" בעיני אינם המתנחלים!! רק בעיני כמה נציגים (בולטים??) בשמאל הישראלי, אדוני הארץ הם מתנחלים. אדוני הארץ האמיתיים הם אותם אלו, אשר משוכנעים שהם הראויים לשלוט בכל מוקדי הכח ההשפעה והממון, גם אם כבר הרבה שנים הם נכשלים בקבלת רוב אצל הבוחרים באופן דמוקרטי.
ביטחונם ש"מגיע להם" לא נובע מכל אמונה דתית או משיחית (למרות הדמיון הרב שקיים בתחושת "הצדק הסובייקטיבי" של קבוצת "המגיע לנו").
ביטוי מייצג לגישה ניתן על-ידי יצחק בן-אהרן לאחר "המהפך" של בחירות 1977, ש"נכשל" באמירה מפורשת (מתוך תחושה של נבגדות ואכזבה עמוקה אך עם יושר אינטלקטואלי שכל-כך נדיר בקרב רובו של השמאל הישראלי הצבוע והמתקרנף של ממשיכי הדרך) שהוא אינו מוכן לקבל את הכרעת הבוחר כשהוא "טועה" ומעביר את ההגמוניה לימין.
המציאות מוכיחה שלמרות שברוב מערכות הבחירות מאז 1977 הימין מנצח, מוקדי כוח מרכזיים נשארים באופן קבוע נחלה כמעט בלעדית של מחנה השמאל ועמדותיו - מערכת המשפט (הפרקליטות בתי המשפט ובמיוחד העליון) וכלי התקשורת הממלכתיים והציבוריים.
למרות עשרות שנים של הצלחות בבחירות, לא השכיל מחנה הימין להביא לביטוי את כוחו היחסי בציבור גם במוקדי הכוח החשובים הנזכרים, שנשארים באופן קבוע נחלת המחנה שממשיך לכנות עצמו בשמות כמו "מחנה הרוב"...
המחטף האחרון של מחנה השמאל, לאחר כשלונו בבחירות 2002, שהצליח (בנסיבות שעד-כה יש לגביהן השערות בלתי מוכחות בלבד) להעביר לשורותיו את מנהיג הימין - שרון - הפוליטיקאי המתוחכם ביותר והמושחת ביותר בגלריה "מפוארת" של פוליטיקאים מושחתים במדינה ולממש מהלך מרחיק לכת מעבר לחלומותיו הפרועים ביותר של נאמני שמאל אדוקים.
אני מקווה ומצפה שההתנהלות סביב עקירת ההתיישבות ברצועת עזה וצפון השומרון יגרמו סוף סוף להתפכחות המתבקשת במחנה הימין כך שלאחר הבחירות הקרובות נציגיו הנבחרים (לאחר שישכילו להמנע מפיצולים מיותרים ויקבלו ביטוי מוחשי לתמיכה הציבורית הרחבה שיש לדרכו של הימין), יעמידו את "אדוני הארץ - מחנה הרוב" במקומם הראוי!!
אני מקווה שלאחר הנצחון המיוחל, הנהגת הימין תשכיל לגלות גדלות נפש וריסון בבואם חשבון עם הצבועים והמתקרנפים, אך לא על חשבון הדחתם המתבקשת (ומחוייבת המציאות!) מעמדות כוח והשפעה. חשוב יהיה לבצע רפורמות אמיתיות להבטחת הפרדת הרשויות עצמאותן נקיונן והגינותן תוך שמירה על האיזונים להבטחת קיומו של משטר דמוקרטי ליברלי שחותר לצדק בכל התחומים.