חזונו של בן-גוריון על הפרחת הנגב, הקמת שרשרת ישובים חקלאיים פורחים ופיזור האוכלוסיה - יכול להתממש בימים אלה.
למרות קריאתו הנואשת של "הזקן" ומתן דוגמה אישית עם פרישתו לעבור לשדה בוקר, הצעקה - "אחרי לנגב" לא נענתה. עתה העת לחדש את הסיסמה - שהיא גם סמל ודוגמה לציונות המעשית של פעם. אין צורך היום במבצעים חשאיים או פעולות בנוסח "חומה ומגדל". מספיק לתאם את הנושא עם מינהלת סלע, שתשמח לעזור ויש להניח שגם הממשלה ושר החקלאות יתגייסו למאמץ הממלכתי.
בינתיים כל מה שנשאר מחזונו של בן-גוריון זאת המדרשה בשדה בוקר וחלקת הקבר שמשמשת להפרחת בלוני חשיש ומריחואנה, ואפילו סקס "און דה רוק".
אין ויכוח, שיש לפצות את המפונים בצורה ראויה ולעזור להם להשתקם מחדש אבל אין גם סיבה ראויה ומשכנעת למה צריך ליישב את כל גוש קטיף, בצורה גורפת ואחידה כגוש במקום חדש דווקא לאורך הים.
אין כל סיבה הגיונית ומשכנעת להיכנע ללחץ המתיישבים ולהיכנע לכל הדרישות והגחמות שלהם, עקב הפינוי, השינוי, הטראומה וכו'.
יש הגיון רב בבקשה לשמר קהילות שלמות וישובים כגוף אחד לפי דרישה. יש הגיון לעזור וליישב חקלאיים המבקשים לגדל זנים מיוחדים באיזור מסויים מתאים מבחינת הקרקע, מזג אוויר ושינוע התוצרת, בעזרת הרכבת או כביש הערבה.
יש לעודד ולכוון הקמת ישובים חקלאיים שמסוגלים לגדל גידול ייצוא, כגון: פרחים, גידול ירקות ותוצרת חקלאית אחרת המבוקשת בעולם ובארץ.
לדעתי מדובר בהזדמנות היסטורית, או באצבע אלוקית לחזור לציונות השורשית המעשית והמדינית - דווקא ע"י ציבור המפונים שהוא ציוני דתי לאומי ומעשי ברובו הגדול.
חזרה מעין זו ומהלך מעין זה, יכול להחזיר להם, כבמטה קסם, את תמיכת העם, המנהיגות החילונית ולשקם את אמינותם ומעמדם בקרב קהילותיהם.
תחשבו על פן נוסף, שיש למעשה זה על הישובים הקיימים כבר באיזור על התפתחות, שגשוג כלכלי וחברתי תוך שילוב אוכלוסיות במפעל הציוני המתחדש. ישובים כמו נתיבות, שדרות ודרומה להם לכיוון אילת, כמו דימונה, מצפה רמון - יכולים להפוך למרכזים עירוניים ונותני שירותים כלכליים ותרבותיים לכל הישובים שיצוצו ויפרחו סביבתם. זה טוב למדינה ובטחונה, זה טוב לכלכלה ועל הממשלה לעשות כל מאמץ ללכת לפתרונות בכיוון זה.
כרגע הממשלה ומוסדותיה נתונים בלחץ ובהשפעת הפינוי ושיקוליהם מעורפלים ומושפעים ממחזות של ישובים עזובים, נהרסים ותושביהם גרים באוהלים או קראווילות. יש להפעיל לחץ חיובי-ציוני על האנשים המנהיגות לנצל את ההזדמנות לישוב מחדש של הנגב בדרך קונסטרוקטיבית ואם צריך ללחוץ או לתת הטבות מפליגות בתשתיות או פטור מאגרות וממיסים לתקופה מסוימת - זה עדיין כדאי ורצוי.
לכן כדאי לפנות למתיישבים ולהציע להם במקום להתאבל על העבר ולבכות על חלב שנשפך וגלש, או על צעדים מדיניים וביטחוניים - שאין חזרה מהם, להתרכז בעתיד וביישומו החיובי.