אנחנו, בני העדה האתיופית, מבקשים לעבוד בכל מקום ללא דחייה מצד אדם זה או אחר. אנחנו מבקשים לעבוד עם הכישורים שלנו בכל תחום, גם בתחום העיתונות. מה שאנחנ מבקשים זה רק דלת פתוחה, כמו לכולם, ושלא תשפילו אותנו. תסתכלו על עצמכם. איך הייתם מרגישים אלו היו משפילם אתכם בכל מקום ומתסכלים עליהם כעל חזירים ולא בני אנוש.
תנו לנו הזדמנויות ללמוד, לרכוש השכלה ולהתערות בחברה הוותיקה. איזה פשע שעינו, שכל יום משפילים ורומסים את כבודנו. אנחנו לא מחבלים, לא שונאי המדינה. אנחנו מגינים על המדינה כחיילים בסדיר במילואים, כמו כולם.
אנחנו רוצים להתערות בכל עניין ולהתקבל בכל מקום לפי כישורנו ולהיות אזרחים של כוח יוצר ולא נטל. רחמו עלינו, ופתחו בפנינו את הדלתות. סייעו לנו להמשיך להאמין שאיתכם נהיה יחד בשלום לעולמים. אין לנו עם אחר.
אנחנו רוצים לעבוד בכל מקום ולהיות אנשים מצליחים בכל תחום. לסייע בכל יכולתנו לחיזוק המדינה בכל התחומים. פיתחו את שערי האוניברסיטאות, את מוסדות המדינה, את הארגונים הציבוריים, את הרשויות המקומיות.
קשה לי להבין למה ישראל צריכה להיות מדינה גזענית משוכללת, ולפגוע בנו ובעצמה. הרי כשאתם פוגעים בנו, אתם בעצם פוגעים בעצמכם.
בישראל ילדים קטנים לעולי אתיופיה, שרוצים ללמוד ולהכיר את המדינה ואת החברה. הם לא מכירים חברה אחרת ומדינה אחרת, אז למה אתם מכניסים להם לראש שזה לא המקום שלהם, שהם נחותים?
אנחנו עושים הכל כדי לרצות את החברה. עברנו את כל טקסי ההשפלה - גיור לחומרה, הקזת דם באיבר המין, למרות שעשינו ברית מילה כדת ודין בהיותנו בגלות. למה להטיל כל דבר רע על קהילה שלמה?
האם אין רוצחים בחברה הישראלית שאינם נמנים עם הקהילה האתיופית? למה בכלל לחשוב שאנחנו המחלה של המדינה? שאנחנו הדבר הרע, שאנחנו נתונים לשימוש במחקר העוסק בתופעות שליליות? למה בעצם לעשות עלינו מחקרים?
התקווה שלנו היא להיות אזרחיה הטובים של המדינה. לעבוד ולהתפרנס בכבוד, ולהיות אזרחים נאמנים למדינתנו היקרה, שאנחנו כל כך אוהבים ושילמנו מחיר יקר בדרכנו לכאן.
הגענו דרך הים, היבשה והאוויר, במסלול קשה וכואב. רבים נפצעו ומתו בדרך, אבל כל העת האמנו ורצינו להגיע לירושלים הקדושה.
היופי שבטבע הוא הגיוון בצבעים. בואו לא נתעלם מהצבעים הקיימים בחברה וניתן לכולם הזדמנות לייצור נוף מיוחד. בואו לא נשפוט את האדם בגלל מינו, צבעו, מוצאו והשקפתו. בואו נקבל את כולם בביקורת לגיטימית ולא נשמיץ ונקלל כי זה לא מוביל לשום מקום. בואו נפעל כולנו לחיזוק החברה בה כולנו חיים, נרצה לא נרצה, בה אנחנו נפגשים בכל פינה, לטוב ולרע, שותפים בגורל אחד.
אנחנו רוצים שכל אדם באשר הוא נשפוט אותו בגלל כישורים ולא נמנע מלבחור אותו לחבר כנסת, לראש מממשלה, לראש עיר ולחבר מועצה, רק על-פי כישורים. לא קשרים, לא צבע עור.
הימים עוברים והשנים חולפות, וחייבים לעשות הכול על-מנת שנוכל לתקן בדורות הללו את הטעויות בתפיסה שלנו כחברה לכל סוגיה. בואו לא נהיה אדוני עולם, כי בסופו של דבר את כולנו תיקח האדמה ואין אדם שיישאר לנצח בעולם הזה.