אני מהמר שראש הממשלה אריאל שרון יודיע בכינוס מרכז הליכוד ב-26 בספטמבר על התפטרותו מראשות הליכוד ועל פרישתו מן המפלגה שהקים. הכל יישארו פעורי פה ויעשו את הטעות הבאה: החלטה על הקדמת הפריימריס, שפירושה מספר לא קטן של מתמודדים מול בנימין נתניהו ועוזי לנדאו, וכמובן איבוד השלטון להרבה הרבה שנים.
אינני נביא ולא בן נביא ואפילו לא בולס שיקמים,בשביל להבין את מגמת פניו של החוואי מחוות השיקמים. בכל מועד שייקבע לעריכת פריימריס בליכוד, אריאל שרון יפסיד ובגדול. בעיני רוב מתפקדי הליכוד, קל וחומר ועל-אחת-כמה-וכמה במרכז הליכוד, סר חינו של אריאל שרון.
הוא נחשב לאיש שבגד בערכי התנועה וחצה את הקווים אל מחנה היריב. אין לאריאל שרון מה לחפש שם והוא יודע את זה. אפילו דחיית המועד לפריימריס נותנת דווקא לבנימין נתניהו מרווח יאה להכין את תבוסתו המוחצת של אריאל שרון. גם את זה יודע שרון ויכול להיות שהוא הכין את הינתקותו מן הליכוד בד בבד עם הכרזתו על תוכנית ההינתקות.
מי שקורא את דבריו של אריאל שרון בימים האחרונים לא יכול להימלט מאמירות כמו: "...תארו לעצמכם", הוא אומר, "מה יקרה אז. אלפי פעילים יגיעו עם הילדים מיהודה ושומרון, יעברו מבית לבית כמו שעשו במשאל המתפקדים". כששואלים אותו מה יעשה אז, הוא מגחך. "מאוד יכול להיות", הוא אומר, "שלא אגיע עד למצב הזה..." (סימה קדמון, המוסף לשבת, ידיעות אחרונות - 9.9.2005).
זאת ועוד. באותה רשימה של סימה קדמון הוא ממשיך: "...אין לי היום שקט נפשי להפקיד את הדברים, על כל המורכבויות שלהם, בידי מישהו מהליכוד". ובידי פרס? הוא נשאל. "את פרס אני מעריך", אמר, "אני מכיר אותו 52 שנה, מאז שבן-גוריון הכיר בינינו".
ועוד. "...אז אני לא הולך הביתה", מבטיח שרון לאנשיו. "אם לא הייתי מסוגל, אם לא היה לי כוח ומרץ - זה משהו אחר. אבל יש לי את היכולת, וכשאני רואה את המועמדים האחרים - זו פשוט סכנה".
הנה כי כן, כל בר-דעת יכול להעלות בדעתו מה עושה אדם שבני ביתו נחושים לגרשו אותו גירוש מבזה ומשפיל, כשהוא יכול באחת להחריב עליהם את כל הבית ולצאת בלא שריטה. הזמן שיוותר בידו כראש ממשלה מכהן בתמיכת יריביו מן העבר, יזמן לו אינספור הזדמנויות להכות בליכוד, לפרק אותו לרסיסים ולקרוע אותו לגזרים. כאמור, זו לא נבואה אבל זו אפשרות יותר מסבירה.