נגע ההימורים לא פגע רק באלחנן טננבוים, אלא במשפחות רבות נוספות. על-רקע החובות הגדולים שנוצרים כתוצאה מההתמכרות להימורים עולים חיי נישואין רבים על שרטון.
חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג (1973) קובע כי כל החובות והזכויות שנצברו לבני זוג במהלך חיי נישואיהם משותפים.
נגע ההתמכרות להימורים הביא לפתח בית המשפט את השאלה האם גם חובות אשר נוצרו לאחד הצדדים כתוצאה מהימורים, הינם בבחינת חוב משותף?
הכלל המשפטי
בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי השיתוף בנכסים כולל בתוכו שיתוף בחובות הנתפסים כנכסים שליליים.
ההיגיון שמאחורי הלכה זו נקבע עוד בע"א 446/69 יובל לוי הנאמן על נכסי בצלאל גולדברג נ. שושנה גולדברג, פד"י כ"ד ח' 813, 820 ולפיו "הצדק דורש והדעה נותנת שבן זוג אחד אינו יכול ואינו צריך להיות הנהנה מהשותפות עם בן הזוג השני בנכסי המשפחה, בלי לשאת גם בעול החובות שנעשו בייצור או ברכישת הנכסים או בהוצאות השוטפות של המשפחה.
למשל, הלוואה שנלקחה ומשכנתא שנעשתה על נכס מנכסי המשפחה, אי אפשר להעלות על הדעת שבן הזוג שאינו מופיע כלווה משום שהנכס רשום על שם בן הזוג השני יוכל לפטור את חלקו מלשמש בטוחה לפרעון החוב... והוא הדין כאשר נוצר חוב לצורך רכישת נכס מנכסי המשפחה, או לניהול עסק מעסקי המשפחה, או לסיפוק צרכי המשפחה. אף שהדבר נעשה בשמו של אחד מבני הזוג בלבד, בן הזוג השני, שהוא שותף בנכסי המשפחה, בעסקיה ובעניניה, אינו יכול לפטור את חלקו בהם מבלי לשאת בעולו של חוב כזה".
החריג לכלל
יחד עם קביעת הלכה זו נקבע גם כי יש חריגים לכלל לגבי שותפות בחובות, גם אם נטל ההוכחה בדבר אי שיתוף בחובות רובץ לפתחו של הטוען כך.
כך לגבי חוב אשר הוא בעל אופי אישי מובהק, ואז ייתכן שלא מן הדין ואף לא מן הצדק לחייב את בן הזוג השני לשאת בעולו.
מתי אין לראות הוצאות של אחד מבני הזוג כחובות משותפים?
בהתייחסות ספציפית של בית המשפט לחובות בעלי אופי אישי מובהק נקבע כי למשל כאשר יש לבעל פילגש והוא מבזבז עליה את כספו, או שאחד מבני הזוג מוציא הוצאות על רכוש נפרד שלו, אין לראות בחוב שנוצר חוב משותף. במקרה אחר נפסק שכשאחד מבני הזוג מבצע "מניפולציה כספית" מיוחד בעבור עצמו, ההוצאה תיזקף לחובתו בלבד (ע"א 1967/90 י' גיברשטיין נ' ה' גיברשטיין ואח' וערעור שכנגד (7) בעמ' 666".
האם כספי זכיה בהימורים יחשבו לרכוש משותף?
בית המשפט קבע מפורשות כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת שכספי זכייה של מי מבני הזוג, בלוטו או בפייס וכיוצ"ב, במהלך החיים המשותפים, מהווים הם רכוש משותף או נכס בר איזון, בין אם נרכש הכרטיס הזוכה מחשבון משותף, מחשבון פרטי של מי מבני הזוג ובין אם מדובר במינוי קבוע שהתשלום החודשי עבורו משולם מחשבון משותף או פרטי של אחד מבי הזוג.
כיצד קובע בית המשפט אם חוב ההימורים הינו חוב אישי או חוב משותף של בני הזוג?
כאשר עולה טענת חוב אישי, בודק בית המשפט כל מקרה לגופו, מכח, סמכותו על-פי סעיף (8) 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973, וקובע לגבי כל מקרה ומקרה אם יש נסיבות מיוחדות המצדיקות שהחובות הללו לא יאוזנו.
כך למשל בודק בית המשפט כמה זמן נמשכו ההימורים והאם היו ההימורים בבחינת דרך חיים של החייב, אשר בן/בת זוגו צריכים היו להיות ערים לו וכל טענתם כי החוב שנוצר הוא חוב אישי של הצד החייב, הינה בבחינת ניסיון להתחמק מתשלום החוב.
האם כספי הזכייה מההימורים (באם היו כאלה) נכנסו לחשבון משותף או לא?
כמה זמן לאחר שהתגלה לצד השני דבר ההימורים הוגשה תביעה לפירוק השיתוף?
האם יש נכסים נוספים, לרבות חובות, שהם בגדר נכסים שליליים אשר לא יאוזנו בין בני הזוג?
ועוד שאלות ממין זה אשר יסייעו לבית המשפט לקבוע האם חוב ההימורים הינו בבחינת חוב משותף, או בבחינת חוב אישי שאין לאזנו בין בני הזוג.