דווקא השקט שנפל על המערכת הפוליטית והציבורית לאחר תום מהלכי ההינתקות ונצחונו של שרון במרכז מפלגתו, מחריד אותי ומרתיח דמי להרבה מעל ה-100 מעלות הידועות כמכסימום אפשרי.
אל תרגיזו אותי יותר!! אני יודע שאפשר לעלות בטמפרטורה כאשר מחממים הנוזל בכלי סגור, בלחץ...
לא ענייני הטמפרטורה והפיסיקה בראש מעיניי.
התנהלותו הכבדה תרתי-משמע של ראש הממשלה הזה, סימולטנית, עם האהדה הענקית לה הוא זוכה בציבוריות הסקרים הישראלית, מוציאה אותי מדעתי.
שוב, אל תדקדקו באבחנות רפואיות, ובטח שלא כדאי כי תזעיקו לי איזה אמבולנס או ניידת לטיפול נמרץ...
לא הדקויות הרפואיות מעלות לי את לחץ הדם השכלי, אלא כל המועקה הציבורית וחיינו העטופים יותר בלא נודע מנודע – אלה מטרידים את מנוחתי.
הכל עקום.
טוב, בעיניי המתבונן.
אבל מי מתבונן?
אני מתנדב...
ראש הממשלה הזה הגיע לשלטון לכאורה שלא כדין, לכאורה בעזרת עמותות פיקטיביות, לכאורה בעזרת הון אינטרסנטי... וזה לא תקין.
זה חוקי... עד כמה שחוקים נאכפים בישראל.
זה תקין מבחינה משפטית... בג"צ... עד כמה שיש כאן הפרדה בין היועץ המשפטי לממשלה... והממשלה...
זו הפוליטיקה... עד כמה שיש כללים לפוליטיקה. או מדויק יותר – בהתאם לכללי הפוליטיקה הישראלית. זה אהוד... כי ברומא צריך להתנהג כמו רומאי... נכון?!
ראה ראש הממשלה כי כל הטאראראם עבר ללא בעיות... המשיך.
קם בוקר אחד ממשכבו עטור הסיוטים – והחליט להפוך את המדינה על-פיה. שישפך הכל... ממש לא מזיז לו.
המפלגה שלו נדהמה.
הממשלה שלו חטפה עווית.
הכנסת נחלקה.
אבל ראש הממשלה הזה מכיר כל פינה, כל גיד, כל משב אוויר היוצא מפי הנבחרים הללו... והלך עד הסוף.
הינתקות קרה לרעיון הגרנדיוזי.
למה, מה יעשו?
יפרשו מהממשלה?
יפרשו מהכנסת?
יסתכנו בבחירות חדשות עם סיכויי הישרדות לחלקם השואפים לאפס?
כל זאת ידע ראש הממשלה הזה, שידע נפש בהמתו, שכבר מזמן שכח מה שכל פוליטיקאי מתחיל כבר יודע מהר מאוד לזמר כהמנון הישרדות.
האם זע בעורו קמט?
האם נזעק מגופו ולו עורק אחד?
האם פעם ליבו בחוזקה ובכאב?
האם רעדה ידו?
האם נצרד גרונו?
הפקו ברכיו?
שום דבר. איתן כאלון. מחוספס כתנין. חלק כצלופח – צלח כל המהמורות, ולא השאיר גרגיר.
גרגיר?
לא השאיר אבן על אבן.
לא השאיר תקווה.
לא השאיר עין לא דומעת.
לא השאיר אמונה לא סדוקה.
לא השאיר אפילו קבר... כי נגלה לו אור שעל כולם לנוע צפונה. לנוע מזרחה. לנוע...
כעת הוא משיב לבג"צ, ללא כל הרגשת אשמה, במוסר כפול ומשולש: "אינני יכול נפשית לפגוע ברגשות אשתי המנוחה... ברגשות משפחתי... ולהעביר קיברה ממקומו...".
צביעות?
אף אחד לא רואה בזאת צביעות.
כי ככה "חונכנו".
כל הפוליטיקאים שותקים כדג, במים, או שהוצא מהמים...
כל המערכות הציבוריות נדמו... עד יעבור זעם.
כולם אוחזים בכיסאותיהם, עד שרעידת האדמה החדשה שהביא הבולדוזר הזה המשתולל בחנות החרסינה הישראלית – בהרעדת כל המערכות... תידום.
כי זוהי אופייה של המדינה, אומרים מיוחדת היא.
אומרים עלינו המון דברים, אבל אי אפשר לומר שיכול להיות עוד ראש ממשלה כזה שהופך על פניו כל הניקרה על דרכו. יורק על כל מה שבא לו, והפלא ופלא: אומרים ומרגישים כאילו גשם ראשון הגיע (בדיוק כמו כל יתר "הגשמים" שהיו בימי הקיץ הלוהטים...). ...ועדיין זהו ראש הממשלה הכי אהוד בישראל.
אמרו נא לי – או... תגידו: "אתם מפחדים שמא הדיקטטור יוציא אתכם להורג?".
סתם שאלת תם.