למרות שרבים מסרבים לראות נכוחה, בפועל הוקמה המדינה הפלשתינית. נתחיל בעובדות, נמשיך במשגים משניים וביתרונות חשובים, ונסיים במבט לעתיד.
העובדות הן שחדלנו לשלוט ברצועת עזה, פינינו את השטח מכל סממני השלטון. הלכה למעשה הסתיימה השליטה בשטח ובתושבים, נפתח פתח לעולם החיצון. הפסקנו לשלוט בהחלטות המדיניות, הכלכליות, החברתיות והדיפלומטיות ברצועת עזה. השליטה בכל העניינים האזרחיים והביטחוניים עברה לפלשתינים עצמם. העובדה המסכמת מצב זה היא הקמה בפועל של יישות מדינית או בפשטות, מדינה פלשתינית.
חשוב להדגיש שלא אנו הקמנו אותה. אלא שהסרנו מעלינו את כל החובות והמחויבויות המתחייבות מהחזקת השטח. הפלשתינים הם שמקימים את מדינתם מרצון או מחוסר בררה.
במהלך ההינתקות שעיצב את המסגרות של המדינה הפלשתינית החדשה, נעשו כמה שגיאות משניות. השתיים המרכזיות ארעו בדרום הרצועה ובצפונה. השגיאה בדרום הייתה העזיבה הלא-מבוקרת כראוי את ציר פילדלפי שיצרה כאוס, איפשרה החדרת אמצעי לחימה רבים, והחלישה את האפקט החיובי של הפינוי (על כך נכתב ביתר פירוט במבט אישי הקודם, מס' 148).
השגיאה השנייה הייתה פינוי שלושת היישובים שגבלו בקו הצפוני של הרצועה. שמירה על יישובים אלו, אפילו ללא רזרבות הקרקע שלהם, הייתה מונעת את התקדים שישראל חוזרת לגבול הבינלאומי ללא כל חריגה. תקדים זה, שהחל בהסכם השלום עם מצרים, עלול לכבול את ישראל בנסיגות צפויות ביהודה, שומרון ורמת הגולן. אומנם ייתכן שבהסדר סופי ישראל תיסוג לקו הגבול של יוני 1967 אך חשוב שבמו"מ יישארו בידה קלפי מיקוח טובים. בפינוי המוחלט וויתרנו על קלף "אס".
לעומת החסרונות ניצבים במשוואה יתרונות חשובים מאוד ואציין בקצרה יתרה רק כמה מהם.
יתרון ראשון הוא הקאת שורשי הטרור מתוכנו והצבתם מחוץ לגבול. כמו המהלך הנבון לפנות את דרום לבנון, כך גם מהלך פינוי רצועת עזה והצבת הטרור מחוץ לגדר. התפיסה שפותחה בסדרת המבטים האישיים, קוראת לעצב כיפת מודיעין מחוץ ומעל לרצועה בלווית מודיעין אנושי מבפנים, לפעול התקפית כמעט אך ורק באמצעים אווירים מעל לשטח וכוחות מיוחדים קטנים הנטמעים בשטח. לפי תפיסה זו החזקת השטח היא לרועץ לכוחות הלוחמים. גם אם יגיעו מים עד נפש, כניסה לשטח הפלשתיני תהייה רק לפרקי זמן מוגבלים ביותר, ולהשגת משימה מוגדרת במדוייק.
יתרון שני, חשוב ביותר הוא, ניתוק סוגיית הקמת מדינה פלשתינית מסוגיות גבולותיה וזכות השיבה. עד עתה שלוש נקודות מחלוקת אלו לא ניתנו לגישור. כעת כשהוקמה בפועל מדינה פלשתינית בשטח מצומצם, הוסרה אבן נגף עיקרית, וסוגיות הגבולות והשיבה אפשריות יותר לפיתרון.
יתרון שלישי הוא שהקמת מדינה פלשתינית אינה כרוכה בהכרח בהסכם שלום כולל. אומנם עדיף הסכם שלום, אך בכל מקרה עדיף לדון עם מדינה על הסדר שלום ולא עם הנהגה נטולת כלי שלטון ואכיפת חוק והסכמים על אזרחיה.
יתרון רביעי הוא ניטרול הסוגייה המוסרית הכרוכה בשליטה בעם זר וחיכוך המגביר את העוינות בין שני העמים. ישנם יתרונות נוספים אך קצרה היריעה להזכירם.
יתרון חמישי הוא כי מדינה פלשתינית דה-פקטו (בפועל) אחראית על מעשי אזרחיה כלפי מדינות שכנות ואזרחיהן. באם איננה ממלאת את חובתה זו, נתונה זכות מלאה למדינה הנפגעת לפעול בכוחותיה שלה. ישראל השיגה לגיטימציה לפעולותיה הן כלפי מדינות העולם והן עבור רוב אזרחיה. אי אפשר להגזים בחשיבות הלגיטימציה בחברה הבינלאומית ובמידת ההסכמה שתושג בתוך החברה הישראלית.
באשר לעתיד, הקמת המדינה הפלשתינית היא תוצאה של תהליך דטרמינסטי שנחזה מיד עם תחילת האינתיפאדה. פינוי רצועת עזה ישמש דגם להמשך מדיניות ישראלית נבונה הזקוקה ליציבות פוליטית ומדינית. השלב הבא של הינתקות מדורגת חד-צדדית יהיה יציאה מאזורים אורבניים ביהודה ושומרון על-מנת לא לשוב אליהם.
אין מקום לקנא בממשלה ובצה"ל שיבצעו זאת נוכח התנגדות פנימית קשה ואגרסיבית, ופיגועי טרור של הארגונים המתנגדים לכל הסדר. רק תמיכה רחבה של אזרחי ישראל תאפשר עיצוב מדינה פלשתינית ללא פגיעה באינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.